הכפפות הוסרו. עתה, הבית הלבן הכריז באופן חד-משמעי על ישראל כשעיר לעזאזל, והוא מעניש אותה על התוצאות ההרסניות של המשא ומתן לשלום שאותו הוא יזם. התהליך החל בחודש מרץ, כשהנשיא אובמה נזף בפומבי בראש הממשלה נתניהו במתקפה ארסית ופוגענית ערב פגישתם המתוכננת בוושינגטון. הוא הגיע לשיאו השבוע, כשהבית הלבן התנער מהתחייבויותיו הקודמות כלפי ישראל, והודיע שימשיך בעסקים כרגיל עם ממשלת הרשות החדשה, וזאת לאחר איחודה עם החמאס הרצחני - ארגון הטרור שממשיך להיות מסור להשמדתה של ישראל. קודם לכך, דוברי הממשל ניהלו קמפיין מאחורי הקלעים לערעור מעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקני. העובדה שישראל הקפיאה את הבניה בהתנחלויות במשך תשעה חודשים והסכימה לשחרור בזוי של מחבלים פלסטיניים עם דם על הידיים זכתה להתעלמות מוחלטת. מאידך, הסרבנות הפלסטינית להסכים ולו לוויתור אחד וחוסר מוכנותם לסיים את הקונפליקט בכל תנאי כמעט ולא הוזכרו.

איתותים מכוערים נוספים מצד ממשל אובמה

Print This Post

obama-israel

Further Ugly Vibes from the Obama Administration

הכפפות הוסרו. עתה, הבית הלבן הכריז באופן חד-משמעי על ישראל כשעיר לעזאזל, והוא מעניש אותה על התוצאות ההרסניות של המשא ומתן לשלום שאותו הוא יזם. התהליך החל בחודש מרץ, כשהנשיא אובמה נזף בפומבי בראש הממשלה נתניהו במתקפה ארסית ופוגענית ערב פגישתם המתוכננת בוושינגטון. הוא הגיע לשיאו השבוע, כשהבית הלבן התנער מהתחייבויותיו הקודמות כלפי ישראל, והודיע שימשיך בעסקים כרגיל עם ממשלת הרשות החדשה, וזאת לאחר איחודה עם החמאס הרצחני – ארגון הטרור שממשיך להיות מסור להשמדתה של ישראל.

קודם לכך, דוברי הממשל ניהלו קמפיין מאחורי הקלעים לערעור מעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקני. העובדה שישראל הקפיאה את הבניה בהתנחלויות במשך תשעה חודשים והסכימה לשחרור בזוי של מחבלים פלסטיניים עם דם על הידיים זכתה להתעלמות מוחלטת. מאידך, הסרבנות הפלסטינית להסכים ולו לוויתור אחד וחוסר מוכנותם לסיים את הקונפליקט בכל תנאי כמעט ולא הוזכרו.

גם לאחר ההודעה על האיחוד בין הרשות לחמאס, מזכיר המדינה ג׳ון קרי המשיך להאשים את ישראל, תוך שהוא משמיע תחזיות ביזאריות לפיהן היא תהפוך ל״מדינת אפרטהייד״. קודם לכן, הוא הזהיר על בואן הקרב של ״אינתיפאדה שלישית״ ו״חרמות בינלאומיות״, דברים שנסוג מהם בדיעבד.

עמדותיו של קרי מהדהדות גם במעשיו של שליחו, מרטין אינדיק, ששנאתו היוקדת כלפי נתניהו פסלה אותו ממילוי כל תפקיד של מתווך. כשנתניהו הסכים לשחרור השפל של המחבלים, הוא הבהיר הן לארה״ב והן לרשות שהבניה בהתנחלויות תתחדש. ואולם, בסדרה של תדרוכי ״רקע״ ותדרוכים פתוחים, אינדיק הטיל את מרב האשמה להתמוטטות שיחות השלום על ישראל, וזאת מכיוון שהודיעה על הוצאת מכרזים לבניית 700 בתים – לא בהנחלות עלומה ומבודדת, אלא בגילה, פרבר הקיים זה 40 שנה והממוקם בליבה של מזרח ירושלים היהודית. על כן, ה״פעולה הפרובוקטיבית״ הזו, ״משב הרוח הקטן״ שפיזר את המשא ומתן, הפכה לבסיס של גינוי ישראל ע״י הממשל.

זאת ועוד, הופצו האשמות בלתי-מבוססות לפיהן ישראל מפעילה פעילות ריגול נרחבת בארה״ב. על אף ההכחשות התקיפות מצד נתניהו ובכירים אחרים בממשלה, הממשל נמנע מלהפריך את ההאשמות, אשר שימשו בסיס גם למניעת הצטרפותה של ישראל לתכנית ההקלות בקבלת ויזות לארה״ב.

ואולם, בהינתן רמות התמיכה הנמוכות באובמה והבחירות הקרבות לקונגרס, ההנחה – השגויה – הייתה, שלפחות בטווח הקצר, הבית הלבן ישמור את חוות הדעת השליליות שלו על ישראל תחת הרדאר ויימנע מעימות חזיתי, תוך מתן קריצה לאירופאים להחרפת הלחץ.

אך הממשל הדהים את ישראל כאשר קיבל את ממשלת הרשות-חמאס החדשה עוד לפני שהאיחוד אושר. הייתה זו הפרה בוטה של התחייבויותיו הקודמות ובגידה בבת-בריתו הוותיקה כשהודיע בחוסר כנות שימשיך לעבוד עם ממשלת הרשות-חמאס, כל עוד זו ״נשמעת לעקרונות שמכתיבה ארה״ב״. ואולם, במקום להתכחש לטרור, מנהיג חמאס חאלד משעל התרברב ואמר ש״הפיוס יוביל למעשה לאיחוד ההתנגדות… מאינתיפאדה אחת לשנייה, עד לשחרור פלסטין״.

נהיר שהיוזמה האמריקנית תוכננה כדי לסלול את הדרך של ישראל לבידוד גלובאלי מוגבר. היא זכתה באופן מיידי לתמיכתם של האיחוד האירופי, האומות המאוחדות, בריטניה וצרפת, וכמובן- סין, רוסיה והודו. כל אלו שיבחו את האיחוד כצעד חשוב אל עבר ״פיוס פלסטיני״.

׳איפא״ק׳, ׳ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארה״ב׳ וארגונים יהודיים נוספים גינו מיד את ה״ההצגה״, והדגישו ש״החוק האמריקני אוסר על מתן מימון לממשלה פלסטינית הכוללת את חמאס״. הם דחקו בקונגרס ליזום בדיקה של הסיוע לרשות, ולהבטיח את יישום החוק המונע ממנה מימון במידה והיא משתפת פעולה או מתאחדת עם החמאס.

היו גם מחוקקים בכירים – דמוקרטים וגם רפובליקנים – שגינו גם הם את המהלך, והתעקשו שהחוק נגד טרור פלסטיני שעבר ב-2006 מונע במפורש מממשלת ארה״ב לממן כל ממשלה בה חמאס מעורב או מפעיל השפעה כלשהי.

למרות שאין כל הבטחה שהקונגרס יכריח את הבית לבן לסגת, לפחות בטווח הקצר, אין ספק שדעת הקהל מתנגדת למדיניותו של אובמה. ועל אף העוינות שמחוללת התקשורת האנטי-ישראלית הליבראלית, כל סקרי דעת הקהל מצביעים על רמות שיא של תמיכה בישראל בקרב העם האמריקני. הסקר האחרון, שנערך בחודש שעבר ע״י ׳פרגון אינסייטס׳ בעבור ׳פרויקט ישראל׳, הצביע על כך שרוב של 2-1 מטיל את האשמה לכישלון השיחות על הפלסטינים, ומסכים שלא ניתן לצפות מישראל לשאת ולתת עם הרשות כשזו מתאחדת עם המחבלים הרצחניים של החמאס.

במהלך החודשים האחרונים, גם הקונגרס הביע את חוסר האמון שלו בהיעדר השקיפות והאחריות של ממשל אובמה בכל הקשור ליחסי החוץ. הדבר הוביל למתיחויות משמעותיות, במיוחד בקרב הדמוקרטים שאינם מעוניינים לבחור בין תמיכה בנשיאם לבין תמיכה בישראל.

מסיבה זו, רוברט מננדז, ראש וועדת הסנאט ליחסי חוץ ותומך נלהב של ישראל, משך באופן זמני את ׳חוק השותפות האסטרטגית ארה״ב-ישראל׳ מסדר היום. הוא עשה זאת מכיוון שחשש שתיקון לחוק, שהוצג ע״י הרפובליקני בוב קורקר ושיקף את חוסר האמון בקונגרס כלפי אופן ניהולו של הנשיא את שיחות הגרעין עם איראן תוך דרישת דין וחשבון מוגבר, יוכל להוביל לקרע חמור בשורות הדמוקרטים. הצעת החוק, המייעדת את ישראל כ״שותפה אסטרטגית״ ושעברה בבית הנבחרים ברוב של 410 נגד 1, יועדה להרחיב את מצבורי הנשק של ארה״ב בישראל ולהרחיב את תחומי שיתוף הפעולה בין שתי המדינות לתחומים כגון אנרגיה, מים וביטחון.

לבסוף, צפוייה להימצא פשרה, אך התנהגות זו משקפת את אי-השקט – אפילו בשורות תומכיו הדמוקרטיים של הנשיא אובמה – בכל הקשור להתפייסות הממשל עם איראן והפעלת הלחץ על ישראל.

ובינתיים, בית הנבחרים העביר את ׳חוק מימון ההגנה הלאומית׳, שכלל בחובו תמריצים משמעותיים לתכניות ההגנה נגד טילים של ישראל, כמו גם סעיפים המדגישים את החשש מפני המשא ומתן עם האיראנים. החוק עבר ברוב על-מפלגתי של 325 נגד 98.

רוח הדברים הנוכחית משתקפת היטב באיתותים השליליים מכיוונה של המועמדת לנשיאות הילארי קלינטון, שכותבת בספרה החדש על ״הטעות הטקטית״ של הנשיא אובמה ומדיניות ״כפיית קו נוקשה בנוגע להתנחלויות״ שלו. כמו כן, היא ביקרה את המדיניות של אובמה בנושא איראן, כשנאמה בפני כנס של ׳הוועד היהודי אמריקני׳ ואמרה: ״באופן אישי, אני סקפטית באשר לכוונתה של איראן לעמוד בהבטחותיה… היעדר הסכם עדיף על הסכם גרוע״.

איתות נוסף לכיוון בו מנשבות הרוחות הוא העובדה שהמועמדת לנשיאות הילארי קלינטון מאותתת על מורת רוחה כלפי המשא ומתן של הנשיא אובמה עם האיראנים. בדומה להשגות שהשמיע נתניהו, היא דיברה בפני ה׳ועד היהודי אמריקני׳ ואמרה: ״באופן אישי, אני סקפטית בנוגע לכך שהאיראנים יעמדו בהבטחותיהם ויבצעו אותן… עדיף לא להגיע להסכם מלהגיע להסכם רע״.

לאחר בחירות הביניים בנובמבר, הנשיא ילך ויהפוך ל׳ברווז צולע׳. ועם פתיחתם של הפריימריז והקמפיינים לקראת הבחירות הבאות לנשיאות, ישנה אפשרות ממשית שהסנאט והקונגרס יפעלו נגד אובמה במידה ויציב דרישות מוגזמות על ישראל או ייכנע באופן מוחלט בפני האיראנים. ואולם, יש לציין שלמרות ההתנהגות החמורה של ממשל אובמה שהופגנה כלפי ישראל, בפועל הוא חיזק יחסי הביטחון החיוניים בין ארה״ב לישראל.

על ישראל לשרוד את שארית הקדנציה הנשיאותית של אובמה, ולאזן באופן דיפלומטי בין ההתנגדות ללחצים השליליים לבין הימנעות מניתוק היחסים החיוניים עם ארה״ב. בו בזמן, עליה לפעול לחיזוק נוסף של התמיכה הציבורית לה היא זוכה כעת בקרב העם האמריקני ובשורות הקונגרס.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann