היתה אירוניה אך לא היתה כל הפתעה בכך שמייד עם תחילתה של הקפאת הבנייה בהתנחלויות עליה הכריז ראש הממשלה, נתניהו, הגיבה שוודיה, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, בכך שמבלי להמתין למשא ומתן עם הפלסטינים כבר הציגה בפני הישראלים דרישות כואבות נוספות. הדבר הזכיר לי חילופי דברים דרמתיים בהם נתקלתי כשהשתתפתי בדיאלוג הישראלי-אירופאי שהתקיים לאחרונה בירושלים בחסותו של לורד ויידנפלד. אני חלקתי על דעתם של אלו שטענו כי עלינו לבקש את תמיכת האירופאים ולהסתמך פחות על ארה"ב. אמרתי שלמרות כל הבעיות שיש לישראל עם ממשל אובמה, הצורך שלנו בקבלת תמיכה ממעצמה נשען על ארה"ב ושהאירופאים הוכיחו את עצמם כבעלי ברית שלא ניתן לסמוך עליהם ובגדו בנו פעמים רבות. ציינתי גם שבניגוד לציבור האמריקני, שתומך בישראל בצורה גורפת, סקרי דעת קהל באירופה מאשרים שבקונצנזוס הכללי ישראל נתפסת כמדינה סוררת המהווה איום גדול יותר לשלום וליציבות בעולם מאשר איראן או צפון קוריאה. הזכרתי גם את מדיניות הפיוס הפחדנית של האירופאים כלפי הערבים ואת נכונותם להקריב את ישראל על מזבח התועלתנות שלהם.

אירופה נטשה את ישראל

Print This Post

מפגינים נגד ישראל במדריד, םפרד

Europe has forsaken Israel

היתה אירוניה אך לא היתה כל הפתעה בכך שמייד עם תחילתה של הקפאת הבנייה בהתנחלויות עליה הכריז ראש הממשלה, נתניהו, הגיבה שוודיה, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, בכך שמבלי להמתין למשא ומתן עם הפלסטינים כבר הציגה בפני הישראלים דרישות כואבות נוספות. הדבר הזכיר לי חילופי דברים דרמתיים בהם נתקלתי כשהשתתפתי בדיאלוג הישראלי-אירופאי שהתקיים לאחרונה בירושלים בחסותו של לורד ויידנפלד.

אני חלקתי על דעתם של אלו שטענו כי עלינו לבקש את תמיכת האירופאים ולהסתמך פחות על ארה"ב. אמרתי שלמרות כל הבעיות שיש לישראל עם ממשל אובמה, הצורך שלנו בקבלת תמיכה ממעצמה נשען על ארה"ב ושהאירופאים הוכיחו את עצמם כבעלי ברית שלא ניתן לסמוך עליהם ובגדו בנו פעמים רבות.

ציינתי גם שבניגוד לציבור האמריקני, שתומך בישראל בצורה גורפת, סקרי דעת קהל באירופה מאשרים שבקונצנזוס הכללי ישראל נתפסת כמדינה סוררת המהווה איום גדול יותר לשלום וליציבות בעולם מאשר איראן או צפון קוריאה. הזכרתי גם את מדיניות הפיוס הפחדנית של האירופאים כלפי הערבים ואת נכונותם להקריב את ישראל על מזבח התועלתנות שלהם.

עמדותי לא התקבלו בצורה יפה על ידי הכינוס הליברלי בעיקרו, שרבים מהמשתתפים בו היו שותפים לאשליה שאם רק היו לישראל יחסי ציבור טובים יותר המסורות המערביות הנאורות שאנחנו כביכול חולקים עם אירופה יאפשרו לנו באופן כלשהו להתגבר על המחלוקות.

למרבה פליאתי, אחד המשתתפים הבכירים, ד"ר מתיאס דופפנר, המנכ"ל הכריזמטי ביותר של חברת אקסל שפרינגר הגרמנית, התערב בדיון ולא רק שתמך בעמדתי, אלא טען בהתלהבות שהמעטתי בעומק העוינות הקיימת באירופה כלפי ישראל. הוא העריך את המצב בצורה מצמררת והזהיר שאפילו גרמניה, שכיום עדיין קשורה לישראל בשל היחסים המיוחדים ביננו, צפויה ככל הנראה להרחיק את עצמה מאיתנו בעתיד. היה מרשים מאוד לשמוע אישיות גרמנית בולטת מדברת בכנות כזו ומזהירה את ישראל לא לסמוך על אירופה.

לאחר מכן, קראתי את ספרו החדש והמרתק של רובין שפארד, "מדינה מחוץ לתחום: הבעיה של אירופה עם ישראל". זהו ניתוח מעמיק של יחסיה של אירופה עם ישראל, וכואב לקרוא אותו.

שפארד, שאינו יהודי, הוא בכיר לשעבר בבית צ'טהאם, המכון המלכותי ליחסים בינלאומיים ושימש שם כראש הדסק האירופי. הוא סולק משם ללא כל גינונים לאחר שכתב בטיימס מאמר שתמך בישראל. כיום הוא אחראי על תחום היחסים הבינלאומיים בחברת הנרי ג'קסון ובין שאר עיסוקיו הוא מפרסם גם בלוג יומי העוסק במוסר הכפול שמופעל כלפי ישראל בבריטניה.

התיזה הבסיסית של ספרו של שפארד היא שמבלי להמעיט בערכם של העליה המחרידה באנטישמיות החדשה ושל השפעת הקיצוניות האיסלאמית, מקורה האמיתי של הבעיה באירופה הוא מעצבי דעת הקהל המקומיים שהתעייפו והם אינם מרוצים. לטענתו, רבות מהאליטות ספגו גישות אידיאולוגיות מהשמאל הקיצוני, כולל ניהיליזם, פציפיזם, רגשות אשמה קולוניאליים, יחסיות מוסרית וסלידה מלאומיות. דבר זה שחק את רצונם להגן על הערכים שלהם ולהלחם על מנת לשמר את הציביליזציה שלהם והוביל לברית בלתי קדושה בין השמאל הקיצוני לבין האיסלאמיזם. אנשים שקידמו כל חייהם קמפיינים למען זכויות נשים, הומוסקסואלים, מיעוטים אתניים ופציפיזם, משתפים כעת פעולה עם כמה מהקנאים הדתיים האלימים ביותר בעולם. כך החלו האליטות האירופיות לפעול תחת האשליה השגויה כי הן יוכלו לחיות בדו-קיום עם אלמנטים ג'יהאדיסטיים קיצוניים על ידי כך שיפייסו אותם.

שפארד גם מתאר כיצד היהודים, שבתקופה שמייד לאחר המלחמה עדיין נהנו מיחסים חמים עם הליברלים והשמאל, נדחו כעת על ידם. הוא מראה במונחים חדים כיצד קבוצות אלו ממשיכות להביע דאגה ולהנציח יהודים מתים, אך אינם מגלים כל נטיה לתמוך באלו החיים. זאת במיוחד בכל הנוגע לאלו החיים במולדת היהודית אשר בה, אם להשתמש במושגים של אנגלס, הם הפכו ל"עם ריאקציונרי".

שפארד כותב כי "משהו בפירוש השתבש, מאחר שקשה כיום יותר ויותר להבדיל בין השפה, הטון והתוכן של דעות מהזרם המרכזי על ישראל באירופה לבין הפולמוס נגד המדינה היהודית בעולם הערבי והמוסלמי". הוא טוען כי התיאורים הזדוניים ביותר של ישראל כ"מחורבנת", "נאצית", "מדינת אפרטהייד" ו"פושעת מלחמה" נספגו לשפת הדיון היומיומית של קבוצות אלו של האליטה האירופאית.

מסקנתו של שפארד היא כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא, למעשה, המבחן האמיתי לכישלונה של אירופה לשרוד מול הקיצוניות האיסלאמית. לדבריו, "האג'נדה האנטי-ישראלית באירופה היא כתם על יושרתה […] ישנן מאות סיבות מדוע על אירופה לשפר את עמדתה כלפי ישראל, שימור עצמי וכבוד עצמי הן רק שתיים מהן".

ספר זה כתוב בצורה נפלאה ומגובה היטב במסמכים והוא ככל הנראה המחקר הטוב ביותר שפורסם עד כה המנתח את היחס המוטה, האובססיבי והארסי של אירופה כלפי ישראל. צריכים לקרוא אותו גם משכילים וגם אנשים פשוטים, ובמיוחד אלו העוסקים בנושא המזרח התיכון.

ספר נוסף שיצא לאור לאחרונה ומצטרף אל זה של שפארד הוא ספרו של כריסטופר קולדוול, "מחשבות על המהפיכה באירופה: הגירה, איסלאם והמערב". קולדוול, עיתונאי מוערך מאוד בפיננשל טיימס הלונדוני, עוסק באיסלאם באירופה ומראה כיצד הגירה בלתי נשלטת של מוסלמים לתוך אירופה הובילה לתוצאות הרסניות ולא צפויות. הוא מדגיש את הכישלון המוחלט של הרב-תרבותיות ומציין שהדור השני של המהגרים המוסלמים הפך לפחות משולב מאשר הדור הראשון, והמצב לגבי הדור השלישי גרוע אפילו יותר.

העתיד הדמוגרפי שהוא חוזה הוא קודר מאוד. לאירופאים המקומיים אין מספיק ילדים על מנת לשמר חלופה בעוד שהמהגרים המוסלמים ממשיכים להקים משפחות גדולות. הוא מדגים כיצד, אם לא ישתנו המגמות הנוכחיות, יהיה האיסלאם בתוך חצי מאה דתם של רוב הצעירים ברבות ממדינות אירופה.

הוא מתאר כיצד שילוב של שאננות, סירוב להכיר במציאות ויחסיות מוסרית הביאו ממשלות אירופאיות לעמוד מן הצד בשעה ששליחים של האיסלאם הקיצוני השתלטו על קהילות רבות ונמצאים כיום בתהליך של דחיקת הציביליזציה המערבית ושינוי פניה ל אירופה.

קולדוול נחרץ בקביעתו כי בתור תרבות יריבה ונחושה, יש לאיסלאם פוטנציאל לכבוש את אירופה, אלא אם ממשלות אירופאיות יפגינו אומץ לדרוש מהמהגרים לקבל את החילון, הסובלנות והשוויון של התרבות המערבית.

בהקשר זה, יש לצפות לכך שהאירופאים ירכזו את האנרגיות שלהם בגיבוש אסטרטגיות לשימור המורשת ואורך החיים שלהם ולא בפיוס של הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות שמערערות את יסודות הציביליזציה היהודית-נוצרית שלהם. אם הם יתקדמו בכיוון זה, סביר ביותר להניח שהנטיה האירופאית לנסות ליצור דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל תוכל להיות מנותבת למטרות קונסטרוקטיביות יותר.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann