אובמה נקמני מעניש את ישראל על בחירתו-מחדש של נתניהו

Print This Post

British-American Flag English

ניצחונו הסוחף של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות הפתיע את האומה והדהים את "מומחי" התקשורת, שהיו כבר עסוקים בכתיבת ההספדים שלו. גדעון לוי מהארץ אף אמר שהפתרון היחיד העומד כעת בפני ישראל הוא "להחליף את העם".

כל הסיכויים היו נגד נתניהו. אווירת "הזמן לשינוי" השלטת, שצברה תאוצה כתוצאה מקמפיין "רק לא ביבי", הומחשה כאשר התקשורת קידמה באופן וולגרי, פראי וחסר תקדים את רצח האופי האישי שהופנה כלפיו. נתניהו הותקף על כך שהזניח את הכלכלה ועל כך שכשל בצמצום הפער בין העשירים לעניים ובבלימת עליית מחירי הדיור. הוא הואשם בדרדור היחסים עם ממשל אובמה, ואפילו ננזף לאחר נאומו המוצלח בקונגרס שעסק באיום הגרעין האיראני.

אך למרות הסקרים שהצביעו על כך שהמחנה הציוני מוביל על הליכוד, נתניהו מימש את ההישג הפוליטי הגדול ביותר בקריירה שלו – ניצחון סוחף שנתן בידיו מנדט חזק להנהגת האומה ואפשרות להפוך לראש הממשלה הישראלי שישמש בתפקיד לאורך הזמן הרב ביותר.

רוב המומחים מאמינים כי נתניהו הגיע להישג הזה בעיקר במהלך השבוע האחרון של מערכת הבחירות, אז הוא ניהל את הקמפיין בעוצמה רבה יותר מאשר בכל הקדנציה שלו בתפקיד. באופן אכזרי, ותוך נקיטה במונחים מעוררי מחלוקת בחלק מהמקרים, הוא הצליח למשוך את תשומת הלב של ציבור הבוחרים לאיומי הביטחון הקריטיים הניצבים בפני ישראל. הוא שכנע אותם בצורך במנהיג חזק שיתעמת מול הברברים העומדים בשערינו, מנהיג שיוכל להימנע מהלחצים של ממשל אובמה לביצוע ויתורים חד-צדדיים נוספים כלפי הפלסטינים, ויתורים שיערערו את הביטחון ויובילו להחרפת הטרור.

מרבית הישראלים הפגינו כי למרות ההשגות שיש להם כלפי מדיניותו ואישיותו של נתניהו, החלטתם הייתה לבחור במנהיג חזק ובעל ניסיון. יש להניח שזו הסיבה שבגללה הליכוד השיג קולות רבים כל כך ברגע האחרון.

קודם לבחירות, נשיא ארה"ב ברק אובמה כבר אותת על כוונותיו הזדוניות כאשר מינה את רוברט מאלי, המוכר בעוינותו כלפי ישראל, כמתאם הבית הלבן לענייני המזרח התיכון. כמו כן, הוא מינה את ראש הסגל של הבית הלבן, דניס מקדאנה, לשמש כנואם המרכזי בוועידה של ארגון J Street האנטי ישראלי. תוך שהוא עדיין דואב בעקבות נאומו של נתניהו בקונגרס ולאחר שכשל בקידום הפלתו, נהיר שאובמה חש אכזבה גדולה בשל ניצחונו האלקטורלי הסוחף.

אך בהתחשב בכך שציבור הבוחרים של המדינה הדמוקרטית היחידה באזור מימש הצבעת אמון ברורה בנתניהו, ניתן היה לצפות שבת בריתה הוותיקה של ישראל – המתיימרת לקדם את הדמוקרטיה – תאמץ את רצון העם בתום לב.

זאת ועוד, ניתוח ההצבעות מצביע על כך שניצחונו של נתניהו היה רחוק מלהוות זינוק כלפי הימין הקיצוני. היה זה מפגן כוח של המרכז-ימין, כשרוב המפלגות הרדיקאליות כלל לא עברו את אחוז החסימה. כמו כן, כוחן של שתי המפלגות השמרניות יותר הופחת מ-25 ל-13 מנדטים.

אף על פי כן, הממשל הכריז הלכה למעשה מלחמה על נתניהו. אובמה נאחז בשתי התבטאויות שהשמיע נתניהו בשיא קדחת הבחירות ובאופן שהוצא במידה מהקשרו, ובכך הצדיק איום מוסווה לפיו ארה"ב "תשקול מחדש" את יחסיה עם ישראל, תוך שהוא רומז שארה"ב תעניש את ישראל ע"י הימנעות מהפעלת זכות הווטו שלה בכדי להגן על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם.

נתניהו גונה כגזעני מפני שהפנה את תשומת הלב, תוך ניסיון לטלטל את תומכיו לצאת ולהצביע, למאמצים הכבירים במימון גורמים מחו"ל להסיע מצביעים ערבים להצביע לרשימה הערבית המאוחדת, הכוללת בשורותיה תומכי חמאס וטרור. הייתה זו פליטת פה והצהרה מגושמת, אך הוא מיהר להבהיר את דבריו וציין שהוא עשה שימוש בטענות דומות בנוגע לשמאל במאמציו לעודד אחוזי הצבעה מקסימליים של תומכי ליכוד. הוא הדגיש שהוא חש גאווה שהערבים נהנים מזכויות הצבעה שוות לאלו של היהודים, אך שאין הדבר מפחית מזכותו לבקר את מפלגתם הפוליטית כמו כל מפלגה יריבה אחרת.

העובדה שהממשל הופך את הדבר לאירוע גזעני גדול ולבסיס לשקילה מחדש של היחסים ההדדיים הופכת מגוחכת אף יותר כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שהממשל מתעלם באופן עקבי מן ההסתה הגסה והשנאה האכזרית המוקדמים בכל דרגות הרשות הפלסטינית. אלו כוללים גם את קריאתו של עבאס לטיהור אתני כאשר הכריז שהוא לא ישקול לאפשר אף ליהודי יחיד להישאר במדינה פלסטינית.

נתניהו צוטט גם באומרו כי אף מדינה פלסטינית לא תקום תחת ממשלתו. ואולם, הוא הבהיר באופן חד משמעי שהוא ממשיך להתנגד לסיפוח ושבדומה למרבית הישראלים, הוא נותר מחויב בטווח הארוך להפריד את ישראל מהפלסטינים, ובכך לאפשר להם לקבל מדינה. אך הדבר אינו אפשרי בתנאים הנוכחיים, כאשר ישראל מוקפת בג'יהאדיסטים המסורים להשמדתה ולהקמת ישות טרור חדשה, תוך הרחבה של ההרג המשתולל באזור.

העובדה היא שישראל ממשיכה לשמש כנווה מדבר של יציבות באזור שבו הברבריות נמצאת בשיא של כל הזמנים ושבו מאות אלפים נהרגו ומיליונים הפכו לפליטים. אין כל פוליטיקאי ישראלי שפוי שיוכל כיום אפילו לשקול אימוץ של מעמד מדינה לחברה הפלסטינית הפושעת המבוססת על תרבות של מוות שמשבחת רוצחי המונים ומהללת את הטרור. זאת ועוד, מקובל להכיר בכך שאילולא קיומו של צבא ההגנה לישראל, חמאס בוודאי היה תופס בכוח את השלטון מידי הרשות הפלסטינית המושחתת והדו-פרצופית, שהקדנציה של מנהיגה תמה לפני חמש שנים.

רוב הישראלים מצפים מנתניהו להימנע בנחישות מהלחצים לביצוע ויתורים טריטוריאליים נוספים. כמו כן, הם זועמים על כך שאובמה מציב את הדרישות הללו לאחר שעבאס וקודמו ערפאת דחו שניהם הצעות לוויתור על למעלה מ-95% מהשטחים שהיו בעבר בשליטת ירדן. זאת ועוד, עבאס עומד על כך שגם אם פלסטין תזכה למעמד מדינה, אין הדבר כרוך בהכרח בסיום העימות. הוא יסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית ולא יוותר על זכות השיבה לפליטים הערבים.

גישתה של ארה"ב הופכת נלעגת עוד יותר כאשר אובמה, שאינו מהסס להפגין באופן פומבי את סלידתו כלפי נתניהו, כמעט ומתרפס בפני איראן הטרוריסטית, כורת ברית עם קטאר, מממניו העיקריים של חמאס ושל קבוצות טרור נוספות, מפתח יחסי קירבה עם רג'פ ארדואן, מנהיגה הדיקטטורי והאנטישמי של טורקיה, מאמץ את האחים המוסלמים, ולאחרונה, אף רומז כי ארה"ב תאלץ לשתף פעולה עם אסד, הקצב הסורי שלאחרונה שוב דווח כי הפעיל נשק כימי נגד בני עמו.

האיומים המצמררים של אובמה לפיהם ירחיק את ארצות הברית מישראל באומות המאוחדות, תוך תמיכה אפשרית במדינה פלסטינית המבוססת על קווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949, תהווה בגידה מוחלטת בבת ברית – תוך שהוא למעשה זורק את ישראל לכלבים.

נתניהו זקוק לתמיכת האומה בכדי לעמוד מול הלחצים הללו, ויש לקוות שלאחר הבחירות, מפלגות האופוזיציה תנחנה בצד את יריבויותיהן ותפעלנה למען האינטרס הלאומי, תוך שהן מפגינות אחדות אל מול הלחצים הגלובליים המאיימים על ביטחונה של ישראל.

אנו התברכנו בתמיכת רוב העם האמריקני, ולמרות המחלוקת ששררה סביב נאומו יוצא הדופן של נתניהו, הוא נהנה מתמיכתו של רוב הקונגרס, כולל מרבית הדמוקרטים.

קבוצות יהודיות מסוימות, כגון המנהיגים הארגוניים של התנועות הרבניות הקונסרבטיביות והרפורמיות וגופים נוספים שגינו את נתניהו על כך שנאם בקונגרס, השמיעו דברי ביקורת דומים לאלו של הממשל. הקבוצות היהודיות האנטי ישראליות הרדיקליות יותר אף קוראות לאובמה "להעניש" את המדינה היהודית ומעודדות יהודים להפגין נגד ישראל.

בפן החיובי, מנהיגים יהודיים מסורים רבים משמיעים כעת את קולם. בפעם הראשונה, הוועד האמריקני-ישראלי לענייני ציבור דחק באובמה להושיט יד לישראל וביקר באופן נמרץ את הבית הלבן על כך שדחה את האישור מחדש של נתניהו לתמיכתו בפתרון שתי המדינות כאשר ביטחונה של ישראל לא יסוכן. ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים שחררה הצהרה דומה. אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, תיאר את התגובות האנטי ישראליות כ"תגובה מוגזמת, חסרת מעצורים ובלתי ראויה" ל"התלהבות יתר בזמן הבחירות". הוא תיאר את תגובת הממשל כ"בלתי הולמת".

אין כל ספק שנתניהו יעשה את המקסימום בכדי לתקן את היחסים. אך במידה ואובמה ימשיך לנהוג באופן נקמני ויהיה אובססיבי בכוונתו להכריח את בת בריתה הדמוקרטית והנאמנה היחידה של אמריקה באזור לסגת לגבולות שאינם ברי הגנה, אנו נאלץ לעמוד איתנים. יש לקוות שהקונגרס וידידיה של ישראל יפעילו את השפעתם בכדי לשכנע את אובמה שלאופן פעולה שכזה תהיינה השלכות גלובליות הרסניות, ושהדבר יצית הפגנות חזקות מצד בני עמו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann