התגובה הנלהבת מצדם של הקונגרס והאומה האמריקאית הדגישה את הצדק שבסירובו המכובד של נתניהו להתפרס בפני אובמה בעת ניסיונו הבלתי צפוי לכפות דרישות נוספות ובעלות פוטנציאל הרסני על ישראל. דבר זה משתקף כעת גם בפרץ של ידידות אמריקאית לישראל ברמה העממית, כאשר סקרי דעת הקהל מצביעים על רמות שיא של 65%, וזאת בהשוואה ל-37% בשנת 1988. ועדיין, זה הולך להיות מאבק קשה. באופן מסורתי, הבית הלבן הוא זה שמתווה את מדיניות החוץ של ארה"ב. במקרה זה, האינדיקטורים מצביעים על כך שאובמה- הנחוש להימנע מהפעלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם על מנת שלא להפר את מדיניות העולם השלישי שלו- יסכים אפילו לרמוס לחלוטין את דעת הציבור ולכפות עלינו לקבל את דרישותיו האחרונות.

אובמה מגביר את הלחץ על ישראל

Print This Post

אובמה ונתניהו

Obama intensifies pressure on PM

התגובה הנלהבת מצדם של הקונגרס והאומה האמריקאית הדגישה את הצדק שבסירובו המכובד של נתניהו להתפרס בפני אובמה בעת ניסיונו הבלתי צפוי לכפות דרישות נוספות ובעלות פוטנציאל הרסני על ישראל. דבר זה משתקף כעת גם בפרץ של ידידות אמריקאית לישראל ברמה העממית, כאשר סקרי דעת הקהל מצביעים על רמות שיא של 65%, וזאת בהשוואה ל-37% בשנת 1988.

ועדיין, זה הולך להיות מאבק קשה. באופן מסורתי, הבית הלבן הוא זה שמתווה את מדיניות החוץ של ארה"ב. במקרה זה, האינדיקטורים מצביעים על כך שאובמה- הנחוש להימנע מהפעלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם על מנת שלא להפר את מדיניות העולם השלישי שלו- יסכים אפילו לרמוס לחלוטין את דעת הציבור ולכפות עלינו לקבל את דרישותיו האחרונות.

לאחרונה הושק קמפיין אשר נועד להפעיל לחץ על הקונגרס להיפוך עמדתו, וכמו כן הוקם צוות משימה אשר תפקידו לשכנע את היהודים כי אובמה פועל לטובתה של ישראל. בארוחת ערב יהודית לגיוס תרומות שנערכה לאחרונה, אובמה הצהיר כי ממשלו "יקדיש את כל כוחותיו היצירתיים" על מנת לשכנע את ישראל לבחון מחדש את עמדותיה. ואולם, הוא גם העיר באופן מבשר רעות כי במידה ודרישותיו לא ייענו- "חילוקי דעות טקטיים בין ישראל לבין ארה"ב" ילכו ויגברו.

חלק גדול מן התקשורת האמריקאית הליבראלית ממשיך לעסוק במאמצים אכזריים לערעור אמונו של נתניהו. בעל הטור תום פרידמן בניו-יורק טיימס תיאר את נתניהו בחוצפה כ-"מובארק של ישראל". יריבים יהודים של נתניהו מנסים להטיל ערפל על התוצאות המזיקות לישראל באם יוטמעו דרישותיו של אובמה בשטח.

על אף שרוב יהודי ארה"ב עודם תומכים ביותר בישראל- 75% מהם מכירים בכך שמטרת העל של הערבים הינה חורבנה של המדינה היהודית- חלק גדול מן התקשורת היהודית האמריקנית מבכה את העובדה כי על ידי דחיית הצעתו של אובמה, נתניהו "השניא" אותנו עליו, ועל כן הוא השיג רק 'ניצחון פירי'. הם מתעלמים מהתשבחות הרבות שהוא הציע באשר לאספקטים החיוביים שבמדיניות הממשל כלפי ישראל.

האדישות והשתיקה בקרב ההנהגה היהודית מדאיגה עוד יותר. מלבד ארגון ציוני אמריקה הניצי, לא נשמעה אף תגובה יהודית רשמית לניסיונה של מזכירת המדינה הילארי קלינטון לכפות על ישראל את נוסחת אובמה, או ללחצים החדשים שמפעיל הבית הלבן על מנהיגי יהדות ארצות הברית אשר זכו לכיסוי תקשורתי נרחב.

למעשה, מנהיג הקונגרס היהודי העולמי, רונאלד לאודר, אפילו האיץ בנתניהו להפעיל מאמצים רבים יותר לשכנוע הפלסטינים לחזרה לשולחן המשא ומתן- דרישה ביזארית משהו בהתחשב בעובדה שהם סירבו לעשות כן על אף ההקפאה חסרת התקדים בת עשרת החודשים בבנייה בהתנחלויות. אך בניגוד לספין התקשורתי הגדול שנוצר, לאודר אמר לי באופן חד-משמעי כי הוא תומך לחלוטין בדחייתו של נתניהו את דרישת אובמה כי ישראל תאמץ את גבולות קווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949 בנוסף לחילופי שטחים כנקודת פתיחה למשא ומתן.

למרבה המזל, דעת הקהל משחקת תפקיד חשוב יותר בגיבוש מדיניות החוץ האמריקאית מאשר במדינות רבות אחרות. ואולם, ישנו צורך דחוף בהשקת קמפיין דעת קהל מתוחכם אשר יבהיר לאומה האמריקאית ולקונגרס מדוע אנו מתנגדים כה נחרצות לדרישות החדשות, ואשר יחדד את ההבנה כי בנקודה זו נהנית הממשלה הישראלית מתמיכתם של רוב רובם של הישראלים. במהלך זה, יש להיזהר שלא לסכן את מאמציו הראויים לשבח של AIPAC לשימור התמיכה הדו-מפלגתית לישראל בקונגרס.

עלינו להדגיש כי ישראל הינה מדינה ריבונית, ואין לצפות ממנה לקבל תכתיבים מממשל אמריקאי אשר לא רק שהפר התחייבויות של קודמיו, אלא אף אימץ לאחרונה נוהג מחריד של נטישת בעלי ברית וריצוי של אויביהם. נקודה זו קיבלה יתר תוקף לאחרונה כאשר הממשל החליט "לשלב" את האחים המוסלמים, מייסדיו של החמאס. זוהי אחת מיני יוזמות רבות העוסקות בריצוי- במקום בעימות- עם ג'יהאדיסטים.

הנשיא ועוזריו מסרבים להכיר בכך שהדרישות הללו סותרות את החלטת האו"ם 242 אשר מעולם לא תמכה ב-"חילופי שטחים מוסכמים". כמו כן, דרישותיו עלולות להסב נזק משמעותי לבת-ברית ותיקה של ארה"ב.

מעל לכל, עלינו להסביר כיצד הכרה בקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949 תהווה איום קיומי עבורנו בטווח הארוך. אובמה מכיר כעת בעובדה שגבולות 1967 אינן הולמות, אך מתעקש כי חילופי שטחים יפצו על כך. הוא מתעלם מן העובדה כי "הסכמים הדדיים" לגבי "חילופים" תלויים ברצונם הטוב הפלסטינים- דבר אשר לא קיים בפועל- וכי עבאס הצהיר בעבר כי הוא מוכן לשקול רק חילופים "מינימאליים".

קבלת הנוסחה של אובמה משמעותה כי נקודת המוצא של המשא ומתן תציב את הר-הבית והכותל (האתר הקדוש ביותר ליהודים), את הפרברים היהודיים של מזרח ירושלים ואת גושי ההתנחלויות העיקריים בתוך גבולות המדינה הפלסטינית. על מנת לשמור על האזורים הללו בשטחה, יהיה על ישראל להשיג הסכמה פלסטינית ל-"חילופים".

יתרה מזאת, גם במקרה בו ימומשו ה-"חילופים", נוסחת אובמה תאפשר לפלסטינים להמשיך ולהציג את דרישתם ל-"זכות השיבה לפליטים הערבים", אשר מהווה מרשם בדוק לסופה של מדינת היהודים ותירוץ להמשך קיום הסכסוך גם לאחר הקמת המדינה הפלסטינית.

על כן, אף אם נניח בצד בעיות בטחון כגון קיום נוכחות ישראלית בעמק הירדן והדרישה לגבולות רציפים, לנתניהו אין ברירה אלא לדחות את ההצעות הללו בצורתן הנוכחית- לא בגלל שיקולים פוליטיים מקומיים אלא מתוך דאגה כנה לביטחונה העתידי של ישראל.

עלינו לחדד את הנקודה כי מאז בחירתו של אובמה, ישראל היא זו שעשתה את כל הוויתורים, בעוד הפלסטינים לא נתנו דבר, סירבו לשאת ולתת עמנו והתייחסו אלינו כאל נחותים. ואולם, אובמה מתרכז אך ורק בדחיפה של ישראל. אין ספק כי הגיע הזמן שארה"ב תחדל להעניק פרסים לפלסטינים על חוסר שיתוף הפעולה שלהם ותפסיק להתייחס אלינו כאל מקביליהם המוסריים. דבר זה נכון עוד יותר בהמשך לאיחוד בין ארגון החמאס הרצחני לבין הרשות, אשר עלול להוביל בהמשך לקריאת תיגר מצד הקונגרס על המשך מימונה של הקואליציה רשות-חמאס כהפרה של החוק האמריקאי.

אך אפילו אם תקבל ישראל את כל דרישותיו של אובמה, יש להניח כי הפלסטינים ימשיכו למצוא סיבות להימנעות מכל משא ומתן משמעותי. התוצאה תהיה ויתור ישראלי על כל כלפי המיקוח למשא ומתן ללא קבלת תמורה כלשהי.

הגיע הזמן שהממשל יחל לפעול וידרוש את פירוקם של גדודי חללי אל אקצה של הרשות- המוכרים על ידי ארה"ב כארגון טרור- ויטיל משמעת נוקשה כנגד ההסתה הפרועה והמתמשכת כנגד ישראל והיהודים המתקיימת בכל שכבות החברה הפלסטינית. העובדה כי עד היום תומכים 68% מהפלסטינים בפיגועי התאבדות מדברת בעד עצמה. ובכלל, כיצד יכול נשיא אמריקאי להמשיך ולהפעיל את כספי משלם המיסים על מנת לקיים משטר גזעני באופן בוטה אשר תומך בטיהור אתני ואשר מנהיגו, מחמוד עבאס, ממשיך להצהיר כי "אף יהודי אחד לא יישאר במדינה הפלסטינית"?

מעל לכל, בהתחשב בדרישות שהוטלו עלינו, מותר לנו לצפות כי "בן-הברית הבלתי מעורער" שלנו יאמר את הדברים כפי שהם ויודיע לפלסטינים כי ארה"ב מודעת לכך שזכות השיבה לפליטים הפלסטינים תביא לסופה של המדינה היהודית, וכי על כן ארה"ב דוחה על הסף הצעה שכזו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann