אובמה מבקש להתעמת עם ישראל

Print This Post

Obama Seeks Confrontation with Israel

תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ללחץ הגלובאלי המתגבר על ישראל הייתה לדחות באופן נחוש כל נסיגה טריטוריאלית נוספת שתסכן את ביטחונה של ישראל, כשהוא מצהיר "לא נאבד תקווה לשלום, אך לא ניתפס לתקוות שווא".

כמו כן, הוא היה כנה בנוגע לכוונתו להמשיך את הבנייה למגורים בירושלים, וציין, "כל ממשלות ישראל עשו כך… גם לפלסטינים ברור שהשטחים האלו יישארו בגבולות ישראל בכל הסכם עתידי".

תגובתו של ממשל אובמה לאישור הישראלי שבכוונתה להמשיך להקים בתים בשכונותיה היהודיות של ירושלים הייתה נקמנית וברוטלית, ועמדה בניגוד מוחלט לשתיקה הרועמת שלה בכל הקשור להסתה הפלסטינית.

מחלקת המדינה הרחיקה לכת והאשימה את ישראל בהתנהגות "בלתי חוקית" ובפעילות שאינה "עולה בקנה אחד עם הרצון להשיג שלום".

בראיון שניתן לעיתונאי האמריקני ג'פרי גולדברג אשר פורסם ב-The Atlantic, בכיר אמריקני התייחס לראש הממשלה נתניהו כ"פחדן" ותיאר אותו כ"מנהיג הזר שמתסכל את הבית הלבן ומחלקת המדינה יותר מכולם". יותר מאסד, ארדואן, האייתולה האיראני ו'איש השלום' עבאס?

הסרת המסך מעל רשעות הממשל הופגנה בשבוע שעבר בפרשיית יעלון. מוקדם יותר השנה, בשיחה פרטית, שר הביטחון משה יעלון הפגין זלזול כלפי התנהגותו של מזכיר המדינה ג'ון קרי בכל הקשור לתהליך השלום כשתיאר אותה כ"אובססיבית" ו"משיחית". הוא השמיע את דבריו בזמן שקרי שחרר הצהרות פרובוקטיביות חוזרות ונשנות כנגד ישראל, ולאחר מכן חזר בו מדבריו.

כשר ביטחון, יעלון מוגבל בדברים שאותם הוא יכול לומר באופן פומבי, והעובדה שהוא דיבר שלא-לציטוט איננה רלוונטית במידה והוא אכן צוטט בהמשך. אך הוא התנצל, ושב והדגיש את חשיבותה של מערכת היחסים ארה"ב-ישראל. אף על פי כן, הבית הלבן ניפח את דבריו הבלתי רשמיים והוציא אותם מחוץ לפרופורציה.

השקת מסע נקמה שכזה כנגד שר הביטחון של בת בריתה החשובה ביותר באזור, וזאת חודשים לאחר האירוע, חושפת את הקטנוניות של ממשל אובמה. העובדה שנמנעה מיעלון גישה לסגן הנשיא ג'ו ביידן וליועצת לביטחון לאומי סוזן רייס הינה בעייתית. אך העובדה שהדבר הודלף ע"י מקורות במחלקת המדינה בסוף ביקורו היא מתועבת לחלוטין. גרוע מכך, המידע הודלף לעיתון הישראלי ידיעות אחרונות, שהמו"ל שלו מנהל מסע צלב ותיק לדמוניזציה של נתניהו וממשלתו. זהו גם העיתון שפרסם בתחילה את דבריו שלא-לציטוט של יעלון.

נהיר שהבית הלבן ראה בכך הזדמנות לערער לא רק את מעמדו של יעלון, אלא את ממשלת נתניהו כולה.

זהו רק האחרון בסדרה של אירועים נקמניים מצד ממשל אובמה, שננקטו בשל העובדה שישראל העזה לדחות את תכתיביו. אין דבר שמשקף ביתר שאת את גישתו מלאת הבוז של הנשיא ברק אובמה כלפי ישראל מאשר ההנחיה שניתנה על ידו למנוע משלוחי נשק במהלך מלחמה משום שישראל דחתה את יוזמת קרי להפעיל את קטאר כמתווכת לסיום הלחימה בעזה.

מכיוון שיוזמות מדיניות החוץ של אובמה, רובן ככולן, הוכיחו עצמן כהרסניות, יש לבחון את המלצותיו או הנחיותיו בעין ספקנית. אחרי הכול, אנו הם אלו שיצטרכו לחיות עם התוצאות.

הממשל מתעקש בנוקשות שהסטטוס קוו הישראלי-פלסטיני אינו בר קיימא. ואולם, הוא שותק בעת שחמאס מתרברב בנוגע למאמציו לשקם את מערכת מנהרות הטרור שלו; הוא כמעט ואינו מגיב לתוהו ובוהו בסוריה ובעיראק, שם כרבע מיליון בני אדם נטבחו; הוא מתעלם מהמימון הקטארי המסופק לחמאס ולישויות טרור נוספות, כולל המדינה האסלאמית; הוא נמנע מלנזוף בנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן על כך שהוא מאפשר לג'יהאדיסטים לחצות בשטחה של טורקיה בדרכם ללחום בסוריה, בעוד שהוא עומד מן הצד ומאפשר את טבח הכורדים על גבולותיו.

נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס השפיל את הממשל האמריקני כשהתאחד עם החמאס ללא התייעצות מוקדמת. אך ארה"ב נמנעה מלבקר את המהלך, לא הגיבה למדיניות הטיהור האתני של עבאס שהובעה בכוונתו להפוך כל מדינה פלסטינית עתידית ליודנריין, וכן לא השמיע כל גינוי על ההוצאה להורג של כל פלסטיני שנמצא שמכר אדמה לישראלי. ארה"ב לא הוכיחה אותו על כך שנמנע מגינוי מעשה טרור שבמסגרתו תינוקת ואישה צעירה נהרגו בירושלים בשבוע שעבר. ואולם, כשנער ערבי נורה למוות בעת שהשליך בקבוקי תבערה קטלניים בפוטנציה על כלי רכב ישראליים, ארה"ב העבירה מיד את תנחומיה למשפחה ודחקה בישראלים לפתוח בחקירה.

ישראל, בת בריתה האזורית המרכזית של ארה"ב, היא המדינה היחידה שניצבת ללא הרף מול ביקורת, והיא הפכה לשק החבטות של ממשל אובמה הכושל. היא אף גונתה על כך שהתנגדה להסכם גרעין עם הרפובליקה האסלאמית של איראן. רק לאחרונה, קרי שב והשמיע לקהל ערבי את ההאשמה המגוחכת לפיה הקונפליקט הערבי-ישראלי הוא שהצית את הקיצוניות האסלאמית ואת דעאש. ואולם, ארה"ב נמנעת בחריצות מגינוי הקזת הדם הפושעת, מתוך חשש שהיא תושפל עוד יותר ותיחשף כחסרת הנהגה.

יש לציין שישנו קונצנזוס רחב בישראל לפיו הממשלה מוצדקת בהתנגדותה למאמצים מצד ארה"ב ואחרים להגביל את הבנייה בבירתה ירושלים ובגושי ההתנחלויות המרכזיים – אזורים שמעולם לא הוטל עליהם ספק קודם לממשל אובמה.

ישנם כאלו שמפקפקים בתבונה שבהכרזה שכזו בזמן זה. אך אם ישנו נושא אחד שסביבו עלינו להתאחד ולעמוד על זכויותינו, הבנייה בירושלים, שאת פיתוחה אין להתנות בתמיכה מצד מדינות אחרות, היא זו.

מאמצי הממשל להשפיל את מנהיגי ישראל היו תמיד בעוכריו. על אף ההילולה התקשורתית המוקדמת, בנסיבות שכאלו הישראלים הגיבו תמיד בהגברת התמיכה בממשלתם. ואולם כעת, כשבית ישראל אמור להפגין איחוד, חלק מהפוליטיקאים שלנו נוהגים בחוסר אחריות.

תגובתם הציבורית של שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני לניסיון האחרון הנבזי והפתטי להשפיל את יעלון, במסגרתן רמזו שהאשמה למשבר ביחסים מונחת על ישראל במקום על הממשל האמריקני המשובש והזדוני, הייתה בלתי ראויה לחלוטין. הם מקדמים כאוס וממיטים חרפה על עצמם ועל הממשלה שהם מתיימרים לייצג, ומעבירים את הרושם המוטעה לפיו ישראל סובלת מתסמונת האישה המוכה.

כמו כן, מצער לגלות שאל מול ממשל אמריקני נקמני, מנהיג האופוזיציה יצחק הרצוג נמנע מלהשהות את המחלוקות הפוליטיות הפנימיות והאשים, "נתניהו חתום אישית על הרס יחסי ישראל עם ארה"ב". הרצוג יכול היה להוסיף לכבודו בהצהרה חד-משמעית לפיה אסור שיהיו כל מגבלות על בנייה בשכונותיה היהודיות של ירושלים.

אכן, ישנן מתיחות מתמדת והטחות אשמה בלתי פוסקות בין הממשל האמריקני לבין ישראל. ולפי גולדברג, כעת קיים גם איום לפיו ארה"ב עלולה "להסיר את ההגנה הדיפלומטית שהיא מספקת לישראל באו"ם".

הממשלה עשתה כל מאמץ בכדי להימנע מהחרפת המצב, אך ישראל היא מדינה ריבונית דמוקרטית, וישנם מקרים שבהם עליה לדחות דרישות בלתי מציאותיות או מסוכנות מצד ארה"ב.

יש לברך את נתניהו על פעילות האיזון הדיפלומטי יוצאת הדופן שלו כשהוא מתמודד עם הלחץ המוגזם מצד אובמה וקרי, נמנע מעימותים ישירים ובכך, משמר את תמיכת דעת הקהל הציבורית והקונגרס האמריקנים.

ישראל היא מדינה קטנה, ותושביה מודעים לכך שארה"ב חיונית להישרדותם. אך האם הדבר מחייב אותנו לוותר על הכבוד העצמי או על הריבונות שלנו בהתרפסות מול ממשל ששב ומשפיל אותנו ומפגין את הבוז שלנו כלפינו?

עלינו להפגין את האחדות שלנו ע"י תמיכה במדיניות ראש הממשלה שלנו, שדוחה ויתורים טריטוריאליים נוספים עד אשר המנהיגים הפלסטיניים ייפרדו מחמאס, ישתתפו במשא ומתן ויפגינו גמישות שתאפשר לנו ליישם את דרישות הביטחון שלנו. לא ניתן למנוע מאתנו את הזכות לבנות בתים בעיר הבירה שלנו ובגושי ההתנחלויות המרכזיים, שיישארו תמיד חלק מישראל. אנו מבקשים את תמיכת ארצות הברית, אך אנו מוכרחים לשמר את הריבונות שלנו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann