מאמציו הנאיבים של הנשיא אובמה לפייס את מדינות ערב על-ידי הרחקתה של ארה"ב מישראל באופן בריוני הניבו תוצאה לא רצויה. עם-זאת, הממשל בוושינגטון טרם סימן שינוי במדיניות וזאת למרות אי-הנוחות והתסכול הגואים בקרב חלק מתומכיו הנלהבים של הנשיא. פיוסן של דיקטטורות ורודנויות הינו חסר תועלת ולכך יש דוגמאות רבות. ההתנהגות הבריונית של המשטר האירני כלפי עמו חושף כפארסה את נסיונותיו של אובמה לנהל דיון הגיוני עם אחמדיניג'אד. בתגובה להתקדמות אמריקנית חד-צדדית לקראת הסורים, ביקר הנשיא אסד את אחמדיניג'אד, בירך אותו על נצחונו המזוייף ובחירתו מחדש והצהיר כי הברית בין מדינותיהם חזקה מתמיד. צפון קוריאה מציגה בוז מוחלט לפניות הידידותיות של אובמה. מדינות ערב כולן הגיבו באופן שלילי להפצרותיו של אובמה להכרה בישראל, אף בצורה מוגבלת, בתמורה לוויתורים. מזכירת המדינה הילרי קלינטון ספגה השפלה פומבית משר החוץ הסעודי שהתעקש כי אין טעם למשא-ומתן אם לא תכנע ישראל לכל הדרישות הערביות.

אובמה: יתכן כי הגרוע לפנינו

Print This Post

אובמה אם מובארכ בבית הלבן

There may be worse to come

מאמציו הנאיבים של הנשיא אובמה לפייס את מדינות ערב על-ידי הרחקתה של ארה"ב מישראל באופן בריוני הניבו תוצאה לא רצויה. עם-זאת, הממשל בוושינגטון טרם סימן שינוי במדיניות וזאת למרות אי-הנוחות והתסכול הגואים בקרב חלק מתומכיו הנלהבים של הנשיא.

פיוסן של דיקטטורות ורודנויות הינו חסר תועלת ולכך יש דוגמאות רבות. ההתנהגות הבריונית של המשטר האירני כלפי עמו חושף כפארסה את נסיונותיו של אובמה לנהל דיון הגיוני עם אחמדיניג'אד. בתגובה להתקדמות אמריקנית חד-צדדית לקראת הסורים, ביקר הנשיא אסד את אחמדיניג'אד, בירך אותו על נצחונו המזוייף ובחירתו מחדש והצהיר כי הברית בין מדינותיהם חזקה מתמיד. צפון קוריאה מציגה בוז מוחלט לפניות הידידותיות של אובמה. מדינות ערב כולן הגיבו באופן שלילי להפצרותיו של אובמה להכרה בישראל, אף בצורה מוגבלת, בתמורה לוויתורים. מזכירת המדינה הילרי קלינטון ספגה השפלה פומבית משר החוץ הסעודי שהתעקש כי אין טעם למשא-ומתן אם לא תכנע ישראל לכל הדרישות הערביות.

התגובה הפלסטינית היתה אף יותר מזיקה. ועידת הפתח, אשר קיבלה חיזוק ברור מתכתיביו המשפילים של אובמה לישראל, הפגינה בוז כלפי כל יוזמה שביכולתה לקדם את תהליך השלום. חוסר הפשרנות שלהם הדגים שוב את האבסורד בכך ששלטון מושחת ודו-פרצופי זה יכול להוות פרטנר אמיתי לשלום.

היה זה מעט סוריאליסטי כאשר ועידת הפתח העבירה בפה אחד החלטה המאשימה את ישראל בהתנקשות בערפאת ומשתתפיה מחאו כפיים לכבוד רוצח ההמונים.  הועידה הכריזה כי אלא-אם-כן תענה ישראל לכל דרישותיה, לא יהיה משא-ומתן והם יוכלו לחדש את ה"מאבק המזוין". בניגוד לעידוד המתינות של מדינות ערב, גרם אובמה לעקשנים ביותר מביניהם להעלות את דרישותיהם.

המציאות היא כזו שהעובדות בשטח מצביעות על-כך שהסיכויים לשלום רחוקים מתמיד. המסר הברור היחידי שניתן להבין מועידת הפתח הוא שמטרתם הסופית, כמו מטרת החמאס, היא לחסל את הריבונות היהודית באזורנו. אם לא היה זה כך, מחמוד עבאס היה מקבל את הצעותיו של אולמרט, אשר למעשה כללו ויתור לכל דרישותיהם של הפלסטינים על השטחים, ואף רמזו על פשרה אפשרית בעניין זכות השיבה. 

יועציו של אובמה לבטח התאכזבו מאוד כאשר ראו שתכתיביהם המחמירים לישראל הניבו תוצאות לא רצויות. אכן, דרישותיהם החד-צדדיות ושיטוטיהם הבריוניות זוקפים לזכותם את הקרדיט לכך שיש כיום קונצנזוס נדיר בקרב הציבור הישראלי התומך בנתניהו באופן מכריע.

לאובמה בעיה נוספת, למרות תחזיות הפוכות, מנהיגי יהדות ארה"ב החלו לקרוא תיגר על חלק ממדיניותיו. תחושות אי-הנוחות גוברת וכן המודעות, אף בקרב דמוקרטים יהודים, לכך שאובמה בוגד בהתחייבויות החד-משמעיות שלו מתקופת הבחירות לשמר בנאמנות את הברית עם ישראל.  

דבר זה הודגם על-ידי הערותיו של הווארד ברמן, יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקאי וחבר המפלגה הדמוקרטית, אשר בשיחה סגורה עם מנהיגים יהודים ביקר מפורשות את הלחץ שמפעיל ממשל אובמה על ישראל בעניין ההתנחלויות. ברמן אמר עוד כי "כעת עבאס ממתין שארה"ב תגיש לו את ישראל על מגש".  סטנלי הויאר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים האמריקני, אמר כתוצאה-מכן דברים דומים בעת ביקורו בישראל במסיבת עיתונאים שנערכה בירושלים. 

אובמה לבטח נדהם כאשר חברו ותומכו הנאמן אלן סולו, יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים המייצג 52 ארגונים יהודיים חשובים, גינה את דרישת אובמה להגביל את התיישבות של יהודים בירושלים וסביבתה. במודעה שהתפרסה על-פני עמוד שלם בניו יורק טיימס, אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה הצהיר כי "הבעיה איננה ההתנחלויות, אלא הסרוב הערבי… אדוני הנשיא, הגיע הזמן לחדול מהלחץ המופעל כלפי ידידתינו החיונית ובעלת בריתנו". דיוויד האריס, מ"המועצה היהודית האמריקאית" (AJC), ביטא תחושות דומות בפני קבוצת חברי קונגרס. בעוד שהם, ככלל, חוזרים ומדגישים את אמונתם כי אובמה לא ינטוש את ישראל, יותר ויותר מנהיגים יהודים מבקרים בפתיחות את התנהגות הממשל כלפי המדינה היהודית.

מעמדו של אובמה בקרב פעילים יהודים בארה"ב צנח אף יותר כאשר ביטל בבוז מחאה יהודית, נדירה באחדותה, והשתתף אישית בטקס לכבודה של מרי רובינסון, מכנסת מצג השנאה של האו"ם בדרבן. בטקס זה הוענק לה הפרס הגבוה ביותר לפעילי זכויות אדם בארה"ב. מעשה זה נתפס כהתגלמות נוספת של הרומן של אובמה עם האו"ם ומסונפיו האנטי-ישראלים.

לבטח התאכזבו שוב יועציו היהודים של אובמה שניסו לקדם את עמדת J STREET, כאשר גילו כי למרות ההשקעה היקרה בקדום העמדה באמצעי התקשורת, סקרי דעת-קהל הראו כי רוב הפעילים היהודים המשיכו לחוש בוז כלפי ארגוני השמאל היהודי מהשוליים המאיצים באובמה להכריח את ישראל לבצע ויתורים חד-צדדיים נוספים.

עם-זאת, לבינתיים, בעוד היא ממשיכה להתחמק מכל יזמה שיכולה להרגיז את הערבים, ארה"ב שומרת על גישתה הנוקשה כלפי בעלת-בריתה הוותיקה – ישראל. אף כי פשרה, המתיימרת לשמר מעט כבוד, יכולה להתקבל, אם ניקח בחשבון את התמיכה חסרת התקדים לה זוכה נתניהו מבוחריו, לא יהיה זה נבון מצדו להכנע לדרישות קיצוניות אף יותר מאובמה. דבר זה רק יעודד את הלחץ המוגבר שמופעל על ישראל במישורים אחרים.

ואמנם, ללא קשר לסוגיית ההתנחלויות, ייתכן כי הגרוע מבית היוצר של מממשל אובמה עוד לפנינו. לאחר פגישתו החמה של מובראק עם אובמה בוושינגטון, מובראק הלל את השינויים במדיניות שהציג לו נשיא ארה"ב ורמז על בואן של יוזמות אמריקניות "חיוביות" נוספות.

ישנן גם תחזיות קודרות שאובמה מתכנן, באופן חד-צדדי וללא התייעצות קודמת עם ישראל, להגיש לאו"ם תכנית אמריקנית להסדר כולל. ישנן שמועות כי מלבד נסיון כללי לפייס את העולם הערבי, נקודת הפתיחה של תכנית זו תהיה ההצעות חסרות האחריות שנתן אהוד אולמרט לעבאס בימיה האחרונים של ממשלת אולמרט – הצעות אשר הכנסת והעם בישראל היו, ללא ספק, מתנערות מהן במשאל עם. מעשה שכזה, כפיית דרישות חד-צדדית על ישראל, אינו מוסרי ויכול לייצג בגידה חסרת תקדים בבעלת-בריתה החשובה והוותיקה של ארה"ב.

עד אשר יופיע פרטנר פלסטיני אמיתי לשלום, לא ניתן לצפות מראש הממשלה נתניהו שיצור באורח פלא תכנית שתביא להסדר כולל סופי. משימתו הנוכחית של נתניהו צריכה להיות מניעת הסדר אמריקני הרסני שיכול להוסיף ולערער את צרכיה הבטחוניים של ישראל.  בכך עליו לשרטט במהירות את הקווים האדומים שאותם ממשלתו, בתמיכה גורפת של רוב הציבור הישראלי, לעולם לא תשקול לחצות.

למטרה זו עליו לבקש את תמיכתם של מנהיגי הזרמים המרכזיים ביהדות ארה"ב ולעודד אותם שיעבירו לנשיאם את המסר כי גם להם ישנם קווים אדומים. הם כבר החלו להראות סימנים כי לא ישארו פסיבים אם ממשלתם תנסה לכפות באופן חד-צדדי פתרון שיכול לסכן ולערער את בטחונה של המדינה היהודית.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann