על פניו, לפגישתו של ראש הממשלה עם אובמה היתה תוצאה חלומית, זאת במיוחד בהתחשב באווירה הפוליטית הקשה שסבבה אותו לפני הביקור. למרות שרבים צפו מראש שאובמה יפרוש את השטיח האדום בפני ראש הממשלה, דברי ההלל והשבח שהמטיר על נתניהו ועל ישראל היו כמעט סוריאליסטים והזכירו את הימים הטובים ביותר שהיו ביחסי ישראל-ארה"ב. דברים אלו עמדו בניגוד כמעט מוחלט לעוינות הקודמת, שאף הגיע לכדי האשמות מעוררות חלחלה בכך שעקשנותה של ישראל וחוסר מוכנותה להתפשר גובה מהאמריקאים "דם וממון". אובמה שיבח את נתניהו ואמר כי הוא "מאמין שראש הממשלה נתניהו רוצה את השלום ומוכן לקחת סיכונים למען השלום". הוא גם ציין כי למרות שיש תקווה להגיע להסדר, הוא דוגל ב"אופטימיות זהירה" וכי לישראל יש הזכות להיות ספקנית לגבי תהליך השלום. הוא אף הפציר בערבים להתקדם הלאה.

אובמה וישראל – שינוי מהותי במדיניות?

Print This Post

נתניהו ואובמה

Change in Obama's Israel policy?

על פניו, לפגישתו של ראש הממשלה עם אובמה היתה תוצאה חלומית, זאת במיוחד בהתחשב באווירה הפוליטית הקשה שסבבה אותו לפני הביקור.

למרות שרבים צפו מראש שאובמה יפרוש את השטיח האדום בפני ראש הממשלה, דברי ההלל והשבח שהמטיר על נתניהו ועל ישראל היו כמעט סוריאליסטים והזכירו את הימים הטובים ביותר שהיו ביחסי ישראל-ארה"ב. דברים אלו עמדו בניגוד כמעט מוחלט לעוינות הקודמת, שאף הגיע לכדי האשמות מעוררות חלחלה בכך שעקשנותה של ישראל וחוסר מוכנותה להתפשר גובה מהאמריקאים "דם וממון". אובמה שיבח את נתניהו ואמר כי הוא "מאמין שראש הממשלה נתניהו רוצה את השלום ומוכן לקחת סיכונים למען השלום". הוא גם ציין כי למרות שיש תקווה להגיע להסדר, הוא דוגל ב"אופטימיות זהירה" וכי לישראל יש הזכות להיות ספקנית לגבי תהליך השלום. הוא אף הפציר בערבים להתקדם הלאה.

ביתר חשיבות, קודם לפגישה זו הסנקציות המאוחרות שהטיל ממשל אובמה על איראן הגבירו את הדאגה מפני האיום הגרעיני, המהווה את הסכנה הגדולה ביותר שישראל ניצבת מולה. בניגוד גמור לבגידה של ארה"ב בישראל בועידה למניעת הפצת נשק גרעיני, שם הגינויים התמקדו כמעט בבלעדיות במדינה היהודית, אובמה הרחיק בדבריו יותר מכל מנהיגי ארה"ב בעבר והביע בפומבי את תמיכתו במדיניות הגרעין של ישראל. הוא אמר לנתניהו באופן מפורש כי "ארה"ב לעולם לא תבקש מישראל לעשות צעדים שיפגעו באינטרסים הביטחוניים שלה". כמו-כן, הוא הצהיר כי עד ליום שבו יושג הסדר שלום אזורי כולל, ארה"ב תתנגד ללחצים שיפעילו אלו המבקשים לכפות על ישראל לוותר על יכולתה הגרעינית.

מעבר לדברים אלו, ולמרות תחזיות אמצעי התקשורת ויריביו הפוליטיים של נתניהו שחזו כי הוא יחוייב לעשות ויתורים חד-צדדיים מוספים על-מנת לפייס את אובמה, ראש הממשלה לא הבטיח דבר בפומבי, פרט לכך שחזר והצהיר על נכונותו למשא ומתן עם הפלסטינים. אף אין עדות לכך שהופעל לחץ על נתניהו להאריך את הקפאת הבניה בהתנחלויות מעבר לחודש ספטמבר.

ייתכן מאוד כי לאחר 18 חודשים של נסיונות להביא את ישראל לכניעה, ולאחר שראה את האופן המצויין בו נתניהו שמר על כבודו ולא נכנע ללחצים, אובמה הבין שהאסטרטגיה שלו אינה מניבה את התוצאות הרצויות. אולי הוא החליט שעליו להשתמש בשיטת הגזר במקום המקל ולשתף פעולה עם ישראל כבעלת-ברית ולא כיריבה.

כתוצאה מכך, לפחות בטווח הקצר, ממשלת נתניהו יצאה מהפגישה חזקה מאי-פעם. גילויי החיבה של אובמה לנתניהו ניטרלו את טענתה העיקרית של "קדימה" כי נתניהו לעולם לא יוכל לשתף פעולה עם ממשל אובמה. גם מורדי העבודה איבדו חלק מההצדקה לפרישתם מהממשלה.

אך למרות אנחות הרווחה, תהיה זו שטות להניח שמדיניות ארה"ב כלפי ישראל עברה שינוי מהותי.

איננו יודעים את פרטי הדיונים שהתנהלו בדלתיים סגורות במשך כ-90 דקות. האם ניתנו שם התחייבויות בעניין הארכת הקפאת הבניה בהתנחלויות? האם נתניהו הגיע לסיכום כלשהו בעניין גבולות בני הגנה? האם עוד דובר שם על מסגרת זמן של שנתיים להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית? קרוב לוודאי שנדע יותר בחודשים הקרובים.

יקרה מה שיקרה בעתיד, עלינו לקבל בברכה וללא היסוס את האווירה החדשה, שהשתנתה באופן דרמטי, ואשר בה ישראל מקבלת יחס של בעלת ברית ולא של מנודה. הצהרותיו של אובמה בעלות תועלת עצומה לישראל, בייחוד בזמנים קשים וסוערים אלו. לאור הדברים שאמר אובמה בפומבי ובאופן רשמי, יהיה זה מביך עבורו (אם כי לא בלתי ניתן להעלות על הדעת) להפוך את עמדתו פעם נוספת.

אך אל לנו לרתום את הסוסים לפני העגלה. עלינו להכין את עצמנו לאפשרות הממשית שחידוש הרצון הטוב בפסגת אובמה-נתניהו יתברר כרגיעה מלאכותית שבבחינת השקט שלפני הסערה.

אין צורך להיות ציני כדי להכיר בכך שהסיבה העיקרית למהפך הדרמטי היתה תגובתו העויינת של הציבור האמריקני, התומך בישראל ברוב גורף, ליחס העלוב שניתן למדינה היהודית. יתרה מזאת, שיחקו בכך תפקיד גם הניכור מצדם של יהודים דמוקרטים והלחץ שהופעל על אובמה מצד חברי קונגרס שהיו מודאגים מהשלכות המשבר על הבחירות הקרבות לקונגרס שיתקיימו בנובמבר.

מספיק לבחון את התקדימים בהם אובמה זגזג בעמדתו בעניינים הנוגעים לישראל במהלך מסע הבחירות לנשיאות, על-מנת להעריך עד כמה הוא מסוגל להיות הפכפך (או פרגמטי) בכדי לזכות בקולות הבוחרים ובתרומות כספיות. למרות שהתרחיש הזה נראה כיום בלתי סביר, עלינו להיות ערוכים לאפשרות שאובמה יחזור לעמדתו הקודמת לאחר שיתקיימו הבחירות בקונגרס וישוב לתקוף את ישראל במאמץ סרק לפייס את העולם הערבי. כשהשיחות הקרבות עם הפלסטינים ייכשלו, ייתכן ואובמה יראה עצמו בעמדה טובה לכפות על ישראל הסדר כ"חבר וידיד", בפעולה שכביכול תהיה לטובתנו.

אף-על-פי-כן, יש חלון הזדמנויות יוצא דופן בין היום לנובמבר. בתקופה זו יש לחזק ולטפח את הגישה החדשה של אובמה ולנסות ליישר את ההדורים עם הממשל בנוגע לנרטיב שלנו – עניין שלא זכה לטיפול מעמיק במהלך השיחות. השורה התחתונה היא שאין סיכוי ממשי להתקדמות לעבר הקמת מדינה פלסטינית אם לא יחול שינוי בולט ומקיף בגישה הפלסטינית. בהקשר זה, ישראל עשתה מספיק ויתורים והקיזה מספיק דם במהלך העשור האחרון ולכן אין לצפות ממנה לויתורים חד-צדדיים נוספים, אלא אם תהיה הדדיות אמיתית.

דבר זה מצריך הכרה מצד האמריקאים בכך שהשלום יישאר בלתי ניתן להשגה, עד שהפלסטינים ישלימו עם העובדה שישראל תישאר כאן לעד ושחלומם לשים קץ לריבונות היהודית לעולם לא יתממש. כמו-כן, דבר זה יצריך לחץ אמריקני על ההנהגה הפלסטינית, על-מנת שאלו יכינו את בני-עמם לשלום וישימו קץ להסתה הפרועה שממשיכה להרעיל את החברה שלהם עד היום.

אובמה ודאי מבין שכל עוד ישראל מוקפת באויבים אכזריים, הפועלים בהנחיה איראנית, עליה להבטיח כי המדינה הפלסטינית שתקום תהיה מפורזת מכח צבאי. באותה המידה הוא ודאי מבין שעל ישראל להבטיח לעצמה גבולות בני הגנה, ובכלל זאת את השליטה על בקעת הירדן. כיוון שנתניהו ראה את חוסר היכולת של יוניפי"ל למנוע חימוש מחודש של החיזבאללה בלבנון, עליו לדחות את הצעתו של ג'יימס ג'ונס, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב. כידוע, ג'ונס הציע כי כוחות צה"ל בגדה יוחלפו בכוחות של צד שלישי כגון נאט"ו, האו"ם או גופים בינלאומיים אחרים.

אין זה משנה מה יביא העתיד בעניין הקפאת הבניה בהתנחלויות בכלל, מוכרחת להיות הבנה שישראל לא תכיל הקפאת בניה על איזורים שסוכם עם ממשל בוש כי יישארו בתחומי ישראל.

מעל לכל, בהעדר משא ומתן ישיר, שהתקיים באופן רציץ ב-20 השנים האחרונות, לא תוכל להיות כל התקדמות בעניין הפלסטיני.

בעוד שנתניהו ישאף לחזק את מערכת היחסים שלו עם אובמה, במקרה הצורך עליו להיות מוכן לעמוד איתן אל מול לחץ לא צודק ובלתי הולם. מדאיגה העובדה שמיד לאחר פגישתו, נתניהו הביע באופטימיות את האמונה כי ניתן יהיה להגיע להסדר שלום תוך 12 חודשים. הוא מודע לכך שזה כמעט בלתי-אפשרי עם ה"פרטנר לשלום" שיש לו כיום וכן אין זה מקדם את מטרותיו לטפח תקוות שווא. אולם, במידה שווה עלינו גם להבין שראש ממשלת ישראל מחוייב לבנות גשרים ולהפגין כי הוא עושה ככל שביכולתו לשתף פעולה עם יעדיו ארוכי הטווח של הממשל האמריקני, כל עוד אלו אינם מתנגשים עם האינטרסים הביטחוניים הבסיסיים של המדינה היהודית.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann