תקופה האחרונה, אנו נחשפנו למגוון ישראלים בולטים המשמיצים באופן פומבי את מדינתם, וזאת על מנת לקדם את סדרי היום האישיים שלהם או במטרה לפצות על תסכוליהם. ואולם, איננו תופסים נכונה את ההיקף בו התבטאויות שכאלו פוגעות במעמדנו הגלובאלי ומחזקות את אלו המבקשים את חורבנה של ישראל. ההתפרצויות האחרונות הושמעו בוועידת 'הג'רוזלם פוסט' בניו יורק, בה השתתפתי גם אני. הוועידה זכתה לכיסוי תקשורתי גלובאלי רחב היקף ונכחו בה למעלה מ-1200 משתתפים מרחבי צפון אמריקה. מרבית המשתתפים ציפו לשמוע דיווחים המתייחסים למצבה הנוכחי של ישראל, אך הופתעו לשמוע במקום זאת את ראש הממשלה הישראלי לשעבר ואת ראש המוסד בדימוס מביעים דעות המזכירות יותר את J Street ואת הליבראליים מן השמאל השולי. אני לא השתתפתי בעצמי בפאנל בו הושמעו ההצהרות הללו. אך אילו הייתי, אלו המסרים שאותם הייתי מבקש להעביר. ישראל ניצבת כעת מול אתגריה הגדולים ביותר מאז 1948. אנו עומדים בפני איומים קיומיים מצד איראן גרעינית בפוטנציה, אשר מכריזה באופן פומבי כי היא נחושה למחוק אותנו מן המפה. התחייה האסלאמית הקיצונית בעולם הערבי מעלה ספקות בנוגע לשימור יחסי השלום החלשים שלנו עם המדינות השכנות המתונות כביכול.

אהוד אולמרט וראשי קהילת המודיעין בהשתוללות הרסנית

Print This Post

אהוד אולמרט

Ehud Olmert and Intelligence Heads in Destructive Rampages

בתקופה האחרונה, אנו נחשפנו למגוון ישראלים בולטים המשמיצים באופן פומבי את מדינתם, וזאת על מנת לקדם את סדרי היום האישיים שלהם או במטרה לפצות על תסכוליהם. ואולם, איננו תופסים נכונה את ההיקף בו התבטאויות שכאלו פוגעות במעמדנו הגלובאלי ומחזקות את אלו המבקשים את חורבנה של ישראל.

ההתפרצויות האחרונות הושמעו בוועידת 'הג'רוזלם פוסט' בניו יורק, בה השתתפתי גם אני. הוועידה זכתה לכיסוי תקשורתי גלובאלי רחב היקף ונכחו בה למעלה מ-1200 משתתפים מרחבי צפון אמריקה. מרבית המשתתפים ציפו לשמוע דיווחים המתייחסים למצבה הנוכחי של ישראל, אך הופתעו לשמוע במקום זאת את ראש הממשלה הישראלי לשעבר ואת ראש המוסד בדימוס מביעים דעות המזכירות יותר את J Street ואת הליבראליים מן השמאל השולי.

אני לא השתתפתי בעצמי בפאנל בו הושמעו ההצהרות הללו. אך אילו הייתי, אלו המסרים שאותם הייתי מבקש להעביר.

ישראל ניצבת כעת מול אתגריה הגדולים ביותר מאז 1948. אנו עומדים בפני איומים קיומיים מצד איראן גרעינית בפוטנציה, אשר מכריזה באופן פומבי כי היא נחושה למחוק אותנו מן המפה. התחייה האסלאמית הקיצונית בעולם הערבי מעלה ספקות בנוגע לשימור יחסי השלום החלשים שלנו עם המדינות השכנות המתונות כביכול.

מלבד בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה, מעמדנו בעולם כולו עורער על ידי קמפיינים של דמוניזציה ודה- לגיטימציה מטעם אסלאמיים ארסיים ואנטישמים מסורתיים. מובן כי הגיע הזמן לאחדות ולמפגן של איפוק מצדם של ישראלים אחראיים, אשר יימנעו מהפרזות פוגעניות בעת שהם מבקרים את ממשלתם, ובעיקר בחוץ לארץ.

אך באופן אירוני, דווקא בתקופה בה ישראלים מן השורה מפגינים את הקונצנזוס הרחב ביותר כלפי מדיניות הביטחון של הממשלה מאז הקרע בנוגע להסכמי אוסלו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עוסק ברביזיוניזם היסטורי בניו יורק. הוא רומז כי אילו היה הוא עדיין בתפקידו אנו כבר היינו חיים בשלום עם הפלסטינים, מאשים את הממשלה הישראלית באי- השגת השלום ומהלל את יושב ראש הרשות הדו- פרצופי והבלתי מתפשר מחמוד עבאס בתור פרטנר אמתי לשלום.

אולמרט שכח לציין כי הוא נשא ונתן עם הפלסטינים מאחוריי דלתיים סגורות וללא אישור הקבינט, הממשלה והכנסת, וכי על אף הצעתו לשוב לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949, להסכים לשובם של מספר פליטים והצעתו החצופה לוויתור על שליטתה של ישראל בהר הבית, עבאס עדיין דחה את הצעתו ואף נמנע מלהציע הצעה נגדית. הוא האשים את שרי ממשלתו בכך שהניאו את עבאס מלקבל את הצעתו.

היה זה מחזה בלתי נעים לצפות בראש ממשלה ישראלי לשעבר מוכלם וזוכה למטר של קנטורים ובוז מצד קהל יהודי אמריקני. אך אולמרט יכול היה להאשים רק את עצמו.

למרבה הצער, בג'ונגל הפוליטי הישראלי בן זמננו, כל האמצעים כשרים. אולמרט אמר בהמשך ל'ניו יורק טיימס' כי נתניהו "מזלזל באמריקה", כי "אמריקה אינה מדינת חסות של ישראל" וכי אין לתפוס אותה ככזאת ש"ממלאת פקודות מירושלים". השמעת הצהרות שכאלו, אשר ללא ספק תנוצלנה על ידי אנטישמיים, ממחישה את עומק השקיעה של רה"מ לשעבר אולמרט.

האם ניתן היה לדמיין את הנשיא לשעבר בוש, אשר מדינתו אינה ניצבת כעת אל מול איום קיומי, מתבטא במונחים מזלזלים כל כך כלפי המדיניות של יורשו? אילו היה נוהג כך, רוב האמריקנים היו מתרעמים.

לא נותר מקום לספק כי אולמרט ירד מהפסים לאחר הריאיון שלו ל'CNN' בו הוא השמיע את הטענה הביזארית לפיה קונספירציה של הימין האמריקני הובילה למפלתו הפוליטית. במה שנשמע כמו עיבוד של הפרוטוקולים של זקני ציון, הוא טען כי "מיליונים על גבי מיליונים של דולרים שהועברו מארה"ב על ידי גורמים מן הימין הקיצוני" הם שהפילו את ממשלתו וסיכלו את מאמציו להשגת שלום בר- קיימא.

מחרידות לא פחות היו ההתפרצויות מצד ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן. בהפגנה של זלזול כלפי התפקיד הרגיש שאותו מילא רק שנה קודם לכן, הוא פתח בקמפיין ארסי להשמצת ראש הממשלה נתניהו ולפקפוק במניעיו בכל הקשור לאיום הגרעין האיראני. שבוע קודם לכן בישראל, יובל דיסקין, ראש השב"כ היוצא, נהג בהיסטריה והטיל ספק בשפיותם של ראש ממשלתנו ושל שר הביטחון ברק. הוא הוקיע אותם על היותם "משיחיים" ו"פונים לציבור המטומטם".

ייתכן וישנם עילות לגיטימיות לדעות חלוקות בכל הקשור לתזמונו ולהפעלתו של כוח צבאי כנגד איראן. אך נושאים שכאלו אינם מוחלטים על ידי הציבור הרחב, ועלינו לסמוך על מנהיגינו הנבחרים, הפועלים בהסמכה בוועדת ביטחון אחראית הממונה על ידי הממשלה, לקבל את ההחלטה הסופית. זו הסיבה שבגללה רבים מאתנו, אשר אינם חשופים למודיעין הנדרש כדי להגיע לשיפוט מאוזן, נמנעו מדיונים בנושא.

אין ספק כי זכותנו לצפות מבעלי התפקידים לשעבר בקהילת המודיעין החולקים על מדיניות הממשלה לנהל את עצמם באופן פיכח ואחראי, אפילו במידה והם נוטרים טינה כנגד נתניהו על כך שסרב להיענות לבקשותיהם האישיות בזמן ששימשו בתפקידיהם. ומעל לכל, עליהם להימנע מערעור מאמציה של ממשלת ישראל לחיזוק הסנקציות הגלובאליות במטרה לסלק את הצורך בפעולה צבאית.

האם ניתן היה לתאר את ראש ה-MI5 או ה-CIA בדימוס מזהיר את הציבור כי מנהיגו הלאומי הוא ד"ר סטריינג'לאב מטורלל אשר אינו כשיר לנהל את המדינה? האם התנהגות שכזו מצדו של מפקד מודיעין לשעבר הייתה נסבלת בכל דמוקרטיה נורמאלית?

כדי להחריף את המצב, דגן הצדיק בוועידת 'הג'רוזלם פוסט' את התפרצויותיו של דיסקין כ"רציניות" וכהתגלמויות לגיטימיות של חופש הביטוי. לאחר שקרא באופן פומבי לשר להגנת הסביבה גלעד ארדן מהליכוד "שקרן", הוא הזהיר את הקהל הנדהם כי הצעתו של ארדן, לפיה לאחר הפרישה ייאסר על ראשי המודיעין להשמיע הצהרות פומביות במשך זמן מוגבל, סוללת את הדרך למדינה נאצית.

ניתן לדמיין בקלות כיצד האיראניים והקיצונים האסלאמיים, הצופים בהתנהגות נלעגת שכזו, עלולים להסיק באופן מוטעה כי הישראלים משמידים את עצמם.

במדינה דמוקרטית מערבית נורמאלית, הייתה התקשורת האחראית מגנה ומדירה בפועל מנהיגים פוליטיים או בכירים לשעבר המביעים דעות משלהבות שכאלו. אך אבוי, בישראל חלק גדול מן התקשורת ניזון מהתבטאויות שכאלו, ועל כן אין זה מפתיע כי אנו ממשיכים להיכשל כישלון חרוץ במלחמת הרעיונות.

לנושא אין כל נגיעה בחופש הביטוי. אנו יכולים להתגאות בכך שלמרות האיומים החיצוניים העומדים בפנינו, אנו נותרנו דמוקרטיה נמרצת. והבחירות הקרבות צפויות להפגין כי רוב רובה של האומה תומך במדיניות הביטחון של ממשלה זו, כולל האסטרטגיה שלה בכל הקשור לפלסטינים ולאיראן.

בכל חברה בריאה ישנן מוסכמות מסוימות שאותן מחויבים לקיים כל אלו המעורבים בחיים הציבוריים. כאשר הם נמצאים בחוץ לארץ, על פוליטיקאים ופקידי ציבור להדגיש את הנושאים המשותפים לנו במקום להעביר מסרים מעוררי מחלוקת והרסניים. ישראל מפגינה חוסר באחריות ציבורית בעת שאישים כמו ראש הממשלה לשעבר אולמרט או ראשי המודיעין בדימוס מקדמים ללא עכבות את האג'נדה האישית שלהם מחוץ לגבולות המדינה, וזאת באופן המסכן את רווחתנו העתידית על ידי הפחתה בערכם של האיומים הניצבים בפנינו. אסור לזלזל בחומרת הנזק שאותו גורמת התנהגות שכזו למעמדנו הגלובאלי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann