ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח להגיב במיומנות להצהרת המדיניות המזרח תיכונית הבלתי צפויה של הנשיא אובמה, אשר הוצגה ללא התייעצות מוקדמת ערב הגעתו של רה"מ לוושינגטון. זו לא הייתה הדרך שבה היינו מצפים שארצות הברית תתייחס ל-"בת בריתה הקרובה", מדינה מבוצרת הנמצאת תחת מתקפה. בהיותו רגיש לחובתו המוחלטת להימנעות מסרקזם וליצירת אנטגוניזם בקרב הציבור האמריקאי על ידי השפלת נשיאו, נתניהו הפעיל את כשרונו הדיפלומטי הייחודי ואת יכולות התקשורת יוצאות הדופן שלו על ידי מתן תגובה מאופקת המשרטטת מדוע ישראל אינה יכולה לאמץ חלק מהמלצותיו של אובמה. הודעותיו לתקשורת לאחר הפגישה עם הנשיא, נאומו בפני AIPAC ועמידתו המבריקה על דוכן הנואמים מול שני בתי הקונגרס היוו כולם הישג יוצא מן הכלל אשר גרם לרוב הישראלים לחוש תחושת גאווה עצומה.

אדוני ראש הממשלה: אנחנו גאים בך

Print This Post

נתניהו בוושינגטון

Mr. Prime Minister, you make us proud

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח להגיב במיומנות להצהרת המדיניות המזרח תיכונית הבלתי צפויה של הנשיא אובמה, אשר הוצגה ללא התייעצות מוקדמת ערב הגעתו של רה"מ לוושינגטון. זו לא הייתה הדרך שבה היינו מצפים שארצות הברית תתייחס ל-"בת בריתה הקרובה", מדינה מבוצרת הנמצאת תחת מתקפה.

בהיותו רגיש לחובתו המוחלטת להימנעות מסרקזם וליצירת אנטגוניזם בקרב הציבור האמריקאי על ידי השפלת נשיאו, נתניהו הפעיל את כשרונו הדיפלומטי הייחודי ואת יכולות התקשורת יוצאות הדופן שלו על ידי מתן תגובה מאופקת המשרטטת מדוע ישראל אינה יכולה לאמץ חלק מהמלצותיו של אובמה. הודעותיו לתקשורת לאחר הפגישה עם הנשיא, נאומו בפני AIPAC ועמידתו המבריקה על דוכן הנואמים מול שני בתי הקונגרס היוו כולם הישג יוצא מן הכלל אשר גרם לרוב הישראלים לחוש תחושת גאווה עצומה.

ה-"אמבוש" של אובמה היה מרגיז במיוחד משום שרק ימים ספורים קודם לכן, נתניהו נשא נאום מדיניות מרכזי בכנסת בו אותת לנשיא ארה"ב כי ישראל מוכנה לבצע וויתורים טריטוריאליים נוספים- מלבד ירושלים וגושי ההתנחלויות העיקריים. התנאי המוקדם היחיד שהוצג היה כי הפלסטינים יפגינו נכונות אמתית למשא ומתן על הסדר קבע, וינתקו עצמם מהפרטנר הרצחני החדש שלהם.

ביטוייו החוזרים והנשנים של אובמה באשר ל-"תמיכה בלתי ניתנת לערעור בישראל" וההבטחה כי ארה"ב תתנגד למאמצים הפלסטינים להפרת הסכמי אוסלו על ידי הקמה חד-צדדית של מדינה בספטמבר בעזרת האומות המאוחדות זכו להערכה. אך זוהי לא החסירה מההשלכות המצמררות של חלק מהצהרות המדיניות האחרות של אובמה.

בנאומו הראשון במשרד החוץ האמריקאי, אובמה התעלם לחלוטין מתנאיה של החלטת האו"ם 242 ומהתחייבותו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון- בה הצהיר על תמיכתה של ארה"ב בהחזקת גושי ההתיישבות העיקריים בידיה של ישראל ובכינונן של גבולות בטוחים וניתנים להגנה. שרון הוציא לפועל את תכנית ההתנתקות מעזה על בסיס הצהרה זו בלבד, תכנית אשר התגלתה בדיעבד כהרסנית.

במקום זאת, אובמה הכריז כי קווי טרום 67' (במציאות- קווי שביתת הנשק של 1949), בכפוף ל-"חילופי שטחים מוסכמים"- אך ללא התייחסות לגושי ההתנחלויות או לגבולות ניתנים להגנה- יהוו את הבסיס לגבולות החדשים. אין ספק כי אובמה היה מודע לכך שעבאס התעקש פעמים רבות בעבר כי "חילופי שטחים" יהיו מזעריים בלבד.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ללא תמיכתה של הכנסת, הציע נוסחה דומה באופן בלתי רשמי לנשיא הרשות מחמוד עבאס, אך זוהי הייתה מותנית בהסדר לסיום הסכסוך שבו כל הנושאים, כולל שאלת הפליטים, יזכו למענה. הצעתיו נדחו בהינף יד.

במענה לתגובתו האמיצה של נתניהו, אובמה תיקן את הודעתו המקורית כאשר הוא נאם בפני AIPAC, הציע כי הגבולות יעברו התאמות ואפילו אימץ את השפה של בוש בהתייחס לשינויים הדמוגרפיים. אך הוא עדיין התעקש בנחרצות כי קווי טרום שביתת הנשק של 1967 יהוו את אמת המידה לפתיחת משא ומתן עתידי. הוא לא כפה ויתורים מהותיים הדדיים מן הפלסטינים- כולל פתרון לבעיית הפליטים "קורעת הלב", שלגביה סירב לאשר מחדש את מחויבותו של הנשיא בוש לפיה בעיית הפליטים הפלסטינים חייבת להיפטר מחוץ לגבולותיה של ישראל.

במידה ותצא לפועל, מדיניותו של אובמה, כפי שהותוותה בנאומו ב-AIPAC, תאפשר לפלסטינים להבטיח לעצמם מדינה בהתבסס על קווי טרום שביתת הנשק של 1967, ובו בזמן לדרוש את זכות השיבה לכל הפליטים- בלי לוותר על שום דבר בתמורה לכך.

מדיניות זו תחייב את ישראל להנמיך את תנאי הסף למשא ומתן במידה כה רבה, עד שלא תוכל לשמר מינוף כלשהו למשא ומתן שבו תוכל להשתמש על מנת לאפשר וויתורים הדדיים מצד הפלסטינים. זה יחסל באופן סופי את המדיניות המפוקפקת של הסחר בשלום.

מדיניות אובמה תהווה ערובה להמשך קיומו של הסכסוך ותאפשר לפלסטינים להחריף את הקמפיין שלהם לסיום הריבונות היהודית על ידי העצמת דרישותיהם לזכות השיבה של הפליטים לישראל, דרישה המהווה מרכיב מרכזי בקמפיין.

על כן בלתי נתפס לצפות מישראל שתסכים לוויתורים טריטוריאליים נוספים עד אותו הזמן שבו יכירו הפלסטינים במדינת ישראל כמולדתו של העם היהודי, ועד אשר יסכימו לכך שבעיית הפליטים שלהם תיפטר במסגרת גבולותיה של מדינה פלסטינית עתידית כלשהיא.

התייחסותם החוזרת ונשנית למושג "כיבוש" מטעה אף היא, שכן הרשות שולטת כיום בפועל ברוב הגדה המערבית, בעוד הנוכחות הצבאית הישראלית נועדה אך ורק להבטיח את ביטחונה של ישראל. רצועת עזה נשלטת לחלוטין על ידי חמאס, בגיבוייה של איראן.

המלצותיו של אובמה מהוות את שיאה של המגמה שהחלה בהסכמי אוסלו, לפיה "אנחנו נותנים והפלסטינים לוקחים".  במידה ויתגשמו, הן יהוו הישג חסר תקדים לקידום מטרת העל של הפלסטינים- חתירה תחת ישראל בשלבים.

ביזארית לא פחות הייתה התייחסותו הבלתי פוסקת של אובמה לדמוקרטיה במזרח התיכון, שבו כוחות אסלאמיים רדיקאליים טובחים במתנגדי המשטר ובמיעוטים דתיים ומתנגדים באופן נחרץ לארה"ב ולמערב. אף על פי כן, ישראל, הדמוקרטיה האמתית היחידה באזור, זכתה להתייחסות כמכשול לקדמה כיוון שאנו לא מוכנים להיכנע ולהסכים לאיום קיומי פוטנציאלי.

בארצות הברית, מלבד תגובותיה הבלתי צפויות של התקשורת הליבראלית, ישראל זוכה באופן מובהק לתמיכתו של רוב רובו של הציבור. נתניהו, באופן גלוי לב ובלי לברוח מן האמת, אמר לקונגרס כי בעוד שישראל מוכנה להקריב קורבנות, היא לא תחלק את ירושלים, לא תקבל לתוכה את הפליטים הערבים ולא תוותר על בטחונה בהקשר של קיום נוכחות צבאית בבקעת הירדן. התשואות הבלתי פוסקות וחסרות התקדים שלהן זכה משני בתי הקונגרס ממחישות כי על אף חילוקי הדעות שלו עם הנשיא, הוא ממשיך לזכות לתמיכה חוצה מפלגות ההכרחית ליחסיה ארוכי-הטווח של ישראל עם ארצות הברית.

ואולם, למרות התמיכה הגואה לישראל בכל שכבותיה של יהדות ארצות הברית, התגובות הראשוניות ממנהיגיה היו מושתקות. מלבד ארגון ציוני אמריקה (ZOA) הימני, רק נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רונלד לאודר, וראש מרכז שמעון ויזנטל, הרב מרווין הייר, גינו באופן פומבי את ההיבטים השליליים של נאום המדיניות של אובמה במשרד החוץ האמריקאי.

אנו עומדים בפני נושאים קיומיים אשר יקבעו את עצם עתידה ויכולת קיומה של המדינה היהודית. חיוני כי נשהה את חילוקי הדעות הפוליטיים ונתייצב כולנו מאחורי נתניהו, אשר מדבר בשם הרוב הגדול של העם הישראלי, ואשר התמיכה הציבורית בו הולכת וגדלה באופן דרמטי.

כבר למעלה משנה, רבים מאתנו קוראים להקמתה של ממשלת אחדות. אך התנהגותה של מנהיגת האופוזיציה ציפי לבני במהלך השבוע האחרון הייתה כה בזויה, עד שנהיר לחלוטין שדבר זה לא יקרה כל עוד היא עומדת בראשות קדימה. מתקבל הרושם כי ככל שנתניהו מאמץ מדיניות המתאימה למרכז המפה הפוליטית, כך לבני הולכת ונעשית היסטרית יותר והגיונית פחות, ומגבירה את ההתפרצויות המשמיצות במקום את התמיכה ביוזמותיו של נתניהו. אפילו זהבה גל-און, חברת מר"צ מסיתה בדרך כלל, קראה לתמיכה גורפת מקיר לקיר לעמידתו של נתניהו כנגד שיבת הפליטים.

בתקופת המשבר שבה אנו מצויים, אין ספק כי הגיע הזמן שחברי קדימה יקראו להתפטרותה של לבני ויבחרו לעצמם מנהיג אשר סדר העדיפויות שלו מציב את האינטרס הלאומי לפני הפוליטיקה המפלגתית הקטנונית.

כמה אירוני כי נראה שלחברי הקונגרס האמריקאי ישנה רגישות גבוהה יותר ודאגה כנה יותר לסכנות המהותיות העומדות בפניה של ישראל מאשר לחלק מחברי הכנסת שלנו. הצגתה של אחדות פנימית היא חיונית על מנת להבטיח כי המלצותיו המפחידות של אובמה לא תצאנה לפועל.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann