Photo: Flash90

תסבוכת חלופי השבויים

Print This Post

ישנם דיווחים לפיהם ישראל מקיימת פעם נוספת משא ומתן עם חמאס בנוגע לחלופי שבויים.

אין כל ודאות בנוגע לשאלה האם שלושת הישראלים – האתיופי-ישראלי אברה מנגיסטו, הבדואי-ישראלי הישאם שעבאן א-סייד והבדואי ג'ומעה אבראהים אבו ענימה – ששלושתם נכנסו לעזה מרצונם החופשי וסובלים לפי הדיווחים ממחלות נפש – עודם בחיים. חמאס סרב לספק תיעוד בווידאו על כך, וזאת למרות שישראל הציעה לשחרר מספר אסירים פלסטינים בתמורה. כמו כן, ישראל מבקשת לקבל את גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול מידי חמאס, וזאת על מנת לספק מזור למשפחותיהם ולאפשר ליקיריהן לזכות לקבורה בכבוד.

הנושא מערב היבטים רגשיים עמוקים. ע"פ המסורת היהודית העתיקה ישנו הכרח לתת עדיפות לפדיון שבויים. הדבר משקף את החמלה וההומניות שאפיינו את העם היהודי במהלך מאות שנות רדיפה ופזורה. רוח צה"ל מחייב שלא לזנוח את בניו בשדה הקרב, דבר הכולל מחויבות אתית ומוסרית לעשות הכול על מנת להחזיר את החיילים הביתה – חיים או מתים.

צה"ל הוא צבא העם וכל הורה מזדהה עם משפחות החיילים החטופים ונוטה לתמוך בכל פשרה שתשיב אותם הביתה.

למרות ההכרזות המוקדמות לפיהן לא תתקפל בפני דרישות שערורייתיות, עד היום נכנעה ממשלת ישראל בסופו של דבר – בתגובה ללחץ ציבורי עצום – לסחטנות של חמאס. מאז 1948, ישראל שחררה למעלה מ-7,000 מחבלים – בתמורה ל-19 ישראלים. באוקטובר 2011, עם תמיכה של 80% אחוז מהאוכלוסייה, שוחררו 1,027 מחבלים – כולל הרוצחים הסדרתיים האכזריים והברבריים ביותר – בתמורה לחייל החטוף גלעד שליט.

ישראל סבלה מהתנסויות מצמררות בכל הקשור לחלופים הקודמים, והיא שילמה מחיר כבד על ויתוריה הבלתי פרופורציונאליים הנלעגים.

מרבית המשוחררים שבו לדרך הטרור. אחד מהם, מחמוד קוואסמה, מימן ושיגר את רוצחי שלושת הנערים החטופים ב-2014. משוחרר נוסף, יחיא סנוואר, הוא כיום המנהיג הצבאי הפנטי של חמאס, אשר נחוש "לשחרר" את פלסטין מן "הים ועד הנהר".

ב-2012, ועדה ציבורית שמינה ראש הממשלה בנימין נתניהו, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, המליצה על אימוץ תקנות שנועדו להבטיח שעסקות שבויים עתידיות לא תוכרענה ע"י רגש ציבורי והיסטריה תקשורתית, אשר הובילו בעבר לחלופים בלתי הוגנים בעליל עם טרוריסטים. למרבה הצער, המלצות אלו נותרו בגדרן, והן מעולם לא הוסדרו בחקיקה ע"י הכנסת. הטיעון היה כי במידה והן תיושמנה, שבויים ישראליים עתידיים יוצאו ללא דיחוי להורג.

תשלום בכל מחיר איננו בר קיימא, מפחית מכוח ההרתעה של ישראל ומסכן את הביטחון הלאומי. כמדינה תחת מצור, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות נתונה לסחיטה שכזו מצד טרוריסטים. הדבר אינו מתקיים בכל מדינה אחרת.

הבעיה איננה רק שחמאס נתפס כגיבור על כך שהשיג חלופים מעוותים באופן גרוטסקי שכזה. הדבר מספק לאויבינו ראיות לכך שבני ערובה חטופים מהווים את עקב האכילס של ישראל, ומייצר תמריץ לביצוע חטיפות נוספות. הוא מאפשר להם להפגין שהטרור אפקטיבי לאין שיעור יותר ממשא ומתן בדרך להשגת מטרותיהם. כמו כן, הוא מייצר סביבה שבה מחבלים בבתי הכלא מאמינים באופטימיות שישראל תאלץ לשחררם לבסוף, וכאשר זה יקרה, הם ישובו הביתה כגיבורים הזוכים לגמול נדיב במימון המדינה.

תשוקתם לחורבננו איננה ניתנת לסיפוק, והמשך הכניעה לדרישותיהם הבלתי פרופורציונאליות יסתכם לבסוף בטרגדיות קשות יותר.

קודם לכניסתו לכל משא ומתן, המנהיג הצבאי של חמאס סנוואר דורש את שחרורם של כל 60 האסירים שעדיין נתונים תחת מעצר על כך שחזרו לפעילות טרור מאז שחרורם בעסקת שליט. שר הביטחון ליברמן סרב, תוך שהוא מדגיש כי ישראל לא תחזור על הטעות של שחרור רוצחים פלסטיניים בתמרה לחטופים המוחזקים ע"י חמאס. הוא הדגיש שאלו ששוחררו בתמורה לשליט הם שקבעו את הטון עבור חמאס בעזה, שם הם שבו לפעילויות הטרור הקודמות שלהם.

דבריו של שר הביטחון הגיעו בתגובה לעתירה מלאת רגש מצד שמחה גולדין, אביו של אחד החיילים הנופלים שגופתו מוחזקת ע"י חמאס מאז מבצע צוק איתן ב-2014. הוא האשים את ליברמן בכך שהוא "חלש" ו"פחדן" משום שלא הכריח את חמאס להשיב את גופות החיילים על מנת שמשפחותיהם יוכלו לקבור אותם ולזכות לסגירת מעגל. ליברמן השיב שהוא מקבל את הביקורת של גולדין, והתחייב לעשות כל שיוכל על מנת להחזיר את גופות החיילים, אך לא במחיר של ערעור ביטחונה של ישראל או באופן שיוביל למותם של ישראלים נוספים.

ישנן הצעות נוספות על הפרק. לכל הפחות, עלינו להשיק קמפיין גלובלי עצמתי הקורא לאומות המאוחדות ולגופי זכויות אדם נוספים למלא את תפקידם באופן רחום וצודק. 'אמנסטי', ארגון המשקיע משאבים עצומים בהפעלת סטנדרטים כפולים על מנת לתאר ללא הרף את ישראל כמדינה סוררת בעודו מטשטש את הזוועות שמבצע חמאס, היה מחויב לגנות את החטיפות, אך מעבר להצהרה בודדת זו, הוא לא ביצע כל פעולה נוספת.

יש הממליצים על צעדים רדיקליים יותר. ליאור לוטן, לשעבר מתאם השבויים והנעדרים, הציע שישראל תהפוך את היוצרות מול חמאס ע"י חטיפה או מעצר של 200 פעילי חמאס בולטים בעבור כל ישראלי שמוחזק ע"י הארגון. אחרים מציעים שישראל תפסיק להשיב את גופותיהם של מחבלי חמאס למשפחותיהם. הצעה נוספת היא הגבלה דרסטית של תנאי המחייה וביקורי ההתייחדות של מחבלי חמאס בבתי הכלא. ישנם גם כאלו המעודדים את החרפת המצור על עזה באופן משמעותי.

המתנגדים לכך טוענים שצעדים שכאלו ירחיקו את דעת הקהל העולמית, וישנם מקורות צבאיים החוששים שפעולה שכזאת תצית מחדש את העימותים.

מסוכן להניח לפרשני כורסא שאינם בקיאים בכל העובדות לנפק המלצות דוגמטיות.

לא ניתן להתווכח עם הורים שכולים שילדיהם נהרגו או נשבו, אך אין הדבר אומר שאנו יכולים להסכים לדרישותיהם אם משמעות הדבר היא סיכון ביטחונם של אזרחי ישראל. עלינו להיות מודעים לעובדה שכאשר מדובר בחמאס, אנו מתנהלים מול ברברים שהצהירו שוב ושוב על כך שבכוונתם להשיק מתקפה נגדנו בנקודת זמן שאותה הם יבחרו. במידה ונודיע לעולם על כוונותינו, דעת הקהל, להוציא את יפי הנפש, צפויה לעמוד לצדנו.

אין ספק שלא מדובר בהחלטה קלה. יש להימנע ככל האפשר משחרור קבוצה נוספת של רוצחים – אך נאומים לבדם גם הם אינם מספיקים.

האלוף יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אמר לשליח האמריקאי למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט ש"אנו לא נאפשר פיתוח משמעותי ברצועת עזה… בלי השבת חיילי צה"ל הנעדרים".

אם כך, ייתכן ומתפתחת החלטה לפיה כדאי לנסות את שיטת המקל והגזר.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann