Photo: Flash90

פסח: יש לנו את כל הסיבות לשמוח

Print This Post

הלילה, מרבית הישראלים, חילונים ושומרי מסורת כאחד, יחגגו את הפסח, חג החירות שבמסגרתו אנו מספרים את סיפור חיינו כעבדים, יציאתנו ממצרים והפיכתנו לעם. ההגדה שאותה אנו קוראים בליל הסדר טומנת בחובה גם תמה אוניברסלית של זכויות אדם, אך היא מתמקדת בעם היהודי, תוך שהיא מדגישה את עברנו המשותף ואת כמיהתנו לתחייתה של הריבונות היהודית במשך למעלה מ-2000 שנות גלות קשה, רדיפה אינסופית, גירושים וניסיון לרצח עם.

אנו קוראים בהגדה ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". אנו פונים לקב"ה ומבקשים "שפוך חמתך" על הרשעים ותשמידם.

ההגדה מגוללת את הדפוס של שנאת היהודים שהופעל על ידי המצרים, אשר קינאו בשגשוג של המיעוט היהודי שבהם, הפכו אותם לעבדים ולבסוף לקחו חלק ברצח עם עם ציוויו של פרעה להטביע את כל התינוקות היהודים הזכרים. דפוס זה חזר על עצמו במהלך הדורות, בעת שניצבנו מול רצף של אויבים: הפגאנים, הכנסייה, גזענים חילוניים שונאי יהודים, נאצים וקומוניסטים. כיום, ישנו צונאמי גלובלי של אנטישמיות, במיוחד באירופה, שם היהודים הופכים להיות מנודים.

האיום הנוכחי נובע מן השילוב הביזארי של אסלאמיסטים ואנשי שמאל רדיקאליים שמחדשים את התעמולה האנטישמית האכזרית של שנות ה-30 של המאה הקודמת, שהיוותה אות מקדים לשואה. בגלגולה הנוכחי, היא מכוונת נגד הבית הלאומי היהודי – מדינת הלאום היחידה בעולם שזכות הקיום שלה נמצאת תחת איום.

מחריד לחזות בתרבות המוות וההרס המתקיימת במזרח התיכון, במעשי הטבח הברבריים ובמיליוני האזרחים שאיבדו את ביתם. כאשר אנו עדים לאופן שבו מנהיגי איראן שבים ומכריזים על רצונם לבצע רצח עם, אנו נזכרים באופן אינסטינקטיבי בעמלק.

אך בחג הפסח, אנו פונים בהודיה לקב"ה וחוגגים את העובדה שימי חוסר הישע שלנו שייכים לעבר, ושאנו חזקים מספיק כיום בכדי להרתיע, ובמידת הצורך גם להתגבר, על כוחותיהם המשולבים של כל יריבינו. כיום, יש לנו את מדינת ישראל, המספקת מקלט לכל אותם יהודים המבקשים להתיישב במולדת היהודית.

אלמנטים אחרים בהגדה מהדהדים נושאים אחרים הניצבים בפנינו כיום. "הא לחמא עניא" (לחם העוני) מזכיר לנו שאסור לנו להיות שאננים, וכי עלינו לדאוג גם לגורלם של העניים והנזקקים ולזכור את השערורייה של ניצולי השואה הקשישים והמוזנחים שאינם זוכים למינימום התמיכה החומרית שתאפשר להם לחיות את מעט השנים שנותרו להם בכבוד.

הדיון על ארבעת הבנים יכול לשקף את אתגרי הזהות הניצבים בפני הישראלים והיהודים בתפוצות:

ה"חכם", הבן הנבון, הוא היהודי המסור.

הבן ה"תם" והבן "שאינו יודע לשאול" הם תוצר של התבוללות ואובדן הזהות היהודית. הם כוללים את היהודים שלא זכו לחינוך יהודי מצד הוריהם או אלו שהם אפתיים, עצלנים או צרי אופקים וחסרים כל עניין לגלות את הזהות היהודית שלהם. לבסוף, רבים מהם הופכים אדישים ונעלמים.

ה"רשע" מסמל את היהודים המכפישים את עמם. בהקשר העכשווי, הקבוצה כוללת יהודים העוסקים במאמצים ציבוריים לערעור מעמדה של ישראל, אלו התומכים בחרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות ואלו הכורתים בריתות בינם לבין אויבינו וכנגד המדינה היהודית. אבוי, בעת האחרונה, כמה מנהיגים יהודים אמריקניים הצטרפו לקטגוריה הזו.

בישראל, עמיתיהם הם אלו שמבקשים להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה או כאלו המקדמים את הנרטיב הכוזב של אלו המבקשים את חורבננו.

ההגדה מציבה קשיים בפני פרשנויות חילוניות הומניסטיות של ההיסטוריה, משום שההיגיון לבדו איננו יכול להסביר את האירועים חסרי התקדים שהתלכדו בתחייה הלאומית המתמשכת שלנו. כאשר בוחנים באופן אובייקטיבי את מעמדנו, שלל "צירופי המקרים" הממוזלים שאנו היינו עדים להם מאז לידתה מחדש של המדינה היהודית מחייבים אותנו לקחת בחשבון שהישרדותנו וקיומנו הפורח לאחר 2000 שנות פזורה מתחברים לכדי נס שגדולתו אינה פחותה מזו של יציאת מצרים.

הנס הגדול ביותר הוא הייסוד מחדש של מדינה יהודית, שקמה כמו עוף החול מאפר השואה – כאשר באומות המאוחדות, בעיצומה של המלחמה הקרה, ארצות הברית וברית המועצות הצביעו יחד בפעם הראשונה בעד הקמתה של מדינה יהודית. בהמשך, כנגד כל הסיכויים, המדינה הצעירה הביסה את הכוחות המשולבים של מדינות ערב, ולאחר מכן הגיע הנס של מלחמת ששת הימים.

קיבוץ הגלויות, שבמסגרתו יהודים מכל קצוות תבל – מברית המועצות לשעבר ועד אתיופיה – עלו לארץ, הגדיל את האוכלוסייה היהודית של ישראל מ-600,000 ב-1948 ועד ליותר משישה מיליון כיום. ישראל נחלה הצלחה בשילוב המהגרים החדשים, תוך עיצובם לכדי אומה שוקקת שבה העברית התנכית חוותה תחייה והפכה לשפה מדוברת. אנו נהנינו מעלייה המונית שנבעה מהשחרור יוצא הדופן של היהדות הסובייטית, שחרור שבראשו עמדו כמה מאות יהודים מבוללים שניצחו בגבורתם את המדינה הטוטליטרית העוצמתית ביותר בעולם.

בנוסף, ישראל הזעירה מדורגת כיום כאחד מעשרת הכוחות הצבאיים החזקים בעולם, מתגאה בכלכלה חזקה ובהישגים מרהיבים בהיי טק שזוכים לתשומת הלב של העולם כולו. התפלת המים הייחודית של ישראל סיפקה פתרונות לבצורת, ולגילוי של מצבורי גז עצומים לאחרונה ישנו פוטנציאל עצום.

ברמה הבינלאומית, אנו אופטימיים בגלל הפוטנציאל לברית אמתית עם ממשל טראמפ ובשל מערכת היחסים האדיבה והחיובית עם ולדימיר פוטין הרוסי. לאחרונה, אנו עדים לסימנים של הפשרה בלתי רשמית של המתיחות ולשותפות סמויה עם מדינות מוסלמיות מתונות המתעמתות עם ההגמוניה האיראנית.

לבסוף, על אף השכנים הברבריים מחרחרי המלחמה המחויבים להשמדתנו, ישראל ממשיכה להוות את הדמוקרטיה היחידה באזור הגועש הזה, ולמרות האתגרים, הישראלים מדורגים בקרב האומות המאושרות בעולם.

למרבה הצער, צעירים רבים מתייחסים למעמדנו כאל מובן מאליו ואינם מכירים בכך שזוהי זכות להיות חלק מהדור היהודי המבורך ביותר מאז צאתנו לגלות לפני 2000 שנה.

ואולם, כשהם ניצבים מול הנסיבות היוצאות מן הכלל הללו, מספר הולך וגדל של ישראלים הולכים ומתקרבים לאמונה באל שכרת ברית עם העם היהודי ולהכרה בתפקידה של ההשגחה האלוקית בניסים שאנו חווים בימינו.

בזמן שאנו חוגגים את הפסח, אנו נותנים תודה לקדוש ברוך הוא על כך שהתפילה הסוגרת את ההגדה, "בשנה הבאה בירושלים", שממחישה את המרכזיות של ישראל בחיים היהודיים ושאותה קראו בתפוצות במשך 2000 שנות הגלות, התגשמה באורח נס בתקופת חיינו.

עלינו להתפלל שה' ימשיך לשמור על עמו וייתן להם שלום וביטחון.

חג שמח!



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann