Flash90

ניתוח בדיעבד של חודש הרסני

Print This Post

הנסיגות הדרמטיות של החודש האחרון היו מערערות למדי ביחס לאווירה האופורית כמעט ששלטה קודם לכן.

השירות כמנהיג מהווה מעמסה עצומה של אחריות, כאשר התפקיד מחייב לקבל החלטות המשפיעות על עתידו של העם היהודי, הן בישראל והן בתפוצות. במהלך השבועות האחרונים, בנימין נתניהו היה נתון כפי הנראה תחת הלחץ הגדול ביותר שמולו הוא ניצב אי פעם. מעשי טרור ברבריים והחרפת ההסתה מצד הערבים, בעיות עם ממשל טראמפ, דרישות מוגזמות/סחיטה מטעם החרדים שייצרו מתיחויות עם היהדות האמריקנית, לחץ וביקורת בלתי פוסקים מצד שרים בממשלתו שלו ומעל לכל, הקמפיין להטלת אשמה אישית עליו באינספור מעשי שחיתות לכאורה, גבו את מחירם ממנו וערערו את יציבותו.

בראייה לאחור, התקנת גלאי המתכות בהר הבית לאחר הרצח העקוב מדם שביצעו טרוריסטים, הייתה טעות גסה. תחת תנאים נורמאליים, הייתה זו תגובה לגיטימית לחלוטין, אך כאשר לוקחים בחשבון את הפנטיות הדתית אחוזת הדיבוק הפושה בקרב הפלסטינים, נתניהו צריך היה לצפות שהדבר ינוצל ע"י עבאס והאסלאמיסטים על מנת לעורר היסטריה. כמו כן, הוא צריך היה להבין שהדבר ייצר בעיות פנים קשות בעבור שכנינו המתונים יותר, הניצבים מול לחץ עצום מצד אזרחיהם כאשר אלו נסחפים בתפיסה ההיסטרית לפיה היהודים מחללים את מסגד אל אקצא.

אילו היה נתניהו עומד איתן ומתנגד לדרישה להסיר את הגלאים, דעת הקהל הישראלית הייתה תומכת בו. אך הוא לקח בחשבון את התמונה הרחבה יותר, תוך שהוא מכיר בכך שסירוב מצדו יוביל לסכנה של אינתיפאדה חדשה ואלימה שעלולה לגבות חיים נוספים ושככל הנראה תוביל לנסיגה בברית החשאית והמתפתחת שלו עם מדינות ערב המתונות יותר. כל מנהיג ישראלי אחראי שהיה שוקל את הנושאים, היה מוצא עצמו מחויב לנהוג באופן דומה.

הנושא הפך מורכב יותר בשל האופן הגמלוני שבו נתניהו טיפל במשבר הירדני. נדמה שלא היה כל ספק שהמאבטח פעל מתוך הגנה עצמית. אך העובדה שנתניהו הציג אותו בפומבי כגיבור הייתה בלתי ראויה בעליל, בהינתן מערכת היחסים העדינה שלנו עם המלך עבדאללה, הנתון תחת לחץ מצד גורמים חזקים מטעם הפלסטינים והאחים המוסלמים לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל. כמו כן, הממשלה צריכה הייתה לכונן בדיקה חוקית של האירועים שהתרחשו, גם אם זו צפויה הייתה לזכות את המאבטח. מלבד זאת, עובר אורח שהיה כפי הנראה חף מפשע נהרג בשוגג, דבר שצריך היה להוביל לכל הפחות להתנצלות ולפיצוי.

בנוסף לאי הנוחות שלנו בנושא זה, הקהילה הבינלאומית שבה לסורה ולעמדותיה הקלאסיות כאשר מחלקת המדינה של ארה"ב פרסמה הצהרות המפעילות שקילות מוסרית על שני הצדדים, דבר שהרגיש כמו חזרה לימי אובמה. הנשיא טראמפ, שניצב כעת מול בעיות פנימיות משלו, נותר דומם. אין ספק כי הייתה זו עילה לאכזבה משמעותית, מכיוון שניתן היה לצפות מהממשל הזה להתמודד עם המציאות ולגנות את ההיסטריה הפלסטינית המזויפת במקום להפחית מערכה ולרצות אותם בגישה מפייסת.

מעל לכל, נתניהו ניצב מול מתקפה של ביקורת דמגוגית נגד מדיניות הממשלה, וזאת משני צדי המתרס, כולל שרים מהקואליציה שלו ואפילו משורות הליכוד.

עלינו להבטיח שאנו נלמד מן הטעויות שלנו. נהיר שהפלסטינים חשים מחוזקים, ומאמינים שהם השפילו את ישראל וניצחו בקרב חשוב. אך אל לנו להפריז בהשלכות השליליות של מה שקרה, וכן להימנע ממזוכיזם ולא לאפשר לאירועים הללו לטשטש את המציאות. בהניח בצד את הסטטוס קוו שמקורו במשגה של משה דיין ב-1967, אז הוא העביר את השליטה על הר הבית לידי הוואקף, ככל שהפלסטינים מביעים זעם ותסכול, ישראל ממשיכה להיות זו שמושכות השליטה בידיה.

אך עלינו להתמודד עם המציאות. חלק ניכר מהפלסטינים ואבוי, כפי שהופגן לאחרונה, גם מיעוט צעקני במיוחד של ערבים ישראלים, הם ברברים אכזריים שמוכנים לשחוט אותנו בכל הזדמנות. הם מתנהגים כמו פראים, כפי שהומחש ברצח השוטרים הישראלים בהר הבית ובטבח משפחת סלומון בחלמיש בזמן סעודת השבת שלה. החגיגות הספונטניות ברחובות לאחר מעשי הרצח, וקהל המעריצים של 10,000 ערבים ישראלים בעיר הערבית אום אל-פחם בהובלת ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, השייח' ראאד סלאח, ובכירים נוספים בארגון שהוצא מחוץ לחוק, שבלוויותיהם של בני עמם הרוצחים יצאו בקריאות "אתם השהידים של אל אקצא", מהדהדות בעוצמה. הם זכו להאדרה מצד הרשות הפלסטינית כמו גם מצד חמאס, תוארו כגיבורים ומשפחותיהם זכו לתגמול כספי. הרוצח של משפחת סלומון יזכה לפנסיית ענק למרות המאסר הצפוי לו.

כמעט 345 מיליון דולרים מוקצים מדי שנה למשפחות של "שהידים" ושל האסירים בבתי הכלא – סכום המהווה כמעט מחצית מן התמיכה הבינלאומית השנתית המסופקת לרשות. ייתכן והנוהג המגונה של תשלום פנסיות לרוצחים יטופל כעת סוף סוף ע"י הקונגרס. אך יש להמשיך להדגיש אותו כנושא מדיניות מרכזי, ואסור לנו להתבלבל בנושא זה רק משום שעבאס מאיים להפסיק את שיתוף הפעולה עם כוחות הביטחון הפלסטינים.

אם יש דבר אחד שאושר מחדש במהלך החודש האחרון, מדובר בעובדה שהמנהיגים הפלסטינים ומרבית הציבור שלהם אינם מוכנים להגיע לכל הסכם שלום, וכי והם נחושים להילחם למען היעד העליון שלהם – הכחדתה של הריבונות היהודית באזור.

כמו כן, עם פרישתו הממשמשת ובאה של עבאס, ישנה כל סבירות שהכאוס ישתלט ושכוחות הביטחון הפלסטינים יפנו את כלי הנשק שלהם אל עבר ישראל. אנו חזקים, אך עלינו להיות מוכנים מראש לאפשרות שכזו.

בנוסף, על המשטרה לנקוט אמצעים מידיים על מנת לאכוף את החוק והסדר באזורים ערבים ישראלים שזכו להתעלמות, דבר שאפשר להם לקחת את החוק לידיים שלהם. עלינו לנקוט בפעולה מידית ולהעמיד לדין כל ערבי ישראלי המסית לאלימות, אפילו במידה והקהילה הבינלאומית תגנה אותנו על הגבלת חירויות אזרח.

במידה ונאמץ גישה נוקשה אך עקבית, ונבקש ככל הניתן להימנע מעימותים דתיים, סביר שהמדינות הערביות המתונות יותר תמשכנה להרחיק את עצמן מן הקיצונים הפלסטינים – שכן הן ניצבות מול אתגרים משלהן שבהם ישראל מהווה בת ברית חשאית.

יש לטפל בכל מדינה באופן יחידני. הסכמי שלום עם חלק משכנינו לא הובילו בהכרח ליציבות. נשיא טורקיה, רג'פ ארדואן, השיק קמפיין הסתה זדוני נגדנו והוא מתחרה עם האיראנים על מימון הקיצונים הפלסטינים. מלך ירדן עבדאללה מוקף בפרלמנט הנשלט ע"י האחים המוסלמים, פרלמנט המבקש לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, בנוסף לשר החוץ שהאדיר את הרוצחים ותיארם כשהידים.

כמו כן, עלינו להשמיע קול ולבקר את ממשל טראמפ, ובמיוחד את מזכיר המדינה רקס טילרסן ואת מחלקת המדינה, על נסיגתם חזרה לרטוריקה של אובמה והימנעותם מלהגן באופן פומבי על בת ברית, במיוחד תחת התנאים שהורגשו לאחרונה.

כל עוד לא יוגש כתב אישום נגד נתניהו בשל ההאשמות בשחיתות המופנות כלפיו, ולמרות הטיפול הקלוקל שלו במשברים האחרון, הוא ממשיך להוות את המנהיג המהימן היחיד בעל יכולת להשיג התקדמות במישור הבינלאומי. יש לקוות שהוא התגבר על מה שהיו מעידות זמניות בשליטה העצמית. על הממשלה להתלכד ולהציג חזית מאוחדת. לאחר שתגובש מדיניות, על כל השרים להיות מחויבים לאחריות הקבינט, כפי שנכון ברוב המדינות הדמוקרטיות, להביע תמיכה או לשמור על שתיקה. כל שר אשר מבקר באופן פומבי את ממשלתו שלו יהיה מחויב להתפטר.

כפי שלמדנו לאורך ההיסטוריה, אנו יכולים להסתמך רק על עצמנו ועל כוחנו שלנו. על כן, עלינו לעשות כל מאמץ על מנת לחזק את צה"ל ולהמשיך ולבנות את הברית שלנו עם ארצות הברית ומדינות נוספות שלהן אינטרסים משותפים עמנו.

מעל לכל, עלינו להזכיר לעצמנו שישראל של היום הינה מעצמת על – מבחינה צבאית, כלכלית וטכנולוגית.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann