מלחמת התרבות המתמשכת עם החרדים

Print This Post

הרבנות הראשית, בגיבוי הפלגים החרדיים הפוליטיים שלה, כפתה פסיקות קיצוניות, ואפילו ביזאריות, נוספות, אשר משפיעות על האומה כולה.

בדורות הקודמים, אנו התברכנו ברבנים ראשיים אשר היו אנשי העולם הגדול, ענקים רוחניים שביקשו לייצר הרמוניה בין ההלכה לבין הדרישות המודרניות של מדינה יהודית.

הרבנות הראשית הנוכחית נשלטת ע"י אלמנטים קיצוניים המתנגדים לקדמה ולהשכלה, ועושים שימוש בקללות וולגריות, חסרות תרבות ונאלחות המופנות כלפי אלו שאינם אורתודוקסים. כמוסד, אין לה כל מעמד בהלכה, והיא זוכה ללעג אפילו מצד החרדים, שהפלגים הפוליטיים שלהם, המחזיקים במאזן הכוח בכנסת, חטפו אותה.

הסחטנות החרדית היא שגרמה לראש הממשלה בנימין נתניהו לבטל את הפשרה – שאושרה בתחילה ע"י הנציגים החרדיים – לפיה יהודים שאינם אורתודוקסים יורשו להתפלל לפי המסורת שלהם באתר נפרד בכותל המערבי. הביטול ייצר מתיחות עצומה עם יהדות אמריקה, הנשלטת ע"י התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות, שחשה נבגדת.

מתיחות זו הוגברה בשל המאמצים – שכרגע הושהו – למנוע מרבנים ישראלים אורתודוקסים שאינם שייכים לרבנות לערוך טקסי חתונה.

כמו כן נחשף שאלפי גיורים וכלל משפחותיהם הוספו לרשימה שחורה של הרבנות, וקיבלו הודעה לפיה הגיורים שלהם אינם תקפים. חלקם כבר התחתנו תחת חסותה של הרבנות הראשית, אך בהמשך הם נבחנו מחדש ונמצא כי לא היו להם מסמכים הולמים. מרבית היהודים הסובייטים לשעבר כלל אינם מסוגלים לספק כל סוג של תיעוד. "שלילת יהדות" של אינדיבידואלים היא דבר חסר תקדים. זאת ועוד, הרבנות הראשית ייצרה רשימה שחורה של רבנים אורתודוקסיים בתפוצות שהגיורים שלהם, ומכתביהם המצהירים על יהדותו של אינם, אינם מתקבלים על ידה.

העניין המרכזי של הרבנים החרדיים הוא להבטיח שתלמידיהם יקדישו את כל חייהם ללימוד תורה (גם אם רבים מהם דווקא אינם מקדישים את כל זמנם ללימוד תורה אמתי), יסתמכו על רווחה חברתית בכדי להתקיים ומעל לכל, שיימנע מהם חינוך חילוני וקשר עם החברה הישראלית. זהו דבר חסר תקדים בהיסטוריה היהודית.

גישה זו מייצגת את הגורם העיקרי לעוני המחפיר בקרב החרדים. מרבית הנשים החרדיות עובדות – באחוז הדומה לזה של נשים באוכלוסייה הכללית – ובעוד שחלק מהגברים עובדים באופן לא חוקי, פחות מ-50 אחוז מהגברים החרדיים מרוויחים משכורת במקום עבודה מוכר.

המצב החריף באופן דרמטי בשל ההשפעה הדמוגרפית של קצת הילודה הגבוה בקרב החרדים, שהגידול השנתי שלהם עומד על 4%, בהשוואה ל-1% באוכלוסייה שאינה חרדית. במידה והמגמות הנוכחיות תימשכנה, הצמיחה שלהם כאחוז מתוך האוכלוסייה הכוללת של ישראל צפויה להגיע ל-14% ב-2024 ול-27% ב-2050, אז החרדים יהוו 35% מהאוכלוסייה היהודית כולה. במידה והמצב הנוכחי לא ישתנה, אחוז הצמיחה הזה והנטל הגובר על הכלכלה יובילו לקריסה פנימית, כאשר המדינה לא תוכל לשאת אחוז הולך וגדל של אזרחיה המסתמכים על הרווחה החברתית.

נושא החקיקה המתייחסת לגיוס החרדים הגיע שוב לכותרות לאחר פסיקת בית המשפט העליון לאחרונה, לפיה אין כל טעם לשחרור מחלוקה בנשיאת הנטל הלאומי. בית המשפט סיפק למדינה ארכה של שנה לתיקון המצב.

גיוס החרדים הוא ללא ספק אחד מהנושאים הרגשיים והמפלגים ביותר שניצבו אי פעם בפני האומה.

מקורו בראש הממשלה המייסד דוד בן גוריון שנעתר להפצרות מטעם מנהיגי אגודת ישראל, שביקשו לתת פטור משירות צבאי לכ-400 תלמידי ישיבות – לא מטעמים דתיים, אלא על מנת לפצות על עמיתיהם שנספו בשואה.

לבושתם הנצחית, הרבנים החרדיים בדורות המאוחרים יותר ניצלו זאת על מנת להשיג פטור גורף בעבור כל תלמידי הישיבות החרדיים. משום שהמפלגות הפוליטיות החרדיות החזיקו במאזן הכוח בכנסת, מלבד בתקופת כהונה קצרה בה הם הודרו מן הממשלה ויאיר לפיד הציג חקיקה לגיוסם, תלמידי הישיבות החרדיים הורשו להשתמט מן הגיוס ונותרו מבודדים מן הזרם המרכזי של החברה הישראלית.

הצדקתם לכך הייתה כי תרומתם להגנה על המדינה מבוססת על תפילה ועל לימוד תורה. טיעונים אלו קוממו את מרבית האומה, שילדיהם מחויבים לשרת את האומה במשך תקופה של שנתיים עד שלוש שנים. היא זוכה לטינה מיוחדת בקרב הדתיים הציוניים, המתייחסים לשירות בצה"ל כאל מצווה מחויבת הדת.

אילו היה נערך סקר, אין ספק כי הוא היה מדגים שרובם המוחלט של הישראלים מריעים לפסיקת בית המשפט הגבוה לצדק. שופט בית המשפט העליון הפורש אליקים רובינשטיין, יהודי שומר מצוות בעצמו הנוטה להגן על אורח החיים החרדי, סיכם את הנושא: "אין דמו של אחד סמוק משל אחר".

הנטל מונח על הכנסת. הקואליציה והאופוזיציה יכולות לשחרר לבסוף את אחיזת החנק המייגעת של הרבנות הקיצונית ולהשיב על כנה הנהגה רבנית מתונה שתרדוף אחר המטרות הלאומיות. יש לעודדן באמצעות הסקרים האחרונים המרמזים כי מאז מותו של הרב עובדיה יוסף ובהינתן חוסר הפופולאריות של מנהיג ש"ס אריה דרעי, מצביעי ש"ס ותיקים זונחים את המפלגה. ייתכן מאוד שש"ס תיאבק על מנת לשמר נוכחות בכנסת הבאה.

אחת מהאכזבות החמורות ביותר בתחום זה היא גישתו של הבית היהודי, שהמנדט המרכזי שלו אמור להיות עידודו של מיזוג הרמוני בין דת למדינה. המפלגה התרכזה בהרחבת התנחלויות וזנחה את המשימה שלה לאפשר לציונים דתיים לשוב ולמלא תפקיד מרכזי במדינה. מנהיג המפלגה, נפתלי בנט, ישב על הגדר והסכים ללא עוררין להתחזקותם של הקיצונים בקרב מפלגתו. כשר החינוך, הוא נמנע מלכפות תכנית לימוד ליבה מינימלית בבתי הספר החרדיים, בעודו נענה לתקומה, הפלג הימני קיצוני של מפלגתו, הנוטה להזדהות עם החרדים בנושאים דתיים.

חקיקת פתרון לנושא הגיוס החרדי מהווה אתגר עצום. בהתעלם מהפרות הסדר ברחובות ובהתקוממויות שניתן יהיה להתגבר עליהן באמצעות אכיפת חוק נוקשה, הנושא האמתי הוא השאלה האם צה"ל יוכל להתמודד עם זרם ענק של חרדים מבודדים שלהם לא היה שום קשר עם העולם שמחוץ לדל"ת אמותיהם.

לא ניתן לכפות את הגיוס בין לילה, ויש לבצעו כתהליך הדרגתי ומתפתח. יש להקדיש כל מאמץ על מנת להכיר בייחוד התרבותי של החרדים ולהבטיח שדרישותיהם הדתיות הלגיטימיות יזכו למענה. ניתן יהיה לתת פטור למספר מוגבל של חרדים, בנוסף לאלו שלחלוטין בלתי מתאימים לגיוס. צה"ל ייאלץ להתמודד עם האתגר של גיוס אותם חרדים המתאימים לשירות, ועם הכשרתם לתפקידים שבהם הם יוכלו לשרת.

כמו כן, ישנה השאלה כיצד לאכוף את החוק. אנו בוודאי לא נבקש למלא בתי הסוהר שלנו בחרדים. לזכותו, שר הביטחון אביגדור ליברמן הציע פתרון הגיוני. אלו המסרבים להתגייס יסווגו ככאלו שעברו על החוק, וישללו מהם כספי רווחה חברתית; מאותן ישיבות המורות לתלמידיהם לעבור על החוק תימנע כל תמיכה כספית מטעם המדינה. במידה והקואליציה והאופוזיציה תתמוכנה שתיהן בגישה זו, ההתנגדות מצד הרבנים החרדים הקיצוניים תימחץ, ואחד מהקרעים הפנימיים המפלגים ביותר של ישראל יוכל סוף סוף להתאחות.

מהלך שכזה עלול להוביל לשחרור מאחיזת החנק של הרבנות הראשית הקיצונית ולהוביל לרפורמות שצריכות היו לקרות מזמן, וזאת בהשגחה של רבנים ציונים מתונים. הדבר ישמח את רוב הישראלים, שיהיו חופשיים לבחור את מנהיגיהם הרוחניים ע"פ העדפתם, מנהיגים שיישמו גישה הלכתית רחומה יותר כלפי נושאים כגון גיור, נישואים, גירושים ומגדר.

כמו כן, הדבר יוביל לאינטגרציה של החרדים לתוך הזרם המרכזי, כפי שקורה בתפוצות, שם רבים מהחרדים תורמים תרומות משמעותיות לקהילות היהודיות שבהן הם חיים. ייתכן והדבר יוביל לאימוץ הלמדנות הכללית ע"י החרדים ולדביקה בשביל הזהב של הרמב"ם בנוגע למתינות. אך אבוי, כיום, הרמב"ם, שהיה רופא ופילוסוף, לא היה מורשה ללמד ברוב מוסדות החינוך החרדיים.

לחרדים ישנו אורח חיים ייחודי שיש לכבדו, כל עוד הם אינם מבקשים לכפות את גישתם על אחרים. הם מהווים ניגוד מבורך לאלמנטים ההדוניסטיים השלטים במגזרים רבים של העולם החילוני. אדיקותם, נאמנותם ותמיכתם בנזקקים מהווה מודל ראוי לחיקוי.

ישנם מגזרים חשובים בקרב הקהילה הציונית דתית המתונה העומדים ומתנגדים לרבנות הראשית. אלו כוללים ארגונים כמו צהר, בית מורשה, ארץ חמדה ועתים. אך קבוצות אלו מנהלות קרב קשה בשל האדישות של הפוליטיקאים החילוניים שאמורים לתמוך בהם.

למרבה הצער, אל לנו להיות אופטימיים מדי משום שפריצת דרך אמתית איננה סבירה. נתניהו מפחד לייצר ניכור בקרב החרדים, אשר עלולים להחזיק במאזן הכוח פעם נוספת ובמידת הצורך, לא יהססו להעניש אותו ולסגור עסקה עם מפלגות אחרות. התרחיש הסביר ביותר הוא שבמידה והעוקצנות והאיומים מצד החרדים יימשכו, הדבר יחייב את נתניהו לקדם חקיקה המתגברת על בג"ץ.

עם זאת, בסופו של דבר, לחצים כלכליים אובייקטיביים יחייבו יותר ויותר גברים חרדים צעירים להתעלם מרבניהם, להצטרף לכוח העבודה ולהביא לשינוי.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann