לאחר ביקור טראמפ, האחריות מוטלת עלינו

Print This Post

בסופו של יום, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ סיפק את הסחורה. ייתכן והוא לא סיפק את שאיפותיו ההזויות של הימין הקיצוני, אך למרות כמה מעידות טרם הגעתו, שהודגשו ע"י דיווחי התקשורת העוינים והמטעים, ביקור טראמפ היה חיובי בעבור ישראל והתווה את הפרמטרים של מה שניתן להשגה עם הפלסטינים.

אמנם היה מאכזב שהוא דחה את העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, אך עדיין קיימת תקווה כי הדבר יקרה במהלך נשיאותו. אנו מעריכים את העובדה שהוא הנשיא האמריקני המכהן הראשון שביקר בעיר העתיקה של ירושלים ובכותל המערבי.

אנו היינו מעדיפים שהוא ידבר באופן מפורש יותר בנוגע להיקף הטרור בישראל בנאומו בפני העולם המוסלמי. אך אין ספק שהוא פיצה על כך בנאומו הידידותי במיוחד במוזיאון ישראל.

כמו כן, עדיין קיים חשש כלשהו לפיו מערכת היחסים המסחרית והביטחונית עצומת ההיקף עם הסעודים (380 מיליארד דולר בעסקאות, כולל 100 מיליארד ברכש כלי נשק) עלולה להשפיע על ישראל ותדרוש צעדים על מנת להבטיח שאנו משמרים את עליונותנו האיכותנית הצבאית.

טראמפ לא ניסה לכפות ויתורים בלתי סבירים או חסרי אחריות. מדינה פלסטינית כלל לא נשקפת באופק. כמו כן, אין כל אינדיקציה לחזרה למדיניותו ההקפאה הכוללת של הבנייה בהתנחלויות של הנשיא לשעבר ברק אובמה.

ואכן, הנשיא הביע ידידות ותמיכה בישראל באופן פתוח וחיובי בהרבה מכל אחד מקודמיו בתפקיד. בנאומו בפני מנהיגי 55 מדינות בעלות רוב מוסלמי, הוא הפך את גישת השקילות המוסרית של אובמה ותאר את הקונפליקט ככזה המתנהל בין כוחות ההגינות מצד אחד, לבין כת מרושעת של מוות מאידך. הוא דחק במדינות הערביות והמוסלמיות לפעול באופן אקטיבי למיגור הטרוריזם והקיצוניות הנובעות משורותיהן ומבתי התפילה שלהן. הוא גינה באופן ספציפי את חמאס (שמומן בעבר באופן נכבד ע"י הסעודים) ואת חיזבאללה, יחד עם דאעש ואל קאעידה. ראוי לציין כי הוא קרא למנהיגים המוסלמים והערבים באופן מפורש להילחם נגד האנטישמיות. אף נשיא אמריקני מעולם לא דיבר לעולם הערבי באופן כה בוטה וישיר.

בפעם הראשונה, נדמה שהסעודים, בתמיכת המצרים ומדינות המפרץ, מקדמים את השלום, או לכל הפחות את הקלת המתיחות, בין הפלסטינים לבין הישראלים. בהצהרתו הארוכה שהתוותה את עמדת סעודיה קודם לנאומו של טראמפ, המלך סלמאן הקדיש רק משפט אחד לקונפליקט הישראלי פלסטיני, אך במקום לגנות את ישראל, הוא הביע תקווה כי יושג שלום. היה זה מסר ברור, כפי שהייתה העובדה שטראמפ טס לישראל בטיסה הישירה הראשונה בהיסטוריה מריאד לתל אביב.

בעוד שבעבר מדינות ערב היוו מרכיב מרכזי בטיפוח העוינות האנטי ישראלית בקרב הפלסטינים, ייתכן מאוד שהמציאות הזו השתנתה.

לפי הוול סטריט ג'ורנל, הסעודים אינם דורשים עוד כי ישראל תקפיא את כל הבנייה בהתנחלויות. תחת זאת, הם הציעו שישראל תגביל את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות ותספק סיוע הומניטרי נוסף לפלסטינים בעזה.

בתמורה, הסעודים יתקרבו בצעדים קטנים אל עבר נורמליזציה והכרה חלקיות בכך שיאפשרו למטוסים ישראליים לטוס מעל לשטחם, יניחו קווי תקשורת ישירים ואף יספקו ויזות תייר לישראלים. על אף שהדבר טרם אושר באופן רשמי, לא נרשמו הכחשות, דבר שנוטה לאשרר את אמיתות הדיווחים ומרמז שהסעודים מוכנים לפעול באופן אקטיבי כמתווכים ע"י הפעלת לחץ על הפלסטינים להפגנת גמישות רבה יותר.

ההיקף שבו הייתה זו התוצאה של השיחות עם נציגיו של טראמפ, או לחילופין תוצאה של ההכרה הסעודית הנוכחית בערך התמיכה הישראלית כנגד מאמציה של איראן להשיג הגמוניה אזורית, איננו רלוונטי. כבר עתה נרשמו שמועות נרחבות המעידות על שיתוף פעולה סמוי בין סעודיה לישראל בנוגע לאיראן, כמו גם עם המצרים במאבק נגד דאעש בחצי האי סיני.

בעוד שטראמפ דרש מהפלסטינים לעצור את ההסתה ולחדול מלתגמל רוצחים ומשפחותיהם עם פנסיות נדיבות ולהאדיר אותם כגיבורים, הוא נמנע מלהציע שישראל תפסיק את הפעילות בהתנחלויות. ואולם, אין ספק שהוא הפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להתקדם עם צעדים בוני אמון כגון שיפור התנאים הכלכליים והפיתוח החברתי בקרב הפלסטינים.

בנקודת מפנה בעלת פוטנציאל היסטורי שכזה, על נתניהו לעמוד איתן אל מול הרדיקלים בקואליציה שלו ולכפות הקפאה מוגבלת מעבר לגושי ההתנחלויות. מרבית האומה תתמוך במדיניות שכזו, ובמידה והיא תפיל את הממשלה ותכפה על נתניהו בחירות, העם יתמוך בו.

אנו מדברים ללא סוף על הצורך באחדות. בנקודה קריטית זו, קבלת ההחלטות צריכה לשקף את עמדותיהם של הרוב, שהוא למעשה במרכז המפה הפוליטית. אסור שאף קבוצת מיעוט תוכל להטיל וטו על האינטרס הלאומי.

יאיר לפיד ומפלגתו, יש עתיד, מאמצים גם הם את הגישה המרכזית הזו. עליהם לחבור לממשלה, או לתמוך בה בנושא זה. אפילו הגורמים שאינם הזויים בשורות מפלגת העבודה אמורים לתמוך בתהליך שכזה.

כמובן שזוהי רק ההתחלה. לפני שנפתח במשא ומתן על הפרטים, עלינו לראות את נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מסכים לוויתורים מסוימים. עליו להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה הפלסטינית. אז נוכל לדבר על גבולות ועל מדינה מפורזת. אך לעת עתה, עלינו להפגין לעולם ולטראמפ שאנו שקולים ומגיבים באופן חיובי למחוות ערביות אמתיות.

למרות כל המאמצים הללו, הסבירות היא שעבאס הדו פרצופי איננו רוצה או איננו יכול להשתנות. אסור לנו ללקות באשליות. הוא אינו צפוי לעקור באמת את ההסתה או להפסיק לחלק פנסיות נדיבות לרוצחים ולמשפחותיהם. במקרה שכזה, רוב העולם, כולל האירופאים, ימשיך להאשים את ישראל באופן אוטומטי על חוסר ההתקדמות במשא ומתן לשלום.

בנקודה זו, נחישותו של טראמפ תעמוד למבחן. אם, על מנת לרצות את הסעודים, הוא ימשיך להעמיד פנים שעבאס הוא פרטנר מתון לשלום וימשיך לקיים את "המשא ומתן לשלום" המזויף שממנו סבלנו תחת אובמה, אנו נחוש נבגדים בצדק.

ואולם, אם ממשל טראמפ יתפקד כמתווך הגון ויכיר במאמציה של ישראל וברצונה האמתי לשלום, הוא יסיק כי בהיעדר פרטנר פלסטיני למשא ומתן, כל שנוכל להשיג הוא שיפור של איכות החיים הפלסטינית תחת האוטונומיה שלהם בעוד אנו שומרים על הביטחון. בו בזמן, כפי שנרמז ע"י טראמפ, ייתכן ובמקרה שכזה הוא יבחן באופן רציני יותר פתרונות אלטרנטיביים בשיתוף פעולה עם מצרים וירדן ובתמיכה של מדינות ערב המתונות, פתרונות שאינם כוללים פתרון שתי מדינות. אין זה מקרה שטראמפ נמנע מלהזכיר מדינה פלסטינית באופן מפורש במהלך ביקורו באזור. זהו איום סמוי, איום שטראמפ מקווה שיעודד את ההנהגה הפלסטינית לנהל לראשונה משא ומתן בתום לב.

כיום, אנו מצויים בעמדה חזקה ביותר.

ישראל מעולם לא נהנתה מהכרה בינלאומית כה רחבה. בין אם אתם מעריצים או מתעבים את נתניהו, לא ניתן להכחיש שהוא שימש כמדינאי יוצא מן הכלל בזירה הבינלאומית. יש לו מערכת יחסים ייחודית עם האמריקנים ועם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, והוא טיפח יחסים עם הודו, סין, יפן, דרום מזרח אסיה, אוסטרליה, מזרח אירופה ולאחרונה, גם עם אפריקה.

ייתכן שלעולם לא ניתן יהיה לשעתק את ההזדמנויות יוצאות הדופן של היום. עלינו להפגין איפוק ולהבטיח שנציגינו הנבחרים לא יחתרו תחתינו ולא ישקפו בבואה של קיצונים העסוקים בהתפרצויות שטוטיות או מוגזמות שנועדו בעיקר לקידום פוליטי אישי.

כיום, עומדת בידינו הזדמנות ייחודית ואמתית לנוע קדימה אל עבר שיפור וייצוב יחסינו עם שכנינו הערבים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann