By Evan Nesterak - White supremacists clash with police, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=61723994

כאוס גובר בקרב הקהילה היהודית האמריקנית

Print This Post

הכאוס האופף את יהדות אמריקה מאז היבחרו של הנשיא דונלד טראמפ – שרבים חזו כי יסתכם כתופעה חולפת – גדל למעשה בקצב אקספוננציאלי במהלך החודשים האחרונים. הוא מתקיים במקביל לאנדרלמוסיה הרווחת בכל הרמות של הממשל החדש.

ואולם, דווקא בשעה סוערת שכזו, כאשר הנהגת יהדות ארה"ב נדרשת למלא תפקיד מייצב, נדמה שהיא מאבדת שליטה.

מנהיגים יהודיים רבים מתרכזים יותר בהשמצתו של טראמפ מאשר בהבטחה ובקידום של האינטרסים הקהילתיים שלהם. הם מנצלים ללא בושה את תפקידיהם במוסדות יהודיים על מנת לקדם אג'נדות שמאלניות קיצוניות או ליברליות, ואפילו מתייגים את יריביהם כאנטישמים במטרה להשיג את מטרותיהם.

אין בדברים אלו כדי להכחיש כי מאז ומעולם קיים חלק בחברה האמריקנית שהוא גזעני ואנטישמי פראי. הפגנות השנאה המזעזעות שמקורן בהתכנסות שקיימו לאחרונה דוגלים בעליונות לבנה בשרלוטסוויל, וירג'יניה, מעידות על כך. ובעוד שנרשמה גם אלימות מצד גורמי השמאל הקיצוני של "אנטיפה", אין עוררין על כך שמקור האלימות היה אותם גזענים נאלחים שנשאו דגלים נאציים.

סגן הנשיא מייק פנס גינה את הדוגלים בעליונות לבנה ואת הגזענים. אך לבושתו, תגובתו הראשונית של טראמפ הסתפקה בגינוי "התצוגה המחפירה של שנאה, קנאות ואלימות מהרבה צדדים". מבלי לגנות באופן מפורש את הגזענים הלבנים, הוא נתפס כמפעיל שקילות מוסרית על שני הצדדים, דבר שרוב האמריקנים והיהודים מכל המחנות הפוליטיים מחשיבים כשערורייתי. באיחור ניכר ורק כעבור יומיים גינה טראמפ מפורשות את קבוצות השנאה הגזעניות כגון התומכים בעליונות לבנה, הניאו נאצים וה-KKK כפושעים ובריונים "הפוגעים בכל מה שיקר לליבנו".

אסור לגלות סובלנות כלפי האיומים מצד הימין הרדיקלי. ואולם, למרות החשיפה העצומה לה הם זכו, הקבוצות הפשיסטיות והגזעניות הללו מייצגות סגמנט מזערי של החברה, והשפעתם היא שולית כאשר משווים אותה לזו של השמאלנים האנטישמים. האחרונים, שהשפעתם רחוקה מלזכות לתיאור ראוי, מקדמים את תנועת החרם, הסנקציות וההימנעות מהשקעות (BDS), והם הפכו את הקמפוסים לפלטפורמות של אנטי ישראליות ואנטישמיות.

זאת ועוד, ישנם מנהיגי קהילות יהודיות שהתייצבו לצד קמפיינים של השמאל הקיצוני שבראשם עומדים אלמנטים אנטי ישראליים אכזריים, תוך שהם טוענים שאין לשלול את המסיתים האנטי ישראלים כפרטנרים לקמפיינים רחבים יותר למען צדק חברתי. כמו כן, ישנן קריאות לכלול מקדמי BDS וקבוצות אנטי ישראליות יהודיות בתוך "האוהל הגדול" של הארגונים היהודיים.

הפושע הארגוני הגדול ביותר בתחום זה הוא ארגון הליגה נגד השמצה (ADL), אשר איבד את כל האמינות שלו לאחר שג'ונתן גרינבלט, עוזר לשעבר של הנשיא ברק אובמה, הפך למנכ"ל שלו והשתמש בארגון בכדי לקדם את האג'נדה הליברלית שלו. הוא זוכה לתמיכה מצד מנהיגי התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית אשר עוסקים ללא עכבות בעמדות מפלגתיות, כאילו כל חברי תנועותיהם הם קנאים המתנגדים לטראמפ. הסובלנות שהם מגלים כלפי אלו המסיתים נגד ישראל מלווה לעיתים קרובות ע"י ביקורת פומבית כלפי המדיניות הישראלית.

על אף שההפגנה הגזענית בשרלוטסוויל מהווה ראייה לכך שקיימים איומים מצד הימין, ה-ADL עוסק כמעט באופן בלעדי בקיצונים ימניים, וכך מעביר את הרושם כי האנטישמיות נובעת בעיקר ממגזרים אלו. זאת ועוד, ה-ADL אף סירב להתנתק מתנועת 'חיי שחורים חשובים' (Black Lives Matter), וזאת למרות הסעיפים האנטי ישראליים הקנאיים במטרותיהם, תוך שהוא טוען שהסעיפים הפוגעניים הוכנסו ע"י מיעוט קטן.

כמו כן, ה-ADL טען כי האחריות לשטף איומי הפצצות במוסדות יהודיים מוטלת על מדיניות ההגירה של טראמפ ועל אדישותו כלפי גזענים. ואולם, כאשר התגלה שמקורות האיומים הם אמריקני שמאלני וישראלי מעורער בנפשו, ה-ADL לא חזר בו מההאשמות. הוא מתייחס בביטול מתמשך ונמנע מלהפגין נגד המספר ההולך וגדל של אלמנטים אנטי ישראלים המשגשגים כיום בשורות השמאל של המפלגה הדמוקרטית, ואשר הופכים להיות דומיננטיים בקמפוסים רבים.

דוגמה קיצונית של אנטישמיות שבוודאי אינה נובעת מהימין הדוגל בעליונות לבנה הייתה המקרה של האימאם האמריקני, עמאר שאהין. בדרשה שנשא במרכז האסלאמי של דיוויס בקליפורניה ב-21 ליולי, שאהין קרא להשמדתו של העם היהודי ו"לשחרור של מסגד אל אקצא" מ"הזוהמה של היהודים". הוא תיאר את היהודים כ"מרושעים" ואמר, "אנא אללה, השמד אותם ואל תחוס על הצעירים או הזקנים שבהם. … אנא אללה, הפוך את ירושלים ואת פלסטין לבית קברות ליהודים". הוא השמיע דברים שערורייתיים דומים בהזדמנויות נוספות.

לאחר שצוטט ע"י התקשורת, נשמעו זעקות זעם וקריאות להתפטרותו. תחת לחץ, האימאם ויתר ואמר, "אמרתי דברים שהיו פוגעניים כלפי יהודים. זה היה בלתי מתקבל על הדעת. … אני מתחרט עמוקות על הכאב שהסבתי. הדבר האחרון שהייתי עושה הוא לפגוע באופן מכוון בכל אדם, מוסלמי, יהודי או אחר. זה לא בליבי". ואולם, האימאם לא נסוג מדבריו המגונים.

ה-ADL, אשר משמיץ לאחרונה שמרנים ומתאר אותם כאנטישמים, נמנע מלקרוא לסילוקו של האימאם ולא דרש מהרשויות להעמיד אותו לדין על הסתה לאלימות. תחת זאת, דובר של ה-ADL "קיבל בברכה" את "ההתנצלות", וביטא "תקווה שהאימאם ימשיך ללמוד מאחרים מדוע המילים שלו היו כל כך מסוכנות". תגובה שכזו, וזאת מארגון שמטרת קיומו היא להילחם באנטישמיות, הייתה פתטית לחלוטין ואפילו בזויה.

ישנן דוגמאות נוספות רבות של קבלה של אנטי ציונים ואנטישמים "פרוגרסיביים", לדוגמה דברי השבח שיהודים ליברלים רבים שפכו על לינדה סרסור, הפלסטינית-אמריקנית שעמדה בראש צעדת הנשים נגד טראמפ, אשר אימצה באופן פומבי את הטרוריסטית המורשעת רסמיה עודה, והעצומה שעליה חתמו 200 רבנים פרוגרסיביים, שהייתה להם החוצפה לגנות את ישראל על כך שמנעה את כניסתם של תומכי BDS מופגנים.

מגזרים בתקשורת היהודית תורמים גם הם לאווירה זו. הדוגמה הקיצונית ביותר הייתה מאמר שהתפרסם לאחרונה ב'פורוורד' הנוטה לשמאל ע"י בעל הטור סטיבן דוידסון. דוידסון מנה 19 אנשים שצריכים בעיניו להדאיג יהודים יותר מאשר סרסור. מלבד המנהיג העליון האיראני האייתוללה עלי חמינאי ומנהיגי חמאס וחיזבאללה המצוינים לקראת סוף המאמר, כל שאר חברי הרשימה מלבד אחד הם נאצים או גזענים או אנשי ימין שדוידסון אינו מחבב, ובתוכם יועצו של טראמפ, סטיב בנון. אנטישמים שמאלנים זוכים לפטור. אך מה שהופך את המאמר הזה לשערורייתי זאת העובדה שהאדם השישי המוזכר ברשימה הוא מורטון קליין, ראש ארגון ציוני אמריקה. למרבה התדהמה, קליין מופיע לצד טרוריסטים אסלאמיים, לואיס פרחאן, דיוויד דיוק ואנטישמים נוספים.

בין אם אדם מסכים עם קליין או חולק עליו, מדובר בציוני מסור שהוריו הם ניצולי שואה. הוא נכלל ברשימה זו משום שהוא מהווה יריב חזק למטרות ליברליות ושמאלניות קיצוניות. הארגון שלו היה חבר מן המניין בוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית והוא זוכה לכבוד רב בישראל. הצמדתו של אדם זה לנאצים היא מגונה, ומאמר שכזה מעולם לא היה צריך לצאת לאור בכלי תקשורת יהודי המתיימר להשתייך לזרם המרכזי. אך מלבד אלן דרשוביץ, שתיאר בצדק את המאמר כ"מתועב ביותר אי פעם בתקשורת היהודית", התגובה מצד רוב המנהיגים היהודיים הייתה מסך של שתיקה.

העורך, שלמיטב ידיעתי טרם פרסם התנצלות על כך שפרסם את המאמר השערורייתי הזה, חייב להתפטר או להיות מפוטר.

המתיחות בין ישראל לבין מקטעים גדולים של יהדות ארה"ב הוחרפה כאשר, על מנת לשמר את ממשלתו, נתניהו התקפל בפני הסחיטה החרדית וביטל את ההסכם עם המגזרים שאינם אורתודוקסים בנוגע לזכותם לקיים תפילות מעורבות באזור מוגדר בכותל המערבי.

בעוד שהדבר מהווה עילה לזעם מצד קבוצות אלו, תפילה בכותל המערבי משכה עד היום רק מספר שולי של פרוגרסיביים, והנושא הזה הוצא לחלוטין מפרופורציה. האיומים להחרים את ישראל ולהסיט ממנה כספים מהווה סימפטום של השחיקה בתמיכה במדינה היהודית.

בוודאי שאין זה מפתיע שבסביבה שכזו, הגישה לממשל האמריקני מצד מנהיגים יהודים נמצאת ברמה הנמוכה ביותר מזה למעלה מ-50 שנה.

הקהילה היהודית חייבת לעשות חשבון נפש, ולא – היא תאבד את כל השפעתה על הממשלה. נדמה שממשל טראמפ מחולק בכל הקשור לישראל, כאשר מחלקת המדינה מחייה את הגישה של אובמה של ריצוי הערבים והפעלת שקילות מוסרית בין ישראלים שמגנים על עצמם לבין פלסטינים הלוקחים חלק בהסתה ובטרור. להנהגה היהודית יכולה להיות השפעה חיובית בתחום זה, במידה והיא תפגין ניטרליות פוליטית.

כיום, ישראל נהנית מתמיכה רבה יותר מצד נוצרים אוונגליסטים מאשר מיהודים.

המנהיגים היהודים באמריקה חייבים להתעורר עכשיו, לפני שיהיה זה מאוחר מדי והקהילה שלהם, שהייתה בעלת השפעה בעבר, תהפוך לשולית.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann