Photo by Tomer Neuberg/FLASH90

יהודים פסאודו ליברליים גורמים לנו נזק בל יתואר

Print This Post

British-American Flag English

הכאוס הפך לדבר שבשגרה ברחבי העולם הדמוקרטי כולו.

מגמה זו הואצה ע"י הצביעות וחוסר הסובלנות של השמאל הנקמני, בסיועם ובעידודם של ליברלים יפי נפש שהפכו להיות שותפים בערעורה של הדמוקרטיה.

ניתן להבין מדוע דמוקרטים רבים חשו ספקנים ועגמומיים על כך שהילארי קלינטון הובסה ע"י דונלד טראמפ – שחוסר הנימוס, היעדר הניסיון הפוליטי והשפה הבוטה שלו פגעו גם בשמרנים.

אך התפרצויות הזעם, צעדות ה"מחאה" ההיסטריות ברחבי העולם, הקמת הוועדות להדחתו של טראמפ – אפילו קודם ל-100 ימי החסד המסורתיים – הן חסרות תקדים. בניגוד לכל הדיבורים היומרניים על הדמוקרטיה שאותם הם הטיפו בזמן שהיו בשלטון, אנשי השמאל אינם מוכנים לאמץ את העובדה שהמועמדת שלהם הובסה ע"י אדם שהוא אינו חלק מהאליטה הישנה.

כאוס דומה שטף את אירופה, שרבים מאזרחיה מתקוממים כנגד הכישלון של הבירוקרטים של האיחוד האירופי בבריסל בטיפול בצרכיהם ומעל לכל, נגד הקריסה באיכות חייהם שנגרמה מהצפת מדינותיהם במיליוני פליטים לכאורה.

הדבר הוביל לעלייה בפופוליזם הגלובלי, לתחייה של מפלגות פוליטיות שמרניות וימניות ולדחייה של דרך החיים ה'פוליטיקלי קורקט' שנכפתה עליהם ע"י אידיאולוגים ליברליים מתחסדים.

כיצד השפיע הכאוס הזה על היהודים בתפוצות?

כפי שההיסטוריה מעידה, במהלך תקופות של לחץ וחרדה, יהודי התפוצות ניצבים מול איומים חמורים. האנטישמיות, שכבר הגיעה לרמות שיא שלא נראו מאז ימי הנאצים, ערוכה להפוך לאכזרית עוד יותר. המצב הושתק באופן זמני משום שהאיום השלט של מתקפות טרור אסלאמיות פונדמנטליסטיות במדינות מערביות רבות כיוון את הזעם הציבורי כלפי מוסלמים במקום יהודים. דברים אלו אינם תקפים להונגריה, יוון וגרמניה.

ניתן היה לצפות כי תחת תנאים שכאלו, היהודים, כמיעוט שסבל מרדיפה ומעריצות, יתרכזו בעיקר בביטחונם שלהם.

ב'מסכת אבות' (א, יד) מצוטט הלל הזקן באומרו, "אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני."

נדמה שיהודים בתפוצות הנוטים לליברליות – ובמיוחד כאלו שלא זכו לחינוך יהודי אמתי – הפכו את המימרה הזו. הם גורסים כי טובת העולם והסטנדרטים ה'פוליטיקלי קורקטיים' חייבים לעמוד בראש מעייניהם – תוך התעלמות מהנזק שהדבר מסב להם כקהילה.

כאשר צופים במנהיגים היהודים הרפורמים והקונסרבטיביים בארה"ב, בליווי קבוצות יהודיות ליברליות מן הזרם המרכזי דוגמת 'הליגה נגד השמצה' ו'המועצה הלאומית של נשים יהודיות', ניצבים בחזית ההפגנות ההיסטריות המאשימות את טראמפ בהיותו פשיסט ובכך שהוא מעודד אנטישמיות, נדמה כי אחז בהם דיבוק.

יפי הנפש בארה"ב, כמו גם אלו באירופה, הובילו את הקריאות לפתיחת השערים בפני "פליטים" מוסלמים ספוגי התנהגות אנטי דמוקרטית אשר הוזנו בדיאטות של אנטישמיות ויסצרלית בלתי מדוללת. גם בהתעלם משאלת גורמי הטרור ה"רדומים" של דאעש, אין כמעט ספק שהאלמנטים הללו יחזקו את האנטישמיות הקיימת בקהילות המהגרים המוסלמיות הוותיקות יותר שלא נקלטו כראוי. ואולם, יהודים רבים הם בורים או אדישים באופן כה עגום עד שהם אפילו משווים בין המהגרים הללו לבין יהודים שניצבו מול השמדה במהלך השואה ואשר נמנע מהם לקבל מקלט במדינות דמוקרטיות אחרות.

התנהגות זו מטרידה עוד יותר בתקופה של הזדמנויות היסטוריות שמגיעה עם היבחרו של הנשיא טראמפ.

למרות שהדבר אינו מובטח בשום אופן, ייתכן וארה"ב, שממשיכה להוות את מעצמת העל הגלובלית האמתית היחידה בעולם, תתייחס לישראל כאל בת ברית אמתית, מהלך שיוכל לזכות ליתר חיזוק ע"י הקונגרס הפרו ישראלי ברובו המכריע.

טראמפ שב והכריז על נחישותו להפוך את המדיניות האנטי ישראלית העוינת של אובמה ולייצר ברית חדשה בין ארה"ב לבין ישראל שתהיה רגישה לצרכי הביטחון של המדינה היהודית.

מחויבותו להכרה בירושלים כבירת ישראל איננה רק בעלת ערך סימבולי. לדבר תהיה השפעה משמעותית בהיפוך ההגדרה האיומה של גושי ההתנחלויות ואפילו הכותל המערבי והר הבית כ"שטחים כבושים באופן לא חוקי". ישראל תוכל להמשיך ולבנות בתים והשכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק תשגשגנה.

זאת ועוד, קיימת תקווה כי ארה"ב תפסיק להסכים בשתיקה לרדיפת ישראל ע"י האו"ם, וכי היא תדחה את הקריאות לסגת לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949.

כמו כן, טראמפ צפוי להביא לסופו של המרכיב האמריקני ב-300 מיליון הדולר השערורייתיים המועברים בכל שנה לרשות (המהווה קרוב ל-30% מסך הסיוע הבינלאומי) אשר מחולקים לרוצחים.

בנוסף, לישראל תהיה בת ברית עוצמתית המכירה באיראן כמדינה עוינת ואשר תפחית באופן ניכר את האיום הרצחני מצד הפונדמנטליסטים המוסלמיים האיראניים.

כל הדברים הללו טרם נעשו, אך אין כל ספק כי כעת ישנו חלון הזדמנויות שאותו ישראל חייבת לנצל על מנת להפחית באופן דרמטי את האתגרים הביטחוניים ולהיפרד מן הפלסטינים עם גבולות ברי הגנה. דבר זה יהיה ניתן להשגה אם לישראל תעמוד כעת תמיכתה של ארה"ב שניתן לסמוך עליה כבת ברית, אותה ארה"ב שבמהלך שמונה השנים האחרונות תחת אובמה שחקה באופן דרמטי את מעמדה הדיפלומטי, קידמה התייחסות לישראל כמנודה והעניקה תמריצים לפלסטינים לעכב את המשא ומתן ולקחת חלק בטרור. למעשה, ישראל תוכל סוף סוף לייצב את עצמה.

אין עוררין על כך שתומכים דמוקרטים רבים, כולל מספר רב של יהודים, התאכזבו מרות בשל תוצאת הבחירות וזעמו עוד יותר לאחר נאום ההשבעה החגיגי של טראמפ, שהיה בעיניהם גם מפלג.

אך אין ספק כי מדובר באינטרס של הקהילה היהודית לפתח מערכת יחסים טובה עם הממשלה החדשה, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את הקידום העצום שיוכל הממשל החדש לספק למדינה היהודית המכותרת. גם בהתעלם מחתנו היהודי הדתי, טראמפ היה קרוב ליהודים מאז ומעולם, והמעגל הפנימי שלו כולל מספר חסר תקדים של יהודים דתיים שהם ציונים להוטים. הדבר הובלט ביתר שאת באמצעות תפקידו הנכבד של הרב מרווין הייר, שהפך לרב האורתודוקסי הראשון שהוזמן לשאת תפילה בטקס השבעה נשיאותי.

בהקשר זה, ובהניח בצד אמונות פוליטיות אישיות, יש לפקפק בלגיטימיות של אותם מנהיגי ארגונים יהודיים המתיימרים לייצג את הזרם המרכזי, שהובילו את ההאשמות הגסות בפשיזם נגד הנשיא החדש, ושל הקבוצות הדתיות הפרוגרסיביות היהודיות שקראו לאבל ולצום.

אחד מהאלמנטים החיוביים המרכזיים שהצדיקו את אותם יהודים "פרוגרסיביים" היה שפעילותם תבטיח שהם יישארו לכל הפחות חלק מן המסגרת היהודית, גם אם הם אינם רואים עצמם מחויבים לפעול על פי ההלכה. כעת, מנהיגיהם עושים בדיוק את ההיפך – מעודדים אותם לתמוך במטרות ליברליות אפילו אם משמעות הדבר היא זניחה של ישראל, המרכיב היסודי ביותר המספק להם את זהותם היהודית.

הם הפכו את העיקרון של הלל ופועלים מתוך מה שהם תופסים כצרכים אוניברסליים של האנושות, תוך זניחת האינטרסים של עמם שלהם. הם חותרים תחת עצמם כקהילה ופועלים כלמוסים המובלים אל הטבח.

ישנה רק דוגמה אחת נוספת בהיסטוריה היהודית שניתן להשוות אליה התנהלות שכזו. היהודים הבולשביקים פנו גם הם נגד בני עמם ולבסוף, המהפכה טרפה אותם. למרבה הצער, האקטיביסטים היהודים הרעשניים הפועלים נגד טראמפ מייצגים חלק פרופורציונלי גדול יותר מהשמאל ומבני בריתם הליברלים יפי הנפש מאשר הבולשביקים, שהיוו חלק זניח מתוך היהודים הרוסים.

נהיר כי בתפוצות, יהודים מסורים ימשיכו ברובם המוחלט לתמוך בישראל, בעוד שהיהודים ה'ליברלים' או הפרוגרסיביים ילכו ויתעניינו בישראל פחות ולבסוף יאבדו את זהותם. ואכן, נוצרים אוונגליסטים משחקים כיום תפקיד חשוב הרבה יותר בקידומה של ישראל מאשר חלק מקבוצות הזרם המרכזי היהודיות.

אנו חיים בעולם של כאוס ותהפוכות.

כעת, הגיע הזמן שכל היהודים המסורים יתאחדו ויעמדו יחדיו ויתרכזו בעיקר בהבטחת זכויותיהם שלהם. יהודים בתפוצות היושבים בכורסאותיהם הנוחות וטוענים כי הם מבינים טוב יותר מהישראלים מה נכון לביטחונם, צריכים לזכות ליחס של בוז. ישראל רשאית לצפות לתמיכה מצד כל היהודים המסורים במשך השנים הקרובות, עד שהיא תייצב את יחסיה עם העולם ותייצר מחסום ברזל שירתיע את אויביה הרצחניים.

רק לאחר שהאיומים על העם היהודי יוסרו, אנו נוכל להפוך מעורבים יותר ב'תיקון העולם' ובמילוי דברי החוכמה של רבי הלל, וכך נעשה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann