איזי ליבלר עם אינדירה גנדי 1982

זיכרון אישי – רקע לביקורו של ראש ממשלת הודו

Print This Post

הביקור ההיסטורי שיערוך השבוע ראש הממשלה ההודי בישראל העלה ברוחי זיכרונות מהתקשרויות העבר שלי עם מנהיגים הודיים ועם הקהילה היהודית במדינה בשנות ה-80.

באותו הזמן, הודו עדיין הייתה מנהיגה בתנועת המדינות הבלתי-מזוהות, כאשר היא תלויה בנפט הערבי ובהכנסה מגולים במדינות המפרץ, כאשר במקביל חיה בה אוכלוסייה של למעלה מ-140 מיליון מוסלמים.

לעולם לא אשכח את פגישתי הבלתי נעימה עם ראשת הממשלה המנוחה אינדירה גנדי בביתה בניו דלהי ב-21 לדצמבר 1981. היא טענה במרירות שיהודים אמריקנים הסיתו את ממשלת ארה"ב ואת התקשורת האמריקנית נגדה, ושאלו השמיצו אותה משום שהם התנגדו למדיניות שלה כלפי ישראל. הדיון הפך עוין, וחרף טענתה לפיה היא מחבבת יהודים, היא כמעט ונשמעה אנטישמית. הזכרתי לה – ללא הואיל – שבהלך ילדותה בממלכה המאוחדת, יהודים בריטים דוגמת הרולד לסקי – פרופסור מוביל למדע המדינה בלונדון סקול אוף אקונומיקס – היו בין התומכים הלהוטים ביותר שקידמו את עצמאותה של הודו. בסופה של הפגישה נותרתי מוטרד עמוקות ופסימי באשר לעתיד לבוא.

מדיניותה של הודו במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הדהדה ביסודו של דבר את הקו הסובייטי בנוגע לישראל. גברת גנדי ביקשה לחזק את התמיכה ההודית בעולם הערבי והחריפה את עוינותה נגד ישראל. כאשר בנה רג'יב הפך לראש הממשלה לאחר ההתנקשות בחייה ב-1984, הוא שימר את המדיניות האנטי ישראלית ואולי אף העצים אותה.

אך בה בעת, הודו היא אחת המדינות שמעולם לא היה לה רקורד אנטישמי, ובשונה מהמוסלמים והנוצרים, ההינדים מעולם לא ראו את עצמם כמתעלים מעל ליהדות ודתם מעולם לא ביקשה להמיר את דתם של אחרים.

על אף שחלק הארי מהקהילה היהודית בהודו עלה לארץ, הם עשו זאת באופן חופשי, ושארית השרידים לבני ישראל העתיקים, שמוצאם הוא לטענתם בעשרת השבטים האבודים של ישראל, משמרים את בתי הכנסת ומרכזי הקהילות שלהם.

במשך שנים רבות, המשכתי להשתדל לטובת שינוי במדיניות ההודית כלפי ישראל. בכירים במשרד ההודי לענייני חוץ האזינו לי באדיבות ולאחר מכן ביטלו בנימוס את הנושאים שנידונו.

לקריסתה של ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו השלכות גלובליות.

בנובמבר 1991, לבקשתו של ד"ר משה יגר ממשרד החוץ הישראלי, ביקשתי לקבוע פגישה עם ראש ממשלת הודו נרשימה ראו, שנבחר זמן קצר קודם לכן. יגר פגש אותו ביולי 1991 לאחר חטיפתם של תיירים ישראלים בקשמיר, אך אותה פגישה התדרדרה למתקפה חריפה על ישראל בנוגע לזכויות הפלסטינים.

התזמון של פגישתי היה בעייתי משום שראו נבחר רק כמה חודשים קודם לכן, ביוני 1991. ואולם, תודות להתערבותם המשותפת של חבר הקונגרס סטיבן סולארז, בזמנו ראש תת הוועדה של בית הנבחרים לענייני אסיה ומדינות האוקיינוס השקט, ושר החוץ האוסטרלי דאז גארת אוונס, , בקשתי לפגישה רשמית נענתה באי רצון בחיוב.

פגישה זו הייתה הפגישה הראשונה לאחר שנים רבות בין ראש ממשלה הודי לבין נציג יהודי גלובלי. תוך זמן קצר, היה ברור שראו פתוח הרבה יותר מקודמיו לרעיונות חדשים.

בזמנו, דיווחתי – מטעם הקונגרס היהודי העולמי – שהמצב בהודו הוא "הרבה יותר מבטיח … אין כל מניעה אישית, חסרת היגיון, לטיוב הקשרים עם ישראל. … העובדה שראו הסכים לקיים את הפגישה בזמן לא נוח במיוחד עבורו … מצביעה על הרצינות שהוא מקדיש לשיפור היחסים עם יהדות העולם כאלמנט חשוב בעמדתה של הודו בעידן שלאחר המלחמה הקרה. לבדו, הדבר מעודד ביותר ומבשר על כיוון עתידי חיובי".

אך בפועל, נעשו רק שינויים מינוריים ולא חל שיפור מהותי במדיניותה של הודו. בעוד שהוסכם להרחיב את הקונסוליות הישראליות בקרלה ובמומביי, סגן שר החוץ הדגיש שהודו אפילו לא תשקול קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל עד שתושג התקדמות משמעותית בתהליך השלום עם הפלסטינים.

בתחילת 1992, שוב בסיוע התערבותם של אוונס וסלוארז, ראו העניק לי פגישה נוספת. הפגישה התקיימה שבועיים קודם לביקור קריטי שהוא עמד לקיים בארצות הברית. הדיאלוג היה מתוח במיוחד, והיה ברור שראו מבקש לסכם את הפגישה.

באחד מההימורים הפוליטיים הגדולים של חיי ועם מידה מרוסנת של חוצפה, אמרתי לראו שאינני מעביר עוד מסר פורמלי – לא מטעם הקונגרס היהודי העולמי ולא מטעם ממשלת ישראל – אלא מדבר כאזרח פרטי. אמרתי לו שאני סמוך ובטוח שבמידה והקשרים הדיפלומטיים יידחו קודם לנחיתתו בארה"ב, הוא ימצא עצמו זוכה ליחס של מנודה גמור בדומה לסדאם חוסיין. לעולם לא אשכח את הדממה שהשתררה לאחר ההתפרצות שלי.

השגריר האוסטרלי, שבו דחקתי שלא להשתתף ביודעי שפגישה זו עלולה להיות בלתי נעימה, ישב שם משותק. כעבור כמה רגעים, ראו השיב בנאום תוכחה כנגד עזות המצח שלי.

למרות שראו שמר על קור רוחו והגיב באדיבות, עזבתי את הפגישה בטלטלה תוך שאני מאמין שחציתי את הקו האדום ואהיה מוכרח לשאת בתוצאות.

לתדהמתי ולשמחתי, כעבור כמה שבועות וסמוך ליציאתו של ראו לארצות הברית, הודו הכריזה על מיסוד קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. יגר ממשרד החוץ הישראלי כתב בהמשך שלתחושתו, פגישתי שיחקה תפקיד קריטי בגיבוש החלטתו של ראו לשדרג את מערכת היחסים של הודו עם ישראל לרמת שגרירות מלאה.

בהמשך, טסתי פעם נוספת להודו, נפגשתי עם ראו לאחר ביקורו המוצלח בארה"ב, הודיתי לו על תמיכתו והעברתי לו מסר של הכרת תודה מראש הממשלה יצחק שמיר על הצבעתה של הודו באו"ם לביטול החלטה 3379 שקבעה ש"ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית" .

כיום, רבע מאה מאוחר יותר, ישראל יכולה להתגאות במערכת יחסים מצוינת עם הודו – מדינה בעלת אוכלוסייה של 1.3 מיליארד תושבים ואחת מהכלכלות הצומחות במהירות הגדולה ביותר בעולם, מדינה שתהפוך באופן בלתי נמנע למעצמת על.

לאחר שחרורם משירות צבאי, ישראלים רבים נהנו מביקורים ארוכים בהודו, שם הם בנו קשרים ישירים בין אדם לאדם. אנו פיתחנו מערכת יחסים ביטחונית עוצמתית ביותר, וישראל והודו הפכו לשותפות מסחר משמעותיות. גם באופן פוליטי, הודו מתחילה להפגין באופן פומבי את חיבתה לישראל.

האינדיקציה הטובה ביותר לחשיבות זו היא הביקור ההיסטורי הראשון של ראש ממשלה הודי, נרנדרה מודי, אשר מכריז בפתיחות על ידידותו עם ישראל ומדגיש את החשיבות שבקשרינו המשותפים. כאשר מבקרים ונביאי זעם מתריסים שישראל ניצבת בפני בידוד פוליטי, צריך רק להסתכל על היחסים הנבנים והמשתבחים במהרה בין ישראל לבין מדינות באפריקה ובאזור אסיה והאוקיינוס השקט – בראש  ובראשונה הודו. אלו מאתנו שהיו מעורבים בקידום היחסים בין ישראל להודו בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת מעולם לא חלמנו שהקשרים הללו יהפכו להיות כה חזקים וחשובים תוך עשורים ספורים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann