זיהוי האנטישמיות החדשה והמלחמה כנגדה

Print This Post

British-American Flag English

כיצד יכול אדם להילחם באופן אפקטיבי נגד האנטישמיות וכנגד המוטציה החדשה ביותר שלה, האנטי-ישראליות? הצעד הראשון חייב להיות הבנה של האופן שבו התופעות הללו באות לידי ביטוי, ומי עומד מאחוריהן.

במהלך העשור האחרון, בעת שהאנטישמיות והאנטי-ישראליות גדלו לאין שיעור, פורסמו ספרים רבים שעסקו בנושא. עד עתה, להוציא את עבודותיו המעמיקות של רוברט ויסטריך המנוח ואת הניתוח המופתי של דניאל גולדהגן, השטן אשר לעולם אינו מת: הצמיחה והאיום של האנטישמיות הגלובאלית, לא נעשתה כל סקירה עכשווית של שדה הקרב הגלובלי הכרוך בשנאה הוותיקה ביותר של העולם. ישנם מחקרים נוספים בעלי ערך, אך אלו הינם בעלי היקף מצומצם הרבה יותר.

war of million cutsכעת, הגיח לעולם מחקר חדש ובעל חשיבות רבה. מלחמת מיליון החתכים: המאבק נגד הדה לגיטימציה של ישראל ושל היהודים וצמיחת האנטישמיות החדשה (לחץ כאן ללינק ב Amazon) של מנפרד גרסטנפלד הוא ספר מרתק שמשרטט את מרכיבי האנטישמיות החדשה. הכותרת המעורפלת למראית עין מבוארת בגוף הטקסט, ומתייחסת לאינספור מתקפות השנאה הקטנות לעיתים שמקורן במספר רב של גורמים. מגמה זו נבדלת מהאנטישמיות המסורתית, אז נרשמו מתקפות מרוכזות מצד שחקנים מרכזיים, דוגמת הכנסייה הקתולית בתחילה ומאוחר הרבה יותר, הנאציזם ובני בריתו הרבים. השוני החדש והרדיקלי בספר זה הוא שהוא מציג אסטרטגיה מפורטת באשר לאופן שבו יש ללחום באויב.

ד"ר גרסטנפלד שירת במשך 12 שנים כיושב ראש 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה', מכון המחקר המוביל של ישראל. כיועץ אסטרטגי עסקי בינלאומי לשעבר שסיפק את שירותיו לכמה מהתאגידים הרב-לאומיים הגדולים ביותר, לאחר מותו של ויסטריך, גרסטנפלד נחשב כיום לאחד האנליסטים המוכשרים ביותר של האנטישמיות בת זמננו, עם התמקדות באנטי-ישראליות. הוא סופר פורה שפרסם 10 ספרים בנושא זה, כולל מחקרים פורצי דרך שחקרו את האנטישמיות בקמפוסים במגוון מדינות, האנטי-ישראליות שעומדת מאחורי המסכה הפסאודו-הומניטרית של החברות הצפון אירופאיות הצבועות, הגישה כלפי היהודים כאינדיקטור של הריקבון המוסרי בהולנד, והתפקיד ההולך ומתעצם שהיפוך השואה ועיוותים אחרים תופסים במאמצים לביצוע דמוניזציה של המדינה היהודית.

ספרו החדש הוא מפגן כוח ומהווה ללא ספק את גולת הכותרת של יצירתו. כפי הנראה, הוא הספר הראשון שנכתב שסוקר את הדה לגיטימציה של ישראל כישות, מזהה את המוטיבים שהופעלו, את הקטגוריות של המבצעים, את האופן שבו תמות השנאה חודרות לחברה ואת הקף הנזק שכבר נגרם לישראל וליהודים.

תוך ציטוט מספר גדול של דוגמאות ממדינות רבות, התמה המרכזית של הספר מציבה דגש על העובדה שמאבקנו הנוכחי הוא מורכב הרבה יותר מאשר העימות עם האנטישמיות הקלאסית, שבמסגרתה השנאה התרכזה במסרים יחידיים כגון הריגתו של ישו או נחיתותם הגנטית של היהודים. כיום, המתקפה מגיעה ממקורות רבים ומשונים, מפעילה מוטיבים רבים ושונים ועושה שימוש במגוון רחב של שיטות וערוצי שידור.

הפרק הראשון שלו הוא ניתוח צלול של האופן שבו האנטישמים אימצו ושילבו את האנטי-ישראליות כמוטציה חדשה של שנאת היהודי המסורתית. הפרקים שלאחריו שואלים כיצד המוטיבים העתיקים של השנאה מוזגו ושודרגו ע"י האויבים העכשוויים של העם היהודי. גרסטנפלד מדגים כיצד האנטישמיות המוסלמית של היום אימצה הלכה למעשה את התפקיד של האנטישמיות הנאצית, כך שכיום היא ניצבת בחזית השנאה והאלימות נגד יהודים – שמקורה לא רק במדינות המוסלמיות אלא בכל מקום שבו השתקעו מהגרים מוסלמים.

הוא ממחיש באופן מיומן את ההשקה ואת האינטראקציה שבין מוסלמים במדינות המערב, פוליטיקאים, התקשורת המסורתית, פעילים ברשתות חברתיות, ארגונים לא-ממשלתיים, מנהיגי כנסיות, אקדמאים, מנהיגי איגודים מקצועיים, פעילי ימין קיצוני, סוציאל דמוקרטים, ומעל לכל, אלו מהשמאל הקיצוני שנתמכים כעת ע"י יהודים שונאי-עצמם על מנת להשלים את קדירת המכשפה שמתוכה צפה המתקפה הנוכחית של אנטישמיות ארסית.

גרסטנפלד מוכיח שהאנטישמיות והאנטי-ישראליות עושות שימוש באותם מוטיבים בסיסיים. הוא מצטט מגוון מחקרים המצביעים על כך שלמעלה מ-150 מיליון אזרחים של האיחוד האירופי מחזיקים כיום בראייה שטנית של המדינה היהודית – שהיא, לפי אמונתם, נוהגת באופן שמזכיר את הנאצים או מבקשת להשמיד את הפלסטינים. הוא חושף באופן שיטתי את האנטישמיות הגלויה וחסרת הבושה של מרבית הנציגים באו"ם. אלו כוללים את האירופאים, אשר נוטים באופן הולך וגובר להימנע או להצביע בעד החלטות שערורייתיות, שמאחוריהן עומדות לעיתים קרובות מדינות עוינות, אשר מפעילות סטנדרטים כפולים ומסמנות את ישראל כיחידה העומדת בפני ביקורת. גרסטנפלד מדגים כיצד האנטישמיות היא לא רק חלק מההיסטוריה של אירופה, אלא גם חלק מתרבותה. תיאורו של אירופה חדשה ופושעת מחייב דיון רציני.

זאת ועוד, הוא בוחן את השפעתם של הקמפיינים המתמשכים של דה לגיטימציה על ישראל ואת השלכותיהם על יהודי התפוצות – ובמיוחד באירופה – אשר מוצאים עצמם מופלים באופן הולך וגובר.

גרסטנפלד מתווה את תכניתו לארגן את המאבק בשמה של ישראל המבוצרת ובשמו של העם היהודי. הוא משוכנע עמוקות שהממשלה הישראלית כשלה בטיפול בבעיה הזו במשך עשורים, וזאת משום שהיא החשיבה אותה כמועקה קטנה במקום להעריך את ההשלכות הכבירות של הפסד במלחמה על דעת הקהל העולמית. הוא רואה צורך דחוף בכך שהממשלה הישראלית תקים סוכנות מתקדמת, מאוישת היטב ומממומנת ברווחה נגד תעמולה, אשר תפריך באופן גלובלי את השקרים המתועבים ואת ההשמצות, ותשפיל ותכלים את אלו העומדים מאחוריהם.

המשימה הראשונה של סוכנות זו תהיה התעסקות עם מחקר. רכיב חשוב בתפקיד זה יהיה יצירה ועדכון של מסד הנתונים של "אויבי ישראל והעם היהודי". כך, לאחר כל תקרית חדשה של חרחור שנאה ניתן יהיה למצוא את העבר המשותף של מעשי פגע קודמים. כמו כן, ניתן יהיה לזהות את חולשותיהם של אויבי ישראל.

גרסטנפלד מצהיר שאויבים רבים של ישראל נהנים כיום מ'ארוחת חינם' אנטישמית. הוא מעיר שאנו יכולים, לדוגמה, לזהות כמה מהתומכים בתנועת החרם, ההימנעות מהשקעה והסנקציות החלשים ביותר מבחינה אקדמית, ולחשוף את כשליהם המקצועיים בקרב עמיתיהם באוניברסיטאות והעוסקים בתחומם בעולם. הוא טוען שהדבר אפילו לא יעלה כסף רב. בהינתן העובדה שרוב בני האדם הם פחדנים, הוא מאמין שרבים יחשבו פעמיים לפני שיצטרפו לתנועת ה-BDS.

הפעילות השנייה שהסוכנות נגד תעמולה תעסוק בה תהיה הניתור של התפתחויות חדשות הקשורות לחרחור שנאה. הצעתו, לפיה יש לעשות זאת בשלוש קטגוריות שונות, ראויה לשבח.

הקטגוריה הראשונה תהיה לפי פעילות, לדוגמה קריאות לאלימות, היפוך שואה, BDS וכיו"ב. השנייה תהיה לפי קטגוריית המבצעים, כגון מדינות מוסלמיות, מוסלמים בעולם המערבי, התקשורת, פוליטיקאים, כנסיות ליברליות, עמותות, אקדמאים, מפלגות סוציאל דמוקרטיות, איגודים מקצועיים וכו'. השלישית תנתר התפתחויות במדינות שונות.

מחלקה שלישית בסוכנות נגד תעמולה המוצעת תתרכז באקטיביזם, ישיר או עקיף. דוגמה אחת היא שעשרות אלפי צעירים שמוכנים להגן על ישראל יוכלו לעבור הכשרה להבנת שיטות הפעולה של אויבי ישראל, מהם השקרים והבדיות שבהם נעשה שימוש וכיצד ניתן לחשוף אותם. כיום, ההגנה של ישראל היא כאוטית. תיאום רב יותר יאפשר לנו לעשות הרבה יותר תוך שימוש באותם האמצעים.

הספר כולל מבוא שנכתב ע"י ראש ממשלת ספרד לשעבר חוסה מריה אסנאר, שמתאר את הספר כ"תרומה מצוינת להבנה טובה יותר של המתקפות הבלתי ישירות על ישראל". כמו כן, הוא כולל את תמיכתם והמלצתם של שר התרבות הצ'כי דניאל הרמן, שר החוץ האיטלקי לשעבר ג'וליו טרצי די סנטה'אגתה, שר החוץ ההולנדי לשעבר אורי רוזנטל, השר לשיתוף פעולה ופיתוח השבדי לשעבר אלף סוונדון, שגריר ארה"ב לשעבר לאומות המאוחדות ג'ון בולטון, ואחרים.

הספר חייב להיחשב כמדריך וכקריאת חובה לכל מי שעוסק בפעילות ציבורית לקידום עמדתה של ישראל או למלחמה באנטישמיות.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann