הרקוויאם להסכמי אוסלו מחייב ממשלת אחדות

Print This Post

British-American Flag English

המחלוקת בנוגע להסכמי אוסלו, אשר פילגה באופן קשה את האומה במשך רבע המאה האחרונה, כבר לא מהווה סוגיה פולמוסית. ראש הממשלה יצחק רבין המנוח סיפר לי אישית באינספור הזדמנויות על חששו לפיו ההסכם עם ערפאת, שאותו הוא תיעב כרוצח, מהווה הימור שישראל חייבת לקחת במטרה להשקיט את עצמה ואת העולם שהיא עשתה מאמץ בכל הזדמנות להשגת שלום.

בניגוד אליו, שמעון פרס, שר החוץ בזמנו, בתגובה למספר שאלות ביקורתיות שהצבתי כמה ימים לאחר ההודעה באוסלו, איבד את שלוותו והצהיר בזעם, "הם לקחו ממני את אנטבה, אך הם לעולם לא יעשו את אותו הדבר עם תהליך השלום [הסכמי אוסלו]". כיום, פרס הוא אולי אחרון בכירי הפוליטיקאים שעדיין טוען שיש לשמר את ההסכם עם ערפאת ועם אש"ף כבסיס להסדר שלום.

הקונצנזוס, המתרחב מעבר לפוליטיקה של הימין ומכיר בכישלונם של הסכמי אוסלו, בוטא ע"י מנכל משרד החוץ לשעבר פרופסור שלמה אבינרי, זקן השבט האינטלקטואלי והמוערך של השמאל הציוני. במאמר שפרסם בתחילת חודש אוקטובר האחרון ב'הארץ', אבינרי מנה מגוון סיבות שמקורן בשני הצדדים שתרמו לכישלון הזה. אך יותר מכל אלו, הייתה זו העובדה שהעמדה הפלסטינית לא החשיבה את הקונפליקט כעימות טריטוריאלי, אלא התייחסה לכל ישראל כשתל קולוניאלי שיש לעקור אותו מהשורש. אבינרי הסיק שאנו מחויבים להתמודד עם המציאות לפיה אין שום דרך שבה ישראל תוכל להגיע לכל הסכם שלום המקובל על שני הצדדים בעתיד הנראה לעין.

עמדותיו זכו להד גם בקרב אחד מהאדריכלים המרכזיים של הסכמי אוסלו, השר לשעבר יוסי ביילין, שאמר באופן מפורש בסמינר תקשורתי של האו"ם שהסכמי אוסלו חייבים להגיע לקיצם. כפי שהוא הצהיר, "יותר מדי ישראלים חוששים שנישואי-מדינה-אחת יהרסו את זהותנו כמדינה יהודית או את טענתנו לדמוקרטיה. וגירושים של שתי-מדינות אינם צפויים לייצר פלסטין משגשגת ויציבה". הוא הסיק שהפתרון הטוב ביותר כרגע יהיה "קונפדרציה" ישראלית-פלסטינית.

המסמר האחרון בארון של הסכמי אוסלו הגיע עם ההודעה של ראש 'המחנה הציוני' של ישראל ומנהיג האופוזיציה, יצחק הרצוג, שהודה "אני לא רואה אפשרות ליישום חזון שתי המדינות". הוא אמר לנשיא צרפת פרנסואה הולנד ש"אנחנו צריכים להיות ריאליים…. הוא לא יכול להתממש עכשיו. השנאה וההסתה בקרב הפלסטינים גדולה מדי".

שלא במפתיע, הרצוג האשים את נתניהו במבוי הסתום, אך העובדה היא שמנהיג השמאל הישראלי הצטרף הלכה למעשה לקונצנזוס הישראלי הגורס שתחת התנאים הקיימים, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לא נראית אפילו באופק.

ואולם, דברים אלו אינם מרמזים בשום צורה שנרשמה כל התחזקות בתמיכה באלו הקוראים לסיפוח של כל השטחים, אשר ממשיכים להוות אחוז קטן מאוד בקרב ציבור הבוחרים. רוב הישראלים מכירים בכך שהם אינם יכולים לשמר את זהותם היהודית במידה ויקלטו מילוני ערבים נוספים. אך בטווח הקצר, הם מבקשים לכל הפחות להפריד את עצמם מן הפלסטינים. קבוצה קטנה אך קולנית של שמאלנים קיצוניים הזויים עדיין מחשיבה את עבאס הדו-פרצופי כפרטנר לשלום.

אך נדמה שהרצוג כרת את הקשר בין הציונות של 'העבודה' לבין הפוסט-ציונים והאנרכיסטים. ואכן, הוא טלטל את הקהילה הפוליטית כאשר זינק באופן מפתיע לימין וקרא להאריך את חומת ההפרדה של שרון על מנת להגן על גושי ההתנחלויות המרכזיים – אזורים שימשיכו להיות בתוך ישראל ללא קשר לשאלה מה יקרה עם הפלסטינים. הרצוג מבהיר שבכל יוזמה עתידית לבניית אמון והושטת יד לפלסטינים, צה"ל יהיה מוכרח לשמר את השליטה על הגדה המערבית ובקעת הירדן.

עם הצטרפותו של הרצוג, קיים כעת קונצנזוס בנוגע למדיניות המרכזית כלפי הפלסטינים, קונצנזוס הנפרס מ'המחנה הציוני' משמאל ועד ל'ישראל ביתנו' של ליברמן מהקיצון הימני.

לאחר שהושג הקונצנזוס הזה, מרתיח לראות מנהיגים פוליטיים שונים הנמנעים מלפעול לטובת האינטרס הלאומי, ומסרבים להניח בצד באופן זמני את שאיפותיהם הפוליטיות האישיות ולהתאחד בפני הלחצים והסכנות שאנו נתייצב מולם, במיוחד בחודשים הקרובים, במהלך התקופה שנותרה לאובמה בתפקידו.

המזרח התיכון כולו, להוציא את ישראל, מהווה קדרה מבעבעת של ברבריות המזכירה את ימי הביניים. על מפתן דלתנו, רצח המונים, הוצאות להורג וגירוש אוכלוסייה המוני התרחשו בזמן שהסונים והשיעים טובחים האחד בשני. דאע"ש מהווה כיום איום ברחבי העולם כולו.

מתוך ייאושו לרצות את האיראנים הרצחניים ולהתרפס בפניהם, אובמה הסיר את כל הסנקציות, והם יקבלו עתה יותר מ-150 מיליארד דולר. חלק גדול מהסכום, מודה מזכיר המדינה האמריקני קרי, ישמש להחרפת פעולות הטרור הגלובליות שלה ולתכניותיה למחיקת ישראל מהמפה.

אירופה נתונה בכאוס והשפעת מילוני ה"פליטים" המוסלמיים תערער עוד יותר את יציבות האזור ותגביר את רמת האנטישמיות שנמצאת כבר עכשיו בשיאה. למרבה הצער, הדבר לא הסיט את האיחוד האירופי מהרחבת ההטרדה המוטה והסלקטיבית שלה נגד ישראל.

בזמן שכזה, ניתן היה לצפות מארה"ב לתמוך או להשתמש בהשפעתה על מנת להגן על בת בריתה הוותיקה. ואולם, בעוד שנשיאים בשנתם האחרונה בתפקיד מתפקדים בדרך כלל כברווז צולע, נראה ברור שאובמה נחוש להמשיך להפעיל לחץ על ישראל, והוא ימשיך להשתמש באירופאים ולגרום להם לנהוג כמוהו. בנוסף, ישנם אפילו רמזים לפיהם ארה"ב עלולה לזנוח אותנו באו"ם ע"י הימנעות מווטו, ובכך לאפשר למועצת הביטחון להעביר החלטות שילחצו על ישראל לשוב לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1947.

כאשר שגריר ארה"ב דן שפירו מאשים את ישראל בהפעלת "סטנדרטים שונים של אכיפת חוק" בגדה המערבית – אחד לישראלים ואחד לפלסטינים – ומבקר את כישלונה של ישראל להשתלט באופן ראוי על הטרור היהודי, תוך שהוא טוען ‏יש "יותר מדי מקרים שבהם… נוטלים את החוק לידיהם ואינם נחקרים", הדבר משגר מסר ברור לפיו עלינו להתכונן למתקפות נוספות מצד הממשל האמריקני.

זהו מעשה חסר תקדים שארה"ב משמיצה בת ברית באופן פומבי שכזה. שפירו אינו מתייחס ליישום של המדיניות הנוקשה מצד ממשלתנו, לפיה יש להתייחס לחשודים יהודיים קיצוניים באותו האופן שבו נוהגים בטרוריסטים ערבים. הצהרות שכאלו מתעלמות מהפנאטים הדתיים הפלסטינים המוסתים באופן יומיומי להרוג יהודים ולזכות בתמורה בגן עדן. השמעת דברים שכאלו ע"י שפירו ביום לאחר רציחתה של אם לשישה ילדים בביתה ובאותו היום שבו נדקרה אישה הרה – היא חסרת רגישות לחלוטין.

הגינוי המוטה והאומלל הזה של ישראל התרחש בעת שהנשיא אובמה עורר את זעמן של בנות בריתה המסורתיות של ארה"ב באמצעות התרפסות בפני האיראנים, המממנים הגלובליים הגדולים ביותר של הטרור, אשר הפגינו את הזילות שלהם כלפיו כאשר שבו והשמיעו את הבוז שהם רוחשים לארה"ב והשפילו באופן פומבי מלחים אמריקנים, אשר לטענתם הסיגו את הגבולות הימיים שלהם.

על כן, את ההתפרצות של שפירו יש לבחון בהקשר של מתקפה אירופאית חדשה המשמשת ובאה נגד ישראל.

אחד מכלי הנשק החזקים ביותר להרתעת אובמה מלזרוק אותנו לכלבים יהיה הקמתה של ממשלת אחדות. הדבר יפריך את המיתוס לפיו האשמה מונחת על כתפיה של ממשלה ישראלית ימנית קיצונית, ויערער את ההיגיון המצדיק הפעלת לחץ על ממשלה שכזו לביצוע ויתורים חד צדדיים. הוא יחזק את תמיכתו של העם האמריקני בישראל, וייתכן שגם יעורר ויגייס את הנהגת הקהילות היהודיות באמריקה, ששתיקתה המחפירה אל מול כמה מההצהרות האמריקניות שהכפישו את ישראל הייתה רועמת.

ראש הממשלה, יצחק הרצוג, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן חייבים לרדת מהעצים הגבוהים שלהם, לפעול לטובת האינטרס הלאומי ולהסכים על הקמת ממשלת אחדות. בתקופה זו של עוינות גלובלית גוברת, אזרחי ישראל זכאים לכך. אם יש להם מידה מזערית של אחריות, על מנהיגינו לשאול את עצמם כיצד ההיסטוריה תשפוט אותם במידה ולא ייענו לאתגר הזה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann