הפארסה הבלתי נגמרת של תהליך השלום

Print This Post

אלא אם כן תהיה ארה"ב מוכנה להתמודד עם המצב בגבורה ולהתעמת סוף סוף עם מחמוד עבאס והרשות, השליחות הקרובה לאזור של ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, וזאת במטרה "להניע מחדש את תהליך השלום" בשמו של הנשיא טראמפ, עלולה להוכיח את עצמה כמזיקה יותר משהיא מועילה.

עבאס מגיע לסוף תקופת שלטונו. כדיקטטור אכזרי ומושחת, הוא נחוש שהמורשת שלו תהיה זו של "לוחם חופש" מבוצר שהיה מסור להיפוך ה"נכבה", כשיעדו הסופי הוא שיקום של ההגמוניה הערבית מן הים ועד הירדן. האמצעי שלו להשגת היעד מחייב את פירוק המדינה היהודית שלב אחר שלב, תוך שימוש בטרור ובלחץ בינלאומי.

עד כה, עבאס התעלם במידה רבה מכל בקשותיו ודרישותיו של טראמפ. ההסתה והקריאות ל"התנגדות", שהועברו באמצעי התקשורת ודרך האימאמים ודחקו בפלסטינים להרוג ישראלים ולהפוך לשהידים, הגיעו לשיא של כל הזמנים. עבאס שלהב בעצמו היסטריה דתית בהתבסס על הקריאה הכוזבת לפיה יהודים משתלטים על מסגד אל אקצא ומחללים אותו, תוך שהוא מעורר את ההתפרעויות האחרונות ומעודד מתקפות טרור נוספות. ילדים עוברים שטיפת מוח על מנת שיתייחסו ליהודים כצאצאים תתי אדם של קופים וחזירים, תעמולה שמזכירה את המקורות האנטישמיים מימי הנאצים ולעיתים משכפלת אותם.

הרשות ומנהיגיה ממשיכים להלל רוצחי המונים ולתארם כלוחמי חירות, והיא קוראת מסגדים, כיכרות בערים, בתי ספר ומוסדות נוספים על שמם על מנת להנציח את מעשי הרצח שלהם.

למרות דרישות אישיות מצד הנשיא טראמפ, עבאס נשבע שהוא לעולם לא יסגור את 'הקרן הלאומית הפלסטינית', אשר מספקת תשלומים חודשיים עצומים לטרוריסטים אסורים וכן פנסיות נדיבות למשפחותיהם, כאשר הסכומים ניתנים ביחס להיקף ההצלחה של מעשה הטרור. רוצחים במאסר עומדים בראש הרשימה עם תשלומים חודשיים של 11,000 ש"ח, סכום הזוכה להרחבה של 25,000 דולר במידה והם משוחררים מן הכלא. בשנה הנוכחית, הקרן חילקה 345 מיליון דולר, סכום המהווה מחצית מ-693 מיליון הדולרים שאותם מקבלת הרשות בתמיכה בינלאומית. על כן, ארה"ב ומדינות אירופה מספקות הלכה למעשה כספים המשמשים לעודד פלסטינים לרצוח ישראלים.

כעת, הקונגרס האמריקני העביר חקיקה שתפחית סכום שקול לקרנות אלו מן התמיכה המסופקת לפלסטינים. האירופאים לא נקטו פעולה, על אף שגרמניה, בריטניה ונורבגיה "בוחנות" את המצב.

עבאס השיב בשבועה לשמר את התשלומים, שאותם הוא מגדיר כ"רווחה חברתית". בשבועות האחרונים, הוא אף הגדיל את התשלומים.

לאחרונה, הוא הכריז כי סידורי הביטחון עם הישראלים הופסקו, החלטה שמעולם לא יושמה באופן מעשי במלואה. המציאות היא שמשטר עבאס יתערער במידה והוא יבטל את התיאום הביטחוני, שבמסגרתו המשטרה מדכאת את הטינה הפופולארית העצומה המופנית כנגד המשטר מצד העם הפלסטיני. ובעוד שהסדרי הביטחון אכן הפחיתו מהלחץ על צה"ל, הצד שיש לו הכי הרבה להפסיד במידה והתיאום יופסק הוא הרשות אשר במקרה כזה צפויה תקרוס או שחמאס ישתלט עליה.

כעת, עבאס גינה את ארה"ב ותיאר אותה כמוטה ובלתי כשירה לשמש כמתווכת.

הישראלים, מאידך, מכירים בכך שמכיוון שממשל טראמפ מצוי באי סדר, מסרים מעורבים התפרסמו בנוגע לתהליך השלום. טראמפ שב ומאשר שהוא עומד לצד ישראל, אך הוא טרם מילא את הבטחתו להכיר בירושלים כעיר הבירה.

שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, הייתה ישירה באופן יוצא דופן, אך זרם ההצהרות שפרסמו לאחרונה מזכיר המדינה רקס טילרסון ומשרדו היו מטרידים במיוחד, ומזכירים באופן מבשר

רעות את עידן אובמה.

טילרסון הודיע לסנאט שהפלסטינים מתקדמים באופן חיובי בתהליך השלום, וכי הם לקחו על עצמם להביא לסופם של תשלומי ה"שהידים". הפלסטינים הכחישו זאת מיד. בחודש יולי, מחלקת המדינה פרסמה דוח ששיבח את עבאס על כך שהתייחס לנושא ההסתה באופן "משמעותי". כמו כן, הדוח הצהיר כי הטרור הפלסטיני מונע "ע"י היעדר תקווה להשגת מעמד מדינה פלסטיני, הבנייה הישראלית בהתנחלויות בגדה המערבית, אלימות מצד מתנחלים בגדה המערבית, התפיסה לפיה ממשלת ישראל משנה את הסטטוס קוו בהר הבית וטקטיקות של צה"ל שהפלסטינים מחשיבים כאגרסיביות מדי". הבחנות שכאלו כמעט וזהות לאלו שפורסמו לפני שנתיים, בשיאו של הקמפיין הדיפלומטי של אובמה נגד ישראל.

אין לפרש את הדברים כאינדיקציה לכך שארה"ב זנחה את ישראל. הם משקפים רק את החלוקה המתקיימת בתוך הממשל, ואין זה סביר כי הם היו מתגלים על פני השטח אילו דעתו של טראמפ לא הייתה מוסחת ע"י הכאוס בתחומים אחרים. למרבה המזל, טילרסון הורחק עד כה במידה רבה מעיסוק ישיר במשא ומתן לשלום, וטראמפ אישר כעת לג'ארד קושנר ולג'ייסון גרינבלט "להניע מחדש את תהליך השלום". הם יבקרו באזור במהלך הימים הקרובים.

העניינים הולכים ומסתבכים מכיוון שהן הפלסטינים והן הישראלים מסובכים בתהפוכות פנימיות. עבאס, הנוכל הדו פרצופי בעל הלשון המפוצלת, שולט כדיקטטור, והוא יצר תרבות של מוות. ואולם, הוא הזדקן, ואנשיו מבינים שזמנו הנותר בתפקיד מוגבל. הוא מעולם לא היה מוכן לבצע כל ויתור משמעותיים כלפי הישראלים, שהיו נואשים להפריד את עצמם מהפלסטינים, והוא איננו צפוי לעשות כל מהלך בכיוון הזה כעת. להיפך, הוא הולך ומחזק באופן אקטיבי את יחסיו עם האיראנים והטורקים, אשר תומכים בו כיום בנוסף לתמיכתם בחמאס. אך העם חסר מנוחה, וכבר מורגשים תמרונים מצד אלו המבקשים להחליפו.

הישראלים ניצבים גם הם מול בעיות פנימיות עם הקמפיינים הבלתי פוסקים לדמוניזציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו והניסיון להעמידו לדין בעבירות שחיתות. למרבה המזל, הוא איננו צפוי להתמודד מול לחץ פוליטי משמעותי בכל הקשור לתהליך השלום, משום שהאופוזיציה תהיה ללעג במידה והיא תבקש להפעיל עליו לחץ לביצוע ויתורים כלפי הרשות.

בהקשר זה ובהניח בצד את הבעיה של חמאס בעזה לא ניתן לדמיין שנציגיו של טראמפ ישיגו כל התקדמות. קושנר אף הודה בעצמו לאחרונה שהוא חושש שבעת הנוכחית, יהיה זה בלתי אפשרי למצוא פתרון מציאותי למבוי הסתום.

השאלה היא כיצד הנציגים האמריקנים יגיבו כאשר, כפי שצפוי, עבאס יאותת להם על הסכמתו. האם הם ישובו וייקחו חלק בפארסה של "תהליך שלום" מתמשך שלא יבוא בחשבון עם עבאס? או שהם ידחקו בטראמפ להגיע להבנה שהגיע הזמן להצהיר בפומבי שמעטה ההגנה למנהיגים פלסטינים אגרסיביים הגיע אל סופו, ויקראו לעולם לחדול מלספק להם את הכוח להמשיך עם הטרור וההסתה שלהם נגד ישראל.

עליהם להתוות תכנית, שאותה ישראל בוודאי תאמץ, להקמת תכנית כלכלית המתמקדת בבניית מוסדות והקמת תשתיות שישפרו את איכות החיים של הפלסטינים, שמעטים מהם נהנו מסכומי הענק בכספי סיוע בינלאומי שמנהיגיהם המושחתים שאבו לחשבונות הבנק הפרטיים שלהם. כמו כן, עליהם לעודד את מדינות ערב המתונות לקדם הנהגה חדשה שתהיה מוכנה להגיע לשלום עם ישראל.

ואולם, במידה ויחליטו פעם נוספת לטשטש את המציאות ולהמשיך ב"קידום השלום", הביקור יוכיח את עצמו כמזיק וכמו בעבר, ישראל תהיה מחויבת להתמודד עם תוצאות המצב.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann