המשבר באירופה מאיים על היהודים

Print This Post

British-American Flag English

בימים אלו, קהילות יהודיות בתפוצות חוות טראומה קשה בעת שהן סובלות משחיקה במקובלות ובביטחון שמהם הן נהנו במהלך חצי המאה האחרונה. לא משנה אם מדובר בפריז, יוהנסבורג, ניו יורק, מלבורן או כל עיר אחרת שקיימת בה קהילה יהודית, האנטישמיות שמתבטאת בשנאה יוקדת של המדינה היהודית – ושטופחה במהלך העשור האחרון באמצעות קדירת מכשפות של מוסלמים, שמאל קיצוני ואנטישמיות מסורתית – הופכת מחדש יהודים רבים למנודים.

עם זאת, המוקד המרכזי הוא ללא ספק באירופה, שם המצב הוחמר במהלך השנה האחרונה כתוצאה מההגירה של מספר עצום של "מהגרים" מסוריה ומצפון אפריקה, דבר שהתאפשר בשל מדיניות הדלת הפתוחה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. רבים מהם אינם פליטים, אלא מוסלמים צעירים וחסונים המבקשים לשפר את רמת המחייה שלהם וכוללים בתוכם, בחלק מהמקרים, פעילים של הג'יהאד הגלובלי. הם מערערים באופן דרמטי את הלכידות החברתית ואת הביטחון של המדינות שמארחות אותם.

בעשורים שעברו, רוב המהגרים למערב מהמזרח התיכון נמשכו לדמוקרטיה וביקשו להשתלב בסביבתם החדשה. אך רבים מאלו שמגיעים כיום אינם מציגים כל רצון להשתלב, מתייחסים לדמוקרטיה בבוז ועברו שטיפת מוח עם דעות קדומות אנטישמיות נאלחות. ואכן, המוסלמים המתונים מופחדים, מושתקים וחלקם אף נרצחים, בעוד שאחרים שהם בני הדור השני של מהגרים שומרי חוק, ובתוכם בוגרי אוניברסיטאות, עברו רדיקליזציה לכדי ביצוע מעשי טרור.

גם בהתעלם מ-1,750 הג'יהאדיסטים האירופאיים אשר, לפי דו"ח של האיחוד האירופי, שבו מסוריה עם פקודות לביצוע פעילות טרור במדינות הבית שלהם, הדרישות האגרסיביות, האלימות והפעילויות הפליליות של ה"פליטים" כבר השפיעו על כל אחת מהקהילות שבתוכן הם חיים. למרבה הצער, בניסיון עקר להפחית את המתיחויות, ממשלות וכלי תקשורת מפחיתים מערכו של היקף הנזק למרקם החברתי שלהם ולעיתים אף מטייחים אותו.

כאשר האוכלוסייה הילידה מתכווצת וקצב הילודה המוסלמי גבוה באופן מבהיל – כל עוד זרם המהגרים לא יופסק – קיימת אפשרות סבירה לפיה עד סוף המאה ייהרסו יסודותיה של הציוויליזציה האירופאית.

סוריה ומדינות אחרות במזרח התיכון שבו אחורה לימי הביניים עם הברבריות המופרזת שלהם. מצוקת האזרחים הנטבחים בסוריה ובמקומות אחרים היא אסון הומניטרי שובר לב, אך הפתרון הנכון לקהילה הבינלאומית הוא התערבות עוצמתית שמטרה לייצב את המצב, במקום לפתוח את השערים להגירה שעלולה לערער חברות דמוקרטיות.

היהודים הם המטרות העיקריות של הטרוריסטים, והם שסובלים ממספר הקורבנות הגבוה ביותר.

ואולם, למרבה האירוניה, יהודים "ליברלים" רבים ניצבים בחזית הקמפיין לפתיחת הדלתות להגירה נרחבת של "פליטים" מוסלמים, ואף משמיעים אנלוגיות יפות נפש מגוחכות למצוקת היהודים בתקופת השואה. בעשותם כן, הם מסייעים להמוני אנטישמים מרירים, שחונכו להתייחס אל היהודים כאל "צאצאי קופים וחזירים", לחדור אל תוך הקהילות שלהם.

כמו כן, הם מקימים עליהם את זעמם של רבים משכניהם שמתעבים את ה"פליטים" הללו וחוששים ששטף ההגירה הזה יחריב את דרך החיים שלהם. אירופאים רבים אינם זועמים רק על העלייה ברמות הפשיעה, אלא מתרעמים על הצנזורה הממשלתית שנכפית בניסיונות העקרים למנוע אלימות אסלאמיסטית באמצעות אקטים של פיוס. כל ביקורת של ההתנהגות המוסלמית מגונה באופן אוטומטי כאסלאמופוביה, והשמעת ביקורת של האסלאם הפכה הלכה למעשה לבלתי חוקית, כפי שהומחש ע"י ההרשעה המלאכותית של חירט וילדס, מנהיג 'מפלגת החירות', בבית המשפט ההולנדי באשמת פשע של ביטוי שנאה.

התגובה לדברים הייתה העלייה המטאורית של תנועות ימין רדיקליות בכל מדינות אירופה – ה'יוביק' בהונגריה ו'השחר הזהוב' ביוון הן תנועות אנטישמיות ונאו נאציות מוחלטות.

בצרפת, מארין לה פן, מנהיגת ה'חזית הלאומית' (המפלגה הפוליטית הגדולה ביותר בצרפת כיום) גינתה נמרצות והרחיקה את מפלגתה מעברה האנטישמי. לה פן אף גירשה את אביה בשל דבריו האנטי יהודיים והכחשות השואה שלו.

מפלגת הימין הבריטית, 'מפלגת העצמאות', שעמדה בחזית קמפיין הברקזיט, ביקשה לטהר את האנטישמים משורותיה.

'מפלגת החירות האוסטרית', שמועמדה הובס בפער קטן בבחירות לנשיאות, עושה מאמצים להרחיק את עצמה מעברה הנאצי.

ברחבי אירופה, מפלגות פוליטיות ימניות קיצוניות ואנטי מוסלמיות נמצאות בעלייה. כולן, מלבד הנאו נאצים ההונגרים והיוונים, אף תומכות בישראל, אך רבים מתומכיהן הפשוטים הם אנטישמים מסורתיים בלתי משוקמים.

המינויים הצפויים בממשל טראמפ, בשילוב עם הדוגמאות המזוויעות של התנהגות פלילית בקרב המהגרים (כולל מעשי אונס קבוצתי ורצח), צפויים ללא ספק לקטב את המצב ולחזק עוד יותר את הכוחות הפופוליסטיים באירופה. לבירוקרטים שהנהיגו ביהירות את האיחוד האירופאי ישנן סיבות טובות לחשוש מפני קריסה מוחלטת של מבנה האיחוד.

בצרפת ובגרמניה, בתי דין שרעיים עוקפים את מערכת המשפט של המדינה ופוליגמיה ונישואי ילדים מתרבים במהירות. בכדי להשקיט את הזעם הציבורי, ממשלות רבות מקשיחות עתה את עמדתם כלפי המהגרים במאמץ למנוע את זרימת התמיכה בהן אל עבר מפלגות הימין הרדיקליות. אפילו מרקל מציעה לאסור על לבישת בורקות.

תחת תנאים שכאלו, שבמסגרתם השמאל האנטי ישראלי מצוי בהתדרדרות ורוב קבוצות הימין הרדיקליות – מלבד אלו בהונגריה וביוון – מבקשות להרחיק את עצמן מהאנטישמיות ומתרכזות באיום הפונדמנטליסטי האסלאמי, ניתן לומר שליהודים ישנן סיבות פחותות לדאגה.

ואולם, באווירה הכאוטית המוחלטת הזו שבה שולטים הפופוליזם וחוסר היציבות, התקדימים ההיסטוריים מצביעים על הפיכתם של היהודים לשעירים לעזאזל. הדעות הקדומות הגדלות המכוונות נגד מוסלמים וניסיונותיהן של המפלגות הפוליטיות של הימין הרדיקלי להרחיק עצמן מן האנטישמיות לא יפחיתו את השנאה ליהודים, גם אם הן ינסו להסתיר אותה.

כמו כן, מגמה זו לא תפחית מהאנטישמיות הגדלה המקודמת ע"י "פרוגרסיביים" ו"ליברלים" שהיו, בשנות ה-30 של המאה הקודמת, היריבים החזקים ביותר של האנטישמיות. אך אבוי, המציאות היא שהאנטי ישראליות, שמשנה את צורתה לאנטישמיות ישירה, הפכה כיום חלק בלתי נפרד מה-דנ"א הפוליטי של כל מי שמתיימר להיות "פרוגרסיבי", כולל גם יהודים.

זאת ועוד, למוסלמים יש כוח רב הרבה יותר במספרים, דבר שיאפשר להם להחריף את האנטישמיות שלהם בשיתוף עם בעלי בריתם השמאלנים.

על כן, בעבור יהודים, המצב צפוי רק להתדרדר. כבר היום, הם חיים בקהילות שבהן מתקפות מזוויעות על בתי הספר, בתי הכנסת, המוזיאונים והסופרמרקטים שלהם הולידו כורח באבטחה מטעם גורמים צבאיים או שומרים חמושים. בחלק מהאזורים, יהודים נמנעים מחבישת כיפות ומרגישים מחויבים לאמץ פרופיל נמוך על מנת להימנע ממתקפות; מספר שיא של ילדים לומד בבתי ספר יהודיים, לא בגלל החינוך היהודי אלא בגלל האנטישמיות שבה הם נתקלים בבתי הספר הציבוריים; סטודנטים באוניברסיטאות מצויים תחת מתקפה מתמשכת.

דעת הקהל הכללית עוינת יותר כלפי יהודים מאשר רוב הממשלות, דבר המנבא רעות בכל הקשור לעתיד. קרן אור קטנה ויחידה נצפתה לאחרונה כאשר ממשלת בריטניה אימצה הגדרה ריאליסטית של האנטישמיות שיכולה לשמש היטב כמודל לחיקוי בעבור מדינות נוספות. אך מנגד, יש לאזן זאת עם העובדה שבפעם הראשונה, ייתכן ובקרוב יעמדו בראש מפלגת 'הלייבור' האופוזיציונית בבריטניה אנטישמים גלויים וחסרי בושה.

כפי הנראה, באירופה חיים כיום בסביבות 1.4 מיליון יהודים. אילו חיים צפויים לילדיהם ולנכדיהם כיהודים כאשר הם חיים בתנאים שכאלו, וכל האינדיקטורים מצביעים על כך שתהיה עלייה באנטישמיות? בעוד שרבים מהם צפויים להישאר, ישנה סבירות גבוהה שהקהילות שלהם יצטמקו באופן דרמטי.

לאלו שרוצים שילדיהם ישמרו גאווה במורשת שלהם ולא יגדלו באווירה שבה הם מצויים תחת לחץ להסתיר את הזהות היהודית שלהם או לפנות נגד בני עמם, מומלץ מאוד לשקול להגר. אם הם אינם יכולים לעשות זאת, עליהם לעודד את ילדיהם לעזוב.

מזלם הוא שכיום, הם אינם צריכים להתחנן לוויזות כניסה; המדינה היהודית מספקת מקלט לכל היהודים.

בעוד שבישראל העתיד היהודי שלהם כמעט ומובטח, למרבה הצער, רבים בוחרים להגר לקהילות יהודיות אחרות בתפוצות, שם אין כל הבטחה שהם ישמרו את הזהות היהודית שלהם.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שממשלת ישראל והסוכנות היהודית כשלו באספקת שירותים מספקים למהגרים בעלי מקצוע וממעמד הביניים. ישראל היא אחת מהכלכלות המצליחות ביותר בעולם, וההימנעות מביצוע מאמצים מקסימליים על מנת לקלוט יותר מהמהגרים הללו תירשם כהזדמנות אבודה טרגית. תיקון המצב הזה חייב להפוך לעדיפות עליונה של הממשלה.

אבוי, בעבור יהודים, המצב האירופאי הוא עגום, ועלינו לקוות שרבים מהם יעזבו, יצטרפו אלינו בישראל וייקחו חלק בתחייה ההיסטורית של עמנו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann