הליגה נגד השמצה: בושה וחרפה

Print This Post

British-American Flag English

ללא קשר לדעתו האישית של אדם על התבטאותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע ל"טיהור אתני" של יהודים ע"י הפלסטינים בכל מדינה פלסטינית עתידית, הגינוי הפומבי הלעגני שהשמיע מנכ"ל הליגה נגד השמצה (ADL), ג'ונתן גרינבלט, חורג מכל המוסכמות.

באינספור הזדמנויות במהלך החודשים האחרונים הבעתי את תדהמתי, ובהמשך את כעסי, בשל הצהרות שהשמיע גרינבלט שהרחיקו באופן החלטי את מדיניות ה-ADL מן המנדט העיקרי שלו, שהוא לחימה באנטישמיות, והכווינו אותו כלפי נושאים חברתיים מפלגים.

הדוגמה האחרונה לכך הייתה התבטאותו ה'סחבקית' כלפי קהל של J Street, כאשר הוא אימץ הלכה למעשה את השקילות המוסרית בין ישראלים לפלסטינים, התלונן על הימנעותנו מהכרה בלגיטימיות של הנרטיב הפלסטיני, פקפק במבנה הדמוקרטי של ישראל, לקח חלק בפוליטיקה מפלגתית אלקטורלית כאשר גינה את מצע המפלגה הרפובליקנית כ"אנטי ציונית" משום שהמפלגה השמיטה אזכור למבנה שתי מדינות, והתעקש שקבוצות התומכות בחרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות (BDS), שאותה הוא מגנה, יש להודות, "מונעות ע"י תשוקה לצדק".

כמו כן, גרינבלט ממשיך לייצב את ה-ADL לצד ארגון Black Lives Matter ('חיים שחורים נחשבים'), שאותה הוא מבקר על כך שהיא מאשימה את ישראל ב"טיהור אתני", "הרג עם" וקריאה למוסדות שחורים לתמוך ב-BDS. ואולם, הוא סרב להתנער מהם וממשיך לקדם את Black Lives Matter בחוברות הדיון המשפחתיים והחינוכיים של ה-ADL בבתי ספר ובמקומות נוספים. הוא גורס שהארגון הזה, למרות האנטישמיות שלו, מקדם "נושאי זכויות אזרח קריטיים המצדיקים תשומת לב" וכי "רק מיעוט קטן מבין המנהיגים" אחראיים לקמפיינים האנטישמיים.

נדמה שגרינבלט, שהועסק בעבר ע"י ממשל אובמה, אינו מבין שלארגון הנוכחי שלו – שלו תקציב של למעלה מ-50 מיליון דולר בכספי צדקה – יש תפקיד מרכזי בהתנגדות לגאות הגוברת באנטי ישראליות ובאנטישמיות אשר שוטפת את ארצות הברית, ובמיוחד בקמפוסים. תחת זאת, באופן שהוא חסר כל תקדים בעבור מה שמתיימר להיות ארגון יהודי אמריקני מן הזרם המרכזי, הוא גינה בפומבי את העמדה שאומצה ע"י מי שנבחר באופן דמוקרטי לעמוד בראש ממשלת ישראל. כצפוי, הסרטון של נתניהו גונה בתוך ישראל ע"י השמאל המסורתי, אך זכה לתמיכה מצד רוב רובם של הישראלים.

נתניהו השמיע עובדות ותו לא. הפלסטינים הבהירו באופן מוחלט, פעם אחר פעם, שמדינה פלסטינית תהיה יודנריין (נקייה מיהודים). כל שצריך הוא לסקור את מדיניות הטיהור האתני שאומצה ע"י הירדנים ב-1948, אז גורשו היהודים ממזרח ירושלים ומגוש עציון.

למרות שדובר יח"צ פלסטיני חלקלק הכחיש זאת וטען כי הדברים אינם נכונים בפני קהל מערבי נאיבי, לכל אדם המבין את המצב אין שמץ של ספק בליבו שלא תהיה סובלנות כלשהי כלפי יהודים בכל הגמוניה פלסטינית – ומחמוד עבאס אמר זאת באופן פומבי שוב ושוב.

הרשות הפלסטינית תומכת באופן רשמי בעמדה הזו, ואני יכול רק להביע צער על כך שלקח לנתניהו, וזאת יש להניח מתוך רגישות כלפי אמריקנים ליברליים המסרבים להתעמת עם המציאות הזו, זמן רב כל כך להציב זרקור על התועבה המגונה הזאת. אחרי הכל, הדבר מבליט את העובדה השערורייתית שהפלסטינים מבקשים להסיר את הלגיטימציה של היהודים מכל חלקי המולדת התנכית שלהם. מלבד מדינות מוסלמיות, אין כיום כל מקום בעולם שבו יהודים אינם מורשים לחיות.

נתניהו סולל את הדרך לתגובתה של ישראל למתקפה צפויה של האומות המאוחדות על מדיניותה בהמשך השנה. ההתייחסות לאזרחיה הערביים של ישראל מעבירה נקודה ברת תוקף לפיה, למרות התהפוכות הבלתי נמנעות במהלך מלחמת 1948, כאשר אל מדינת ישראל בת יומה פלשו צבאות ערב המשולבים, לא היה שום שלב בו ישראל הפעילה טיהור אתני שיטתי של תושביה הערבים.

שלא במפתיע, מחלקת המדינה האמריקנית הגיבה לדברים בטענה ש"שימוש בטרמינולוגיה כזו הינו לא ראוי ומזיק", וחזרה והצהירה שהבנייה בהתנחלויות מהווה מכשול בפני השלום. בעשותם כן, הם נמנעו מלהתייחס לשאלה הלגיטימית שהעלה נתניהו, שהיא האם הם מקבלים את הדרישה שמדינה פלסטינית תהיה יודנריין.

יהודים אמריקנים יכולים להסכים או שלא להסכים עם נתניהו. אך זה חסר תקדים ולחלוטין בלתי מתקבל על הדעת שראש ה-ADL, ארגון יהודי חשוב מן הזרם המרכזי, מגנה את נתניהו במגזין Foreign Affairs, ומאשים אותו בבחירה "לגייס דחליל לא הולם בנוגע למדיניות הפלסטינית כלפי ההתנחלויות הישראליות". הוא המשיך והצהיר ש"כמו המונח 'רצח עם', גם את המונח 'טיהור אתני' יש להגביל לתיאור אמתי של הזוועה שאליה הוא מתייחס – במקום לעוות אותו על מנת להתאימו למטרות פוליטיות". למרות כל הראיות המצביעות כנגד, הוא דחה בתוקף את טענתו של נתניהו לפיה הפלסטינים כמהים לטיהור אתני.

בתנאים שכאלו, ניתן היה לצפות שכל ארגון יהודי מן הזרם המרכזי יתנער מהצהרתו של גרינבלט, וידגיש שאין זה מתפקידו של ארגון שמטרתו העיקרית היא להילחם באנטישמיות לעסוק בגינויים פומביים של עמדות המבוטאות ע"י מנהיגה של ישראל שנבחר באופן דמוקרטי. אך מלבד ארגון ציוני אמריקה, הארגונים היהודיים המרכזיים נעטפו פעם נוספת במסך של דממה.

נדמה שבעידן שאחרי אייב פוקסמן, הוועד המנהל של ה-ADL הסמיך ביודעין אדם שעמדתו איננה רק ליברלית, אלא מהווה למעשה תיבת תהודה לפוליטיקה של האגף השמאלי של הדמוקרטים. למעשה, למרות מחאותיו של גרינבלט לפיהן הוא אוהב את ישראל וההצהרה המחודשת על כך שקשרי ארה"ב ישראל הם חזקים, במיוחד לאחר החתימה על הסכם הסיוע הביטחוני, גישתו של ה-ADL כלפי ישראל דומה לזו של J Street, כאשר הם אינם מהססים להגיד לישראלים שהם יודעים טוב יותר מהם מה נכון עבורם.

זהו מצב מדאיג. על יהודי אמריקה להודיע לוועד של ה-ADL שבכך שהם מאפשרים למנכ"ל שלהם להשמיע הצהרות חד צדדיות שכאלו, הם גורמים נזק עצום לישראל במהלך התקופה הקריטית הזו, שבה שימור דעת הקהל האמריקנית הוא בעל חשיבות מכרעת.

אם ה-ADL יימנע מלפעול, יהודי אמריקה צריכים לשאול את עצמם האם הם צריכים להמשיך ולתמוך במה שהיה עד לא מזמן ארגון יהודי מכובד של הזרם המרכזי, ואשר נחטף כיום בידי מנכ"ל שגישתו דומה יותר לזו של J street מאשר שהיא עסוקה במלחמה באנטישמיות ובתמיכה במדינה היהודית המצויה תחת מתקפה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann