הכאוס הגלובלי – תוצר ההימנעות מעימות עם הרשע

Print This Post

British-American Flag English

לפני שנות דור, למונח רשע הייתה משמעות. לא היו אז יפי נפש – בטח שלא יהודים – שהפחיתו מערכה של הזדוניות הנאצית. רשע היה רשע.

כיום, כאשר הרלטיביזם המוסרי שלט, העולם נטש הלכה למעשה את מושג הרשע, והחליף אותו בקורקטיות פוליטית "מתוחכמת" שבמסגרתה התוקפים והקורבנות נחשבים לעיתים קרובות כשקולים מבחינה מוסרית. לדוגמה, מבקרי הטרור האסלאמי מואשמים באסלאמופוביה.

ישנו "זעזוע" מפני רצח ההמונים ועריפות הראשים מצד פונדמנטליסטים אסלאמיים, אך נאמר לנו שזה מטעה לתאר התנהגות שכזו כ"מרושעת" משום שהדבר מסית את תשומת הלב מהמקור האמתי לבעיה – ניצול קולוניאליסטי. בנוסף, אנו שומעים שוב ושוב את המנטרה לפיה סבל חברתי וכלכלי גורמים לייאוש ומספקים את התמריץ לגיוס לג'יהאד. ואולם, מרבית הטרוריסטים של דאעש הפועלים בערי המערב הם בוגרי אוניברסיטה שנולדו למשפחות ממעמד הביניים.

זאת ועוד, הממשלות המערביות, שמדינותיהן מתייצבות כיום מול מתקפות טרור מצד "תאים רדומים" ותומכי דאעש מבית, טומנות את ראשיהן בחול ומסרבות להתמודד עם המציאות של האויב המרושע של הפונדמנטליזם האסלאמי, אויב שטופח בקהילות מוסלמיות שהאדם הממוצע בהן אינו מעוניין או מפחד לחשוף את הג'יהאדיסטים שבקרבו.

בליבת הבעיה מצוי הסירוב לזהות ולהתעמת עם האיום הפונדמנטליסטי האסלאמי כרשע גלובלי המבקש להשמיד את המורשת המוסרית היודו-נוצרית ולהחליף את הדמוקרטיה בחוקי שריעה או בח'ליפות.

ההתחמקות משימוש במושגים כמו טוב ורע מומחש בטיפול שלו זוכה ישראל שהיא, בהקשר זה, אכן משמשת כקנרית במכרה הפחם ומציבה זרקור על ההתדרדרות הגלובלית אל חוסר המוסריות. כך לדוגמה:

  • ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור המזרח התיכון – חברה המבוססת על חוק ושוויון ועל חופש ביטוי מוחלט. על אף השכנים הערבים העוינים המבקשים את חורבנה, היא מספקת שוויון פוליטי מלא לכל אזרחיה, ערבים ויהודים כאחד. בקרו בבית חולים, קניון או פארק ותוכלו להעריך עד כמה מקומם זה להפעיל מונחים כמו אפרטהייד בישראל.

השוו זאת עם הרשות הפלסטינית וחמאס מנגד, שם נמנעות זכויות אדם בסיסיות ובהם חברה פושעת מקדמת את הטרור. המוללות שלהם מהללות "שאהידים" ואימהות מתברברות בגאווה בטלוויזיה בנוגע לילדיהן הקדושים ההרוגים, ומביעות תקווה שנוספים מצאצאיהן ילכו בדרכם.

הרשות וחמאס מספקים פנסיות מכובדות למשפחותיהם של אלו שנהרגו בזמן שרצחו יהודים או נכלאו בבתי כלא ישראליים. בתי ספר, כיכרות בערים וקבוצות כדורגל נקראים על שמם. יתר על כן, בכל פעם שיהודי נרצח, פורצות חגיגות ספונטניות ברחובות הפלסטיניים. אכן, תרבות של מוות.

ואולם, הקהילה הגלובלית מפעילה ללא הרף שקילות מוסרית על הדמוקרטיה הישראלית והחברה הפלסטינית הפושעת. הרשע זוכה להתעלמות.

  • שני ראשי ממשלה ישראליים, אהוד ברק ואהוד אולמרט, נדחו ע"י יאסר ערפאת ומחמוד עבאס כאשר הם הציעו לפלסטינים 97% מהשטחים שנתפסו בעבר ע"י הירדנים. בנימין נתניהו ה"ימני" הציע ויתורים נרחבים הרבה יותר מאלו שיצחק רבין מוכן היה אפילו לשקול, כולל תמיכה במדיניות שתי מדינות בכפוף לערובות ביטחוניות והכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית. היעד הפלסטיני ממשיך להיות סיום הריבונות היהודית בשלבים, וזאת ע"י דרישת ויתורים ללא כל הדדיות.

אך הקהילה הגלובלית – ובראשה ממשל אובמה – האשימה במקרה הטוב את שני הצדדים על המשברים במשא ומתן, אך בדרך כלל הטילה על ישראל את האחריות להם. פעם נוספת, התכחשות לרשע והפעלתה של שקילות מוסרית.

  • אזור המזרח התיכון מזכיר כיום את ימי הביניים, כאשר חצי מיליון אזרחים חפים מפשע נטבחו ולמעלה מ-4 מיליון נעקרו מבתיהם.

במקום להתייחס לזוועות הללו, ממשל אובמה מוביל את הלהקה בדמוניזציה של ישראלים בשל בניית בתים בשכונות יהודיות. האובססיה בנוגע ל"התנחלויות", שמלבד ירושלים מהוות 3% מהשטחים שנוהלו ע"י הירדנים, היא ביזארית לחלוטין. אף אחד לא יטען שעל ערבי ישראלי נאסר לבנות על שטח שאותו הוא רכש. ואולם, יהודים שקנו קרקעות באופן לגיטימי מעבר לק הירוק כביכול זוכים ליחס של עבריינים. כמה גרוטסקי שישראלי שבונה הרחבה של המרפסת בביתו שבירושלים יכול להוביל לסנקציות, בעוד שכמה קילומטרים משם, מעשי רצח ותוהו ובוהו נמשכים ללא מפריע.

  • מנהיגים מערביים והתקשורת שלהם מפגינים מרך לב כאשר הם מתרפסים בפני האסלאמיסטים בדיווחיהם על זוועות טרור וברמיזות שלהם לפיהן פעולות טרור כמו דקירתה למוות של ילדה בת 13 במיטתה בישראל מהוות "התנגדות לכיבוש".

זוהי תועבה כאשר נציגי ארה"ב ואירופה נותרים דוממים באו"ם בזמן שנשיא הרשות זוכה לתשואות לאחר שהשמיע את עלילות הדם שלו נגד ישראל, תוך שהוא מכחיש כל קשר בין היהודים לבין ירושלים. כשהם תומכים או נמנעים בהצבעה על החלטות או"ם המבצעות דמוניזציה או דה לגיטימציה של המדינה היהודית, הם הופכים לשותפים אקטיביים של הרשע.

שקילות מוסרית – שהיא מנת היום בכל הקשור לישראל – היוותה מבשר לקריסה גלובלית בתחושת הביטחון בקרב ההמונים הפשוטים במדינות דמוקרטיות.

סביר ביותר שההיסטוריה תגדיר כנקודת המפנה באסלאמיפיקציה של אירופה, את הקליטה של האיחוד האירופי, בהובלתה של גרמניה, של מיליוני "פליטים" מהמזרח התיכון – שלמרבה האירוניה נדחו כסיכון בטחוני ע"י ערב הסעודית ומדינות המפרץ. מרבית המהגרים הללו חונכו נגד הדמוקרטיה ונגועים באנטישמיות פנאטית. ממשלות וכלי תקשורת מפחיתים מערכם של השפלת הנשים שלהם והאלמנטים הפושעים המשמעותיים שבהם. נוכחותם תבצר את הריכוזים האסלאמיים הקיימים בערים אירופאיות מרכזיות ותשנה לצמיתות את הדמוגרפיה.

הסירוב וההימנעות מלהתעמת עם האויב הרשע של הפונדמנטליזם האסלאמי ערערו את היציבות הפוליטית הגלובלית והולידו כאוס והתקוממות ברמה העממית כנגד הממסד. בארה"ב, רמתו של השיח הפוליטי שקודם לבחירות התדרדר לשפל של כל הזמנים. אותם הדברים נכונים גם למדינות אירופאיות, כאשר ה'ברקזיט' מאותת על ההתפוררות האפשרית של האיחוד האירופי. ישנה עלייה חדה במספר המפלגות הפוליטיות הלאומניות והימניות, כאשר אנשים צופים בזוועה בזמן שהחברות שלהם נבלעות ע"י אסלאמיסטים וניצבים מול טרור על סף דלתותיהם – האחרון שבהם בטבח המחריד בניס שבו למעלה מ-80 נהרגו.

ישנו אור בקצה המנהרה. לבסוף, יש לקוות, התהפוכות ברמה העממית ישמשו כקריאת השקמה גלובלית ותוצאתן תהיה הנהגה אחראית ואמיצה יותר שתילחם מול הרשע באופן חד משמעי.

בהקשר זה, ישראל מעולם לא הייתה חזקה כפי שהיא היום. היא מסוגלת לעמוד על שלה והתקווה היא שהיא תוכר כפרטנר מועיל ומוערך במלחמה הגלובלית נגד הפונדמנטליזם האסלאמי והיא תחדל להיות השעיר לעזאזל שמשלם על כישלון הנחישות של ההנהגה הגלובלית הנוכחית.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann