Ultra Orthodox men stand by the Western Wall as Israeli soldiers walk by in the Old City of Jerusalem during the Jewish holiday of Rosh Hashana, the Jewish New Year, on September 14, 2015. Photo by Nati Shohat/Flash90

החרדים – מלחמת תרבות ממשמשת ובאה

Print This Post

British-American Flag English

בפרוס ראש השנה עלינו, מורגשת תחושה הולכת וגוברת לפיה עומד להתרחש פיצוץ בין הזרם המרכזי של החברה הישראלית לבין החרדים.

במשך שנים, המתיחויות גברו בקצב קבוע בזמן שרבנים חרדים בעלי השפעה שאפו למנוע מחסידיהם להשתלב בחברה הישראלית. בשונה מעמיתיהם בתפוצות ובניגוד לתקדימים ההיסטוריים, הרבנים הללו מרתיעים את קהילותיהם מתעסוקה רווחית ומעודדים אותן להסתמך על שירותי רווחה וסעד, תוך התעקשות כי חסידיהם עוסקים בלימוד תורה ב"משרה מלאה". מלבד העוני שהדבר מייצר, הוא מהווה נטל כלכלי הולך וגדל על הכלכלה. כמו כן, הרבנים הללו מוציאים פסקי הלכה המתנגדים בתוקף לגיוס, ובכך מייצרים טינה ומתיחות רבה מצד הרוב המוחלט של הישראלים, הזועמים על כך שכספי המיסים שלהם מופעלים על מנת לסבסד את אלו המתנגדים לתעסוקה יצרנית ומסרבים להשתתף בנטל הביטחוני.

זאת ועוד, הרדיקלים הללו חטפו את הרבנות הראשית ואת בתי הדין הרבניים והם כופים את פרשנויות ההלכה היהודית המחמירות ביותר על האומה. דברים אלו הובילו כבר להשלכות קטסטרופליות בכל הקשור לנישואים, גירושים וגיור.

בחודשים האחרונים, הוולגריות הבוטה ושפת הביבים שאותן מפעילים חלק מהרבנים והפוליטיקאים החרדים כנגד קבוצות יהודיות אחרות עברו כל גבול. התנהגות זהו היא מגונה במיוחד כאשר מקורה באותם אנשים המתיימרים להיות נושאי הדגל של דתיות ומסורת יהודית.

למרבה הצער, הצלחתם נובעת במידה רבה מהמערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת הקיימת שלנו, שבמסגרתה החרדים נושאים במאזן הכוח ונתונים בעמדה בה הם מסוגלים למעשה לסחוט את הממשלות לכדי ויתורים בלתי מצפוניים.

אלו המבקרים את בנימין נתניהו על כך שנכנע לחרדים שוכחים לזכור שמרבית המפלגות היו מוכנות לוותר באופן דומה לחרדים כאשר הם החזיקו במאזן הכוח.

הממשלה הקודמת, שבה לא נכללו החרדים, הייתה היוצא מן הכלל, אך הקדמה והרפורמות שהושגו במהלך הקדנציה הזו הושבו לאחור כאשר הקואליציה הנוכחית הפכה גם היא להיות תלויה בחרדים. המחשה לכך הייתה בביטול, בחלק מבתי הספר החרדים הקיצוניים, של המחויבות ללימודי ליבה ובנטרול המאמצים לעודד את החרדים להתנדב לשרת בצבא. הם חגגו בניצחון את ההישג כ"הצלחה".

כמו כן, אנו חזינו בניסיונות חסרי תקדים לבטל גיורים באופן רטרואקטיבי, בדחיית הגיורים שביצעו רבנים אורתודוקסים נכבדים שאינם חולקים את גישתם המחמירה, בניסיון להדיר רבנים מארגון 'צהר' ורבנים מן האורתודוקסיה המודרנית מעריכת טקסי נישואים, ברמת העוינות המחליאה המופנית כלפי קבוצות שאינן אורתודוקסיות, בהפרת המשא ומתן בנוגע לגישה לכותל מצד קבוצות לא אורתודוקסיות וכו' וכו'.

יהירות זו, וכן הגישה חסרת הרחמים בה נוקטים החרדים בנושאים אלו ואחרים, החריפה את הזעם הציבורי המופנה כנגדם.

רובנו מתגאים בכך שלמרות העובדה שישראלים דתיים וכאלו שאינם שומרי מצוות היו מעדיפים כי המטוטלת תנוע יותר לכיוונו של כל אחד מהצדדים בהתאמה, במשך השנים, אנו נחלנו הצלחה בהגעה להסדר. באופן גורף, בעוד שאופן שמירתה משתנה במקצת בהתאם להרכב התושבים, אווירת שבת ייחודית רווחת ברחבי ישראל וממשיכה להוות את ליבתה של המסורת הלאומית והדתית שלנו – אך במקביל, היא ממשיכה להוות את הנושא מעורר המחלוקת הרבה ביותר הדורש פשרות מכל צד. ואולם, הדבר אינו צריך להוביל לקיום חופשי של מסחר בשבת, דבר שיגרום לכך שיהיה כמעט בלתי אפשרי עבור יהודים שומרי מצוות להמשיך ולקיים את עסקיהם.

תוך תחושת ניצחון, המפלגות הפוליטיות החרדיות הרגישו שהן יכולות להמשיך ולהתקדם במאמציהן לכפייה מוגברת של שמירת השבת. ניסיונותיהן האחרונים לעצירת עבודות בכבישים ובמסילות הרכבת בשבת גרמו לאי נוחות עצומה ולזעם רב בקרב מאות אלפי ישראלים שרכבותיהם עמדו במקומן ביום למחרת. למרות שהנושא נפתר סופית בשל התערבותו של בג"צ, הוא ייצר טינה חסרת תקדים בקרב האומה כולה.

השפעת הזעם השתקפה בסקרי דעת הקהל, שהפגינו שמפלגת יש עתיד האנטי חרדית בראשות יאיר לפיד – בפעם הראשונה – נהנית מתמיכה אלקטורלית רבה יותר ממפלגת הליכוד הדומיננטית.

אלא אם כן ישנו את דרכם, החרדים עשויים להתמודד עם תגובת נגד חריפה. ממשלה אנטי דתית עשויה לבקש לכפות הפרדה מוחלטת של דת ומדינה, דבר שעלול לערער את האיזון העדין שהושג במשך השנים ואשר אפשר ליהודים שומרי מסורת וחילונים לחיות יחד בהרמוניה ובכבוד הדדי. קיצונים אנטי חרדיים עלולים לבקש להכחיד את החברה החרדית בין לילה, וככל הנראה, לערפל את ההבחנה בין קיצונים דתיים לבין דתיים מתונים המהווים מרכיב חיוני של החברה הישראלית. הם עשויים לערער את היסוד היהודי הבסיסי של המדינה.

יש להזכיר שרוב החרדים מהווים נכס לחברה היהודית – האנטיתזה לכנענים דוברי העברית שקולם נשמע היטב, שרבים מתוכם הם למעשה פוסט ציונים. יש לראות את הנושא כקריאת השכמה, שכן רצוי להתייחס לחרדים כגורם התורם משמעותית לחברה היהודית. המסירות שלהם לנושאים רוחניים ומפעלי הצדקה המופתיים שלהם בסיוע לנזקקים מהווים ניגוד מבורך לחומריות ולהדוניזם השולטים בחברה שלנו. בתפוצות, הם היו תמיד מרכיב חשוב בחיי הקהילה. אך הם שאבו גאווה גם מהעובדה שהם עבדו למחייתם בנוסף להיותם יהודים מלומדים.

בימיה המוקדמים של המדינה, בראש הרבנות הראשית עמדו אנשי העולם הגדול דוגמת הרבנים יצחק הרצוג ושלמה גורן. הם ורבים כמותם, כמו הרב שאר ישוב כהן שהלך לאחרונה לעולמו, היו גם ציונים דתיים גאים שביקשו לפרש את ההלכה היהודית באופן שהתיישב עם דרישותיה של מדינה תעשייתית מודרנית ומתפתחת.

למרבה הצער, המפלגות החרדיות תפסו עמדה רבת חשיבות והצליחו לשלוט על גורלן של ממשלות, תוך שהם מטהרים את המתונים וכופים את הרעיונות המחמירים הקיצוניים שלהם על האומה בנושאים הקשורים לגיור, נישואים, שירות צבאי והשתתפות בכוח העבודה.

כעת, הגאות בזעם הציבורי המופנה נגד החרדים, שהתעוררה בתגובה לסגירת הרכבות, צריכה להיתפס כקריאת השכמה.

חלק מהמנהיגים החרדים שהם בעלי חזון רב יותר כבר מיישמים שינויים כגון תמיכה בלימודי חולין במטרה לאפשר תעסוקה רווחית רבה יותר. ישנם גם, במספרים קטנים אך גדלים, כאלו המתגייסים לצבא.

למרבה האירוניה, למרות התרעומת כנגד הקיצוניות החרדית, המדינה חוותה התעוררות רוחנית והכבוד המופגן ליהודים דתיים, אפילו מצד רשויות חילוניות, הוא חסר תקדים. בקרב צעירים חרדיים מן השורה, ישנן ראיות לדעיכה בהשפעה של הרטוריקה ה"אנטי ציונית" מצד רבניהם.

ההשפעה הכלכלית של רכיב הולך וגדל של חרדים התלויים ברווחת המדינה משום שעוצרים בעדם מלעסוק בעבודה יצרנית תוביל לבסוף למצב נפיץ.

בכדי להתקדם, מה שנדרש הוא הקמתה של חזית מאוחדת נגד הכפייה. למותר לציין שבכנסת, הדבר נותר בגדר חלום באספמיא.

הבית היהודי ניצב בעמדה לקידום שיח לאומי שייצר מודעות לצורך לבצע רפורמה במבנה הנוכחי ולקדם סביבה דתית מתונה שאינה פועלת בדרכי כפייה.

בעוד שנפתלי בנט עושה עבודה טובה בתחום החינוך, זה יהיה האתגר האמתי שלו. המנדט החשוב ביותר שלו הוא להבטיח שהציונות הדתית תתפוס את תפקיד המרסן המרכזי בחברה הישראלית. זה היה הפקטור המניע המרכזי בהקמתה של המפלגה. באמצעות הנעת שיח שכזה, הפעלת רבנים דתיים לאומיים בעלי ידע רחב ואינטלקטואלים כמו הרב כרמל, הרב סתיו, הרב ריסקין ואחרים מארגון צהר הליברלי יותר, כמו גם חרדים נאורים, בנט יוכל למנוע תהפוכה חברתית קשה שיש לה את הפוטנציאל הנפיץ להשית הרס בל יתואר על המרקם החברתי ארוך הטווח שלנו. הוא יוכל לתרום תרומה משמעותית לטובת איחוי הקרע בין הקיצונים הדתיים לבין קהילת הזרם המרכזי ולהשאיר חותם אמתי על ההיסטוריה.

אלו הם נושאים מורכבים שיוכלו לבוא לכדי פתרון רק באמצעות שיח רציונלי, סובלנות והסדר. יש לרכז מאמצים מקסימליים על מנת להפחית למינימום את הכפייה ולפתוח בדיאלוג שבו כל הצדדים יגיעו לפשרות.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann