האנטישמיות הגלובלית ממשיכה להסלים

Print This Post

British-American Flag English

השבוע יתקיים "הפורום הגלובלי ה-5 למאבק באנטישמיות" במימון משותף של משרד החוץ והמשרד לענייני התפוצות. הכנס ייפתח ע"י ראש הממשלה, ושורה של מנהיגים גלובליים בולטים צפויים להשתתף בו ולגנות בחריפות את האנטישמיות. כמו כן, הפורום אמור להוות התכנסות של פעילים מכל רחבי העולם, אשר ייחשפו לדיווחים מדכאים הקשורים לגידול באנטישמיות בכל המדינות ולתחנונים להגברת הפעילות שמיועדת לרסן את השנאה הארסית.

למרבה הצער, מלבד חשיפה תקשורתית מוגבלת והקניית "תחושה טובה" למשתתפים, לכנס תהיה השפעה שולית.

השנאה העתיקה ביותר בעולם הגיעה כיום לרמות סוריאליסטיות. בעוד שמרבית ממשלות המערב נוטות לגנות את האנטישמיות, ברמה העממית המצב מפחיד ביותר, וחמור אף יותר מאשר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז לפחות הליברלים והשמאל הפוליטי השמיעו את קולם לטובת היהודים. כיום, אלו ניצבים לעיתים קרובות בחזית המתעמרים ביהודים.

המיזוג בין האנטישמיות המסורתית לבין ביטוייה העכשווי יותר – דמוניזציה של המדינה היהודית – משתולל ברוב המדינות מלבד ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. עם זאת, גם במדינות אלו תופעה זה מתגלה ככוח ארסי בקמפוסים האוניברסיטאיים.

ברוב חלקיה של אירופה, היבשת שנשטפה בדם יהודי במהלך השואה, סקרי דעת קהל מצביעים על כך שלפחות מחצית מהאוכלוסייה מתייחסת לישראל כאל איום גדול יותר בפני השלום העולמי מאשר איראן וצפון קוריאה. הם משווים בין היהודים לבין הנאצים, ומאמינים שהישראלים מבקשים לבצע רצח עם נגד הפלסטינים.

בהקשר זה, קשה לומר שמפתיע לראות את הגידול החד באירועים אנטישמים אלימים יותר ויותר. בבתי ספר, בתי כנסת ואפילו בסופרמרקטים יהודיים נדרשת נוכחותם של כוחות אבטחה ולעיתים גם כוחות צבאיים. יהודים רבים חוששים לחבוש כיפות או לענוד סמלים יהודיים בפומבי.

לאחר שובם ממסעות הרצח בשדות הקטל של המזרח התיכון, ג'יהאדיסטים – ובתוכם מוסלמים ילידי המערב בני הדור השני וגם מתאסלמים המגיעים ממעמדות הביניים האמידים – רואים ביהודים את מטרותיהם העיקריות להתנקשות.

הממשלות נרתעות מלהתעמת עם נושא הקיצוניות האסלאמית או אפילו להצביע על האויב, וזאת בשל כוחו ההולך וגדל של הקול המוסלמי. נדמה שהם עסוקים יותר בגינוי ה'אסלאמופוביה' במקום האנטישמיות, וזאת למרות העובדה שבתי הכנסת ובתי הספר היהודיים, ולא המסגדים ובתי הספר האסלאמיים, הם שמאוימים ע"י הטרוריסטים.

למרות הפטפוטים על המחויבות של יהודים להישאר באירופה ולהילחם באנטישמיות, המצב רק יילך ויחמיר. בעוד שניתן להבין את אי-הנוחות שתיגרם למנהיגים המערביים במידה ותתקיים הגירה המונית של יהודים החוצה ממדינותיהם, יש לשאול מדוע עלינו להשתכנע לחיות בחברות שבהן שונאים אותנו ומתייחסים אלינו כאל מנודים? זאת במיוחד כאשר היהודים מודעים לגידול הדמוגרפי של המוסלמים שסביבם, ומכירים בכך שדעת הקהל עוינת יותר כלפי היהודים מאשר ממשלותיהם?

עלינו לקרוא תיגר על האבסורדיות של אלו החושבים שאין זה ראוי שיהודים יעשו עלייה בגלל האנטישמיות. למותר לציין, אנו היינו מעדיפים לחיות בעולם שבו יהודים זוכים ליחס של קבלה וכבוד ומגיעים לישראל רק ממניעים אידיאליסטיים. אך וודאי שההיגיון הפשוט מחייב אותנו לעודד יהודים הניצבים מול אנטישמיות לעלות לארץ.

יהודים יישארו תמיד באירופה. אך הם יהפכו למיעוט הולך ופוחת בזמן שרבים יבינו שהם אינם רוצים לגדל את ילדיהם בחברה שגורמת להם להתבייש בהיותם יהודים. עלינו לעודד את אלו שמסוגלים לעלות לעשות כן, ולנסות לספק להם מקורות מחייה. חלקם לא יהיו מעוניינים לבצע את המעבר, אך לכל הפחות יש לעודד אותם לשלוח את ילדיהם.

למרבה האירוניה, עלייה מוגברת תחזק דווקא את הזהות היהודית של אלו שיישארו מאחור, ותסייע להם לשמר את הכבוד העצמי והגאווה היהודית שלהם.

הדברים האמורים אינם צריכים להפחית ממחויבותנו ללחום באנטישמיות. זאת מן הטעם הכפול שבתור השנאה העתיקה ביותר של האנושות, היא מרושעת מטבעה, וכן מפני שהיא פולשת למדיניות החוץ הגלובלית המכוונת כלפי ישראל.

בעוד שהביטויים הקיצוניים ביותר של שנאת היהודים מגיעים כיום ממקורות אסלמיים, מאמציהם התמזגו עתה עם כוחות האנטישמיות הקונבנציונאלית הוותיקים, אשר שבו לתחייה לאחר שהיו רדומים. על כן, אנו ניצבים עם קדירת מכשפות המשלבת את האנטישמיות הקיצונית האסלאמית הדוגלת ברצח עם, השמאל הפוליטי וליברלים רבים המתארים את ישראל כשטן החדש, ואלמנטים מסורתיים מן הימין, שעוסקים כולם במתקפות אחוזות דיבוק כנגד המדינה היהודית, המופעלת כממלאת מקומה של השנאה הדמונית של יהודים בודדים.

כאשר האומות המאוחדות, בהנהגת מדינות אסלאמיות קיצוניות ומדינות עוינות, מקדיש זמן רב יותר לגינוי "הפרות זכויות אדם" בישראל מאשר בכל שאר העולם גם יחד, אנו עדים לשיבה לעידן החושך שבו היהודים הואשמו בעלילות דם, הרעלת בארות, גרימת מגפות ונשיאת אחריות לכל אסונות הטבע שעמם התמודדה האנושות. המצב כיום מוחרף כמובן ע"י האינטרנט, אשר מאפשר להפיץ באופן דרמטי את הארס ברחבי העולם.

המצב הופך מדכא עוד יותר משום שמדינות אירופה, ערש הציוויליזציה המערבית, משלמות מס שפתיים לגינוי האנטישמיות, אך כשמגיע הזמן להתאים את דבריהן לפעולה שכנגד החלטות המרגישות כמו פוגרום נגד ישראל באומות המאוחדות, רובן נשארות בשוליים. במקרה הטוב, הן נמנעות, אך לעיתים קרובות הן מאמצות את הסטנדרטים הכפולים ואת האפליה נגד ישראל. במקביל, אנו ערים לשתיקה רועמת כאשר האיראנים משלבים בין הכחשת השואה לבין קריאות בסגנון הנאצים "להשמיד את הסרטן" – ישראל.

בעוד שארה"ב הפעילה עד כה את הווטו שלה בכדי לגונן על ישראל מהחלטות או"ם הנושאות ענישה, ישנו חשש שאובמה נקמני נערך כעת לעמוד מן הצד או אפילו להצטרף ללהקה המגנה ישראל, תוך סלילת הדרך לסנקציות אפשריות.

הנושא מטופל באופן מבריק ביצירת המופת של מנפרד גרסטנפלד, "מלחמת מיליון החתכים: המאבק נגד הדה לגיטימציה של ישראל ושל היהודים, והצמיחה של אנטישמיות חדשה". יש לראות בספרו בן 400 העמודים את הטקסט המשמעותי ביותר העוסק בנושא.

הוועידה הקרבה בירושלים לא תשפיע על הנושאים הנפיצים הללו, אלא בסך הכול תשקף את הגישה הרדודה והיעדר החשיבה האסטרטגית מצד הממשלה. המשתתפים ישובו לארצות מקורם לאחר ששמעו נאומים רבים והעבירו החלטות, ולאחר מכן יחכו להזמנה לכנס הבא בעוד שנתיים.

את הכנס היו אמורים להנחות במשותף שר החוץ היוצא אביגדור ליברמן והשר לענייני התפוצות נפתלי בנט, ששניהם היו מעורבים בנושא רק באופן שולי.

המציאות היא שלמרות מאמציהם של הסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי העולמי, הליגה נגד השמצה, הוועד היהודי אמריקני, מרכז שמעון ויזנטל ואחרים, לא קיים כל גוף יהודי מרכזי שיעסוק אך ורק באנטישמיות ברמה הגלובלית. באופן כללי, קהילות יהודיות בתפוצות אינן זוכות להכוונה מצד ישראל, ולעיתים קרובות הן מבולבלות באשר לתגובה שעליהן לתת.

ישנו צורך במזכירות מקצועית קבועה אשר תאסוף מידע מרחבי העולם, תשמש ככלי להחלפת דעות, תספק הכוונה ותתאם אסטרטגיות גלובליות נגד האנטישמיות ונגד האנטי-ישראליות. כמו כן, עליה לשכנע את מנהיגי הקהילות האגואיסטים לעיתים קרובות ואת הארגונים והסוכנויות היהודיים המתחרים להניח בצד את האינטרסים הצרים שלהם ולאחד את מאמציהם על מנת להתייצב מול האיומים המתגברים.

רק לראש הממשלה ישנו המעמד להשיק גוף שכזה, שעליו להיות עצמאי לחלוטין ובלתי קשור לחלוטין לפוליטיקה המקומית. בראשו יש להציב אדם בעל הבנה יסודית של התחום ובעל יכולת לעבוד עם הארגונים היהודיים השונים, עם מנהיגי התפוצות ועם הפעילים ולתאם ביניהם.

מלבד אנשי אקדמיה, ישנם שגרירים לשעבר העוסקים כעת בתפקידי מטה בירוקרטיים שלהם הכישרון וההתמחות הנדרשים למילוי תפקידים מרכזיים בגוף שכזה. כמו כן, ישנו מאגר עצום של יהודים מוכשרים בישראל ובתפוצות אשר יהיו נכונים לקחת חלק במיזם חיוני שכזה.

הגיע הזמן להפסיק להישען על כנסים ונאומים ממוקדים. הקמת ארגון מרכזי שיפקח על ויתאם את הפעולות נגד האנטישמיות הגלובלית היא חיונית וצריכה הייתה לקרות מזמן. הכנס הגלובלי שנערך בירושלים צריך להעביר את המסר הזה לראש הממשלה נתניהו, לפרק את עצמו ולהיות מוחלף במרכז תפעול מקצועי קבוע שיכוון את הקמפיין הגלובלי המתמשך נגד האנטישמיות, תוך שהוא מספק הכוונה ליהודים למודי הקרב ברחבי העולם כולו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann