Photo: Flash90
Photo: Flash90

האם טראמפ וישראל משדרים על אותו הגל?

Print This Post

British-American Flag English

השבועיים הראשונים לממשלו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היו הפעילים ביותר הזכורים לנו מזה זמן רב. הצווים הנשיאותיים חסרי התקדים, לא כל שכן חילופי הדברים הראשונים עם ראשי מדינות אחרים, ייצרו כותרות שהיו יכולות, תחת תנאים נורמאליים, לספק את מחזורי החדשות היומיים במשך מספר חודשים.

הפעולה השנויה במחלוקת ביותר שביצע הנשיא הייתה פרסום הצו הנשיאותי הברוטלי והאימפולסיבי שיישם את הבטחת הבחירות שלו לחסום את כניסתם של פליטים אל ארה"ב. הוא חסם פליטים סוריים לזמן בלתי מוגבל, ואת כניסתם של אזרחי שבע מדינות בעלות רוב מוסלמי במשך 90 יום.

למרות שסקר 'רסמוסן' שנערך לאחרונה הצביע על כך שהצו שלו זכה לתמיכתם של 57% מן האמריקנים, עם 33% מתנגדים, הוא פורסם בחיפזון וברשלנות רבה והביא לכך שנמנעה כניסה למדינה מחפים מפשע רבים, ובתוכם אפילו תומכי ארה"ב. יש לקוות כי לאחר התערבות בית המשפט, הצו יעבור בקרוב כיוונון, משום שהיישום הגס של תהליכים כה דרמטיים הינו בלתי מועיל.

כמו כן, קיים חוסר שקט רב בנוגע לאפליה הדתית לכאורה ולמניעת מקלט מפני פליטים אומללים. הדבר מייצר תהודה מיוחדת בקרב יהודים – שרבים מהם משווים באופן הזוי בין מצוקתם של פליטים סוריים לבין בני עמם שניצבו מול השמדה כיהודים ואשר נמנע מהם לקבל מקלט מהנאצים במהלך השואה – ומועצם ע"י התקשורת המוטה.

הדבר מגוחך. היהודים המעטים שזכו למקלט מן השואה לא הציבו כל סכנה ביטחונית. להיפך, הם העשירו את התרבויות שבהן הם השתקעו ותרמו לרווחתן. זוהי תועבה להשוות בינם לבין האחוז המשמעותי של גורמים בריוניים, אנטי דמוקרטיים ואנטישמיים שכבר הביאו להשפעה מזעזעת ברחבי אירופה.

נכון, לנו כיהודים ישנה זיקה רגשית לפליטים, אך אין ספק שחובתנו היא לתת עדיפות לביטחוננו שלנו. לטובת האינטרס שלנו ושל החברות הדמוקרטיות ככלל, עלינו לתמוך בכל המאמצים להרחיק קיצוניים שעלולים לערער את התרבות המערבית – גם אם כחלק מהתהליך, ישנם חפים מפשע שיסבלו.

המדיניות הזו של טראמפ היא למעשה הרחבה של איסור דומה שכפה אובמה ב-2011, כאשר עיכב את כניסתם של פליטים עיראקיים אל ארה"ב במשך שישה חודשים. אך בזמנו, לא שמענו כל זעקות או הכאות על חטא מצד יפי הנפש.

טראמפ מסרב לסרסר בחמלה הבלתי אחראית ששלטה עד כה באירופה, עם השלכות קטסטרופליות, וככל הנראה בלתי הפיכות, על איכות החיים בערים רבות. טעמים אלו הם שמצדיקים השגחה מיוחדת על "פליטים" מהמזרח התיכון המבקשים להיכנס אל ארה"ב.

כיהודים, עלינו לקבל בברכה את מאמציו של טראמפ להפסיק את ההפסה כלפי האסלאם האגרסיבי. האסלאם הרדיקלי לא מהווה "דת של שלום". היעד של טראמפ, גם אם היישום עד כה היה מגושם, איננו אפלייתי או איסלאמופובי. מדובר בהיגיון פשוט שדוכא ע"י ממשל אובמה, אשר ביקש להתכחש לקיומו של איום אסלאמי גלובלי ועודד ארגונים מוסלמיים בארה"ב, ובתוכם גם אלו התומכים ב'אחים המוסלמים'.

יש לציין שמדינות ערב אמידות, דוגמת סעודיה ונסיכויות עשירות אחרות, סרבו באופן ממוקד לגנות את טראמפ, והן בעצמן סרבו בתוקף לקבל "פליטים" משום שהן רואות בהן איומים ביטחוניים. אך עובדה זו לא הביאה לכל מחאה מצד הפסאודו-ליברלים שמאשימים את טראמפ בפשיזם.

במקום לצעוק 'אסלאמופוביה', על המנהיגים האסלאמיים להסתכל במראה ולהכיר בכך שבשל תמיכתם או אדישותם כלפי הג'יהאדיזם האלים הנובע משורותיהם שלהם, הם ייצרו חשש וטינה עצומים. כמו כן, עליהם להבחין בכך ששש מתוך שבע המדינות ש"הופלו" הן חלק מ-16 המדינות בעלות הרוב המוסלמי אשר אינן מתירות לישראלים להיכנס לשטחן.

אף על פי כן, ראוי לחלוטין שארגונים יהודיים יקראו לממשל לשכלל את התקנות במטרה להפחית למינימום את ההשפעה על ידידינו. בכדי לעשות זאת באופן מועיל, ביקורת שכזו חייבת להיות ביקורת בונה ויש לתקשר אותה באופן אחראי.

אלו שמאשימים כיום את טראמפ בהנהגת פשיזם ומבצעים השוואות מחרידות עם השואה הם צבועים מן השורה הראשונה. בעבר, הם תמכו באובמה כאשר הוא אפשר לטרוריסטים האיראניים לטפח הגמוניה אזורית בעוד הם מכריזים בפומבי על כוונתם לבצע רצח עם כנגד העם היהודי, כאשר הוא התייחס לישראלים ולפלסטינים באותו המשקל ובזמן ששתק כאשר ישראל זכתה ליחס של מדינה נבלה. בעשותם כן, הם תורמים לאווירה המחזקת את הקיצונים ומקימה מחסומים בפני שיח שקול ומועיל.

חלק מההתפרצויות הפוגעניות ביותר מקורן ברבנים "פרוגרסיביים" אשר, מטעמים של מוסר יהודי לכאורה, תפסו תפקיד בחוד החנית של הדמוניזציה של טראמפ.

יש להשוות את הצהרותיהם אחוזות הדיבוק עם הביקורת המתונה והקונסטרוקטיבית של 'הסתדרות הרבנים האורתודוקסים של אמריקה'.

דברים אלו נכונים גם לתגובה להצהרה המחרידה של הממשל ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה. השמטת כל התייחסות כלפי יהודים הייתה מעידה גסה ומזעזעת, שהוחמרה בהמשך ע"י הניסיונות להצדיק אותה במקום לשנות את ההצהרה. השואה הופכת לטריוויאלית כאשר יהודים, שהיו מטרתו העיקרית של רצח העם הנאצי, אינם מוזכרים באופן ספציפי. האומות המאוחדות, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ואחרים (כולל יהודים) כולם חטאו באותו החטא בעבר.

את ההצהרה ניתן לייחס לשילוב של כאוס, בורות ועקשנות.

היהודים היו חייבים להשמיע את קולם בעוז ולזכותם, גופים יהודים אחראיים, כולל תומכים להוטים של טראמפ, ביקרו את ההצהרה.

אך היהודים הפסאודו-ליברלים החלו פעם נוספת להשמיע האשמות חסרות בסיס באנטישמיות, ואפילו האשימו את טראמפ בכך שהוא מקדם באופן מכוון את היפוך השואה על מנת לרצות את תומכיו הנאצים. תגובות היסטריות שכאלו הן בלתי מועילות בעליל, ומקשות מאוד על ניהול של דיון מתורבת בנושא.

יהודים אמריקנים, מלבד האורתודוקסים, סובלים ללא ספק מטראומה בשל ההתפתחויות האחרונות הקוראות תיגר על הדנ"א הליברלי שלהם. אני מתייחס אליהם במונח "פסאודו-ליברלים" משום שליברלים אמתיים לא זנחו את ישראל לאנחות. אך נדמה שגם ציוני מסור דוגמת דיוויד האריס, מנכ"ל 'הוועד היהודי אמריקני', איבד את שפיותו.

נרשמו גם הצהרות פרובוקטיביות מיותרות מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו בנוגע לבנייה בהתנחלויות מעבר לגושי ההתנחלויות, וזאת עוד קודם לפגישתו עם טראמפ. הצהרות אלו, שרובן מסרסרות באינטרסים פנימיים קצרי טווח, לא רק שהן פוגעות ביחסי ישראל-ארה"ב, אלא שהן לא זוכות לתמיכה של רוב הישראלים אשר חולקים קונצנזוס בנוגע למטרה הסופית של היפרדות מן הפלסטינים על מנת להימנע ממדינה דו לאומית.

אך היה זה מקומם כאשר האריס גינה את התייחסותו של נתניהו לבנייה בתוך גושי ההתנחלויות כ"לא מועילה", וכאשר הוא האשים את נתניהו בהתעסקות ב"מראית עין" ש"עלולה להעניק ניצחון יחצ"ני לכוחות אנטי ישראליים". ייתכן והאריס היה נתון תחת לחץ מצד חלק מחברי הארגון הרדיקליים יותר שלו, שביקשו כי ילך בדרכה של 'הליגה נגד השמצה' בהרחקת ארגונו מן הממשלה הישראלית. אך הצהרה שכזו בעת הנוכחית, כאשר הוא נוזף בפומבי בראש ממשלת ישראל בנוגע לנושא שנמצא בקונצנזוס בישראל, משקפת את הכאוס השלט בחלק מהקבוצות הפרו ישראליות מן הזרם המרכזי באמריקה. הדברים מוחרפים בשל היעדר כל תגובה או גינוי לדברים שכאלו מצד מנהיגי ממסד אחרים, מלבד אלו של 'ארגון ציוני אמריקה'.

ואכן, למרות שמרבית המנהיגים היהודיים הממוסדים צפויים להתנגד לו בתוקף, מורט קליין, ראש הארגון, שאליו התייחסו עד לאחרונה בביטול כאיש שוליים קיצוני, מילא את הוואקום שנוצר ע"י הפסאודו-ליברלים וההנהגה הדוממת שלהם והתגלה כקול משמעותי בקרב הקהילה היהודית האמריקנית, שעמדותיו זוכות לכיסוי נרחב בתקשורת הארצית.

בשבוע הבא, נתניהו יערוך דיונים קריטיים עם טראמפ אשר יקבעו את הפרמטרים ליחסי הממשל החדש עם ישראל.

עד אז, על מנהיגים יהודים אחראיים מן הזרם המרכזי לתמוך בישראל, ובמידה ויש להם ביקורת כלפי מדיניות הממשל החדש, עליהם לתקשר את חששותיהם באופן מכובד וקונסטרוקטיבי ולהרחיק את עצמם מן הקיצונים אשר בשורותיהם, המנצלים את מקורותיהם ככלי לדמוניזציה של טראמפ.

בדומה, שרים ישראליים, ובתוכם ראש הממשלה שלנו, צריכים להימנע מדחיפה של טראמפ ההפכפך לנקודה שתרגיז אותו.

כל האינדיקטורים מצביעים על כך שישראל תזכה לתמיכה רבה אף יותר מזו שהייתה לנו בתקופת ממשל ג'ורג' וו. בוש. בהתייחס לתגובות הנוקשות של הממשל החדש וחידוש הסנקציות שלו נגד האיראנים, בנוסף לגישתו כלפי האומות המאוחדות והאירופאים האנטי ישראליים, נהיר שהממשל כבר הפך את המדיניות האנטי ישראלית של עידן אובמה.

כמו כן, טראמפ רמז בבירור שישראל לא תגונה במידה והיא תרחיב ותבנה בתים בתוך גושי ההתנחלויות. הממשל החדש ישלול בוודאי את ניסיונותיו של אובמה להכריח את ישראל לשוב לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949 או להגדיר את ירושלים כשטח כבוש. אך, כמו רוב הישראלים, אין זה סביר כי הוא יתמוך במושג של ארץ ישראל השלמה או בהקמתן של התנחלויות חדשות באזורים המאוכלסים בצפיפות בערבים.

במידה ואנו ננהג באופן רציונלי ונתנתק מהימנים הקיצוניים המבקשים להפוך אותנו למדינה דו לאומית, ישנה כל אפשרות כי בערב יום השנה ה-50 למלחמת ששת הימים, פגישתו של נתניהו עם טראמפ תהיה מועילה ביותר ותהווה פתיח לשיפור משמעותי במעמדנו הגלובלי ובביטחוננו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann