Chief Ashkenazi Rabbi David Lau (L) and Sephardi Chief Rabbi Yitzhak Yosef attend a meeting of the Rabbinate Council in Jerusalem Photo by Flash90

בנוגע לקיצוניות דתית

Print This Post

אירוני לגלות שדווקא בזמן ששמירת המצוות והחיבור לערכים הרוחניים היהודיים בחברה הישראלית נמצאים בשיא של כל הזמנים, ההנהגה הדתית הממוסדת שוקעת לשפל הנמוך ביותר שלה.

ישנם רבנים ישראליים נבונים, יצירתיים ובעלי השקפת עולם רחבה, אך ברוב המקרים, הם מוסטים לשוליים או אפילו מתוארים כבעלי שיוך רפורמי.

בהשוואה לקודמיהם, הרבנים הראשיים הנוכחיים משקפים בינוניות. כאשר עמדו בראשה ענקים רוחניים דוגמת הרבנים יצחק הרצוג ושלמה גורן, הרבנות הראשית סקרה באומץ את ההלכה שנבנתה במשך למעלה מ-2000 שנות גלות וביקשה למצוא דרכים ואמצעים לשלבה באופן הרמוני עם דרישותיה של מדינת ישראל המודרנית והמתועשת.

למרבה הצער, הרב הראשי האשכנזי של היום נבחר כבובה של האגף הימני קיצוני של החרדים – שמתייחסים בעצמם לתפקידה של הרבנות הראשית בבוז מוחלט. הוא ועמיתו הספרדי מתייחסים בביטול למהפכה שהביאה עמה הקמת המדינה היהודית, והם אינם עושים כל מאמץ ליצור הרמוניה בין ההלכה לבין צרכיה המודרניים של המדינה. הם דוחים בתוקף את גישת תורה עם דרך ארץ (ידע חילוני) ומאמצים באופן אגרסיבי את הפרשנויות הנוקשות ביותר של הדין היהודי.

השפה גסת הרוח וחסרת התרבות והקללות המבחילות המכוונת לאלו שאינם אורתודוקסים נחלו הצלחה ביצירת משבר ביחסי ישראל והתפוצות. האינטריגות הביזאריות וההתחייבויות שהופרו בכל הקשור לגישה לכותל משפילות את העם היהודי.

המקור החזק ביותר לשליטה החרדית מונח בשימור מאזן הכוח הפוליטי על ידם וביכולתם לסחוט סכומי עתק של כספי מיסים מן המדינה לטובת הפרויקטים החד ממדיים שלהם. כמו כן, הדבר מאפשר להם לשטוף את מוחם של חסידיהם לכדי עיסוק בלימוד תורה במשרה מלאה, וזאת במקום לעבוד למחייתם, ובכך להפכם לתלויים בכספי רווחה לכל ימי חייהם. בנוסף, הם מסיטים צעירים מגיוס לצבא. הגידול במספר המשתמטים בגיוס ממגזר זה צמח ביותר מ-15% בשנה שעבה.

המצב הופך להיות נפיץ, ונתונים שפורסמו החודש מציגים את העלייה העצומה במספר התלמידים הלומדים בבתי ספר חרדיים אשר אינם מספקים כל לימודי ליבה חילוניים.

לדבר ישנן השלכות פוטנציאליות הרסניות מבחינה דמוגרפית וכלכלית, משום שהמגזרים היצרניים ההולכים וקטנים בקהילה צפויים להתמרד לבסוף כנגד המשך מתן תשלומי רווחה לטווח ארוך לחרדים בריאים וחסונים.

ואולם, באקלים הפוליטי הנוכחי, ישראלים שאינם חרדים חסרים כל כוח לשינוי המצב, מפני שהמערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו מייצרת לחץ על המפלגות הפוליטיות החילוניות להתקפל בפני הסחיטה החרדית במטרה לשמר או להגדיל את כוחן הפוליטי.

אלו שאמורים היו להתייצב בחזית הקרב נגד הקיצוניות הדתית הם מנהיגי הבית היהודי – אך הם זנחו את מחויבותם המרכזית לקידום הציונות הדתית כגורם מאחד בקרב האומה. הם התחפרו באופן כה עמוק בפוליטיקה והקדישו את כל תשומת הלב שלהם לנושא ההתנחלויות, עד שהם הזניחו את נפשה של ישראל. לזכותו, כשר החינוך, נפתלי בנט מקדם הכרה רחבה יותר של המורשת היהודית בתכנית הלימוד של בתי הספר החילוניים, ועליו להתרכז יותר במטרה זו מאשר להתעסק בקרבות על עליונות פוליטית אישית.

בנט כשל בעימות מול הקיצונים של הממסד החרדי. לא רק שהוא נענה ליוזמות חרדיות קיצוניות, אלא שהוא טיפח את החרדים בתוך מפלגתו – הגורמים בעלי ההשפעה המבקשים להוכיח שהם לא רק ציונים מסורים, אלא שהם קנאים באותה מידה או אפילו יותר מהחרדים בפרשנויותיהם להיבטים שונים של ההלכה.

הם הפכו אובססיביים לחלוטין בנושאים הקשורים למגדר, שבמסגרתם הם כופים סטנדרטים חסרי תקדים של הפרדה, צניעות וכללי לבוש שאפילו האדוקים ביותר מבין הציונים הדתיים המובילים בעבר מעולם לא דרשו.

הם מתעקשים על פרשנויות הלכתיות האוסרות על גברים לשמוע שירת נשים, פרשנויות שהתגבשו בתקופה בה זמרות נחשבו לפתייניות אך לחלוטין אינן הולמות את המציאות המודרנית. ישנם חששות לגיטימיים בנוגע ליחידות קרביות מעורבות שגם רבנים מתונים מכירים בהם. ואולם, חלק מהדתיים הציונים הרדיקליים מתנגדים מרות לשירות צבאי של נשים בכל סוג של יחידה.

אחד מהמנהיגים הכריזמטיים והבוטים שלהם, הרב יגאל לוינשטיין, אחד מראשיה של המכינה הקדם צבאית היוקרתית 'בני-דוד', עורר זעם רב עם סדרה של הצהרות ללגלגניות שהכפישו נשים המשרתות כחיילות, תוך שהוא טוען שבצה"ל "שיגעו לנו את הילדות… הן נכנסות יהודיות – הן לא יהודיות בקצה". הוא זכה לתמיכה מצד שר הפנים, מנהיג ש"ס אריה דרעי, וכן מצדם של מספר דתיים ציונים רדיקליים כולל הרבנים דב ליאור וזלמן מלמד.

שר הביטחון אביגדור ליברמן דרש את התפטרותו של לוינשטיין, תוך שהוא מכריז שדבריו "נוגדים באופן מוחלט את ערכי צה"ל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". במידה ולא יתפטר, ליברמן איים לבטל את ההכרה בישיבה כישיבת הסדר. שר החינוך בנט ביקר את דבריו של לוינשטיין "אומללים ומזלזלים" אך התנגד בתוקף לכל ניסיון להשעות את הכרת המדינה במכינה הקדם צבאית.

בהתחשב בכך שלא נשמעות קריאות לסגירת אוניברסיטאות הזוכות למימון המדינה כאשר פרופסורים שמאלנים רדיקליים תומכים באופן פומבי בתנועת ה-BDS, יש המייחסים צביעות לקריאה לסגור מוסד ציוני דתי שראשו, הרב אלי סדן, זכה רק בשנה שעברה בפרס ישראל על מפעל חיים. בתגובה לליברמן, הרב סדן חזר גם הוא על התנגדותו לשירות נשים ביחידות קרביות, אך הדגיש שכל אישה המרשתת בצבא ראויה לכבוד והינה צדקת.

ואולם, זוהי איננה שאלה של חופש הביטוי. למעשה, היא מציבה אתגר בפני ההנהגה הדתית ציונית. בנט צריך היה הראשון להצהיר כי על לוינשטיין להתפטר, משום שהערה כה גסה שמקורה במנהיג רוחני ומחנך הופכת אותו לבלתי כשיר לשמש בתפקיד הוראה במכינה קדם צבאית דתית לאומית יוקרתית המתווה את אמות המידה המוסריות בפני צעירים נוחים להתרשם. ייתכן וישנם חילוקי דעות בנוגע לתפקידן של נשים בצבא, אך לא צריכה להיות כל סובלנות לכל אדם המזלזל באחוז ההולך וגדל של נשים דתיות הבוחרות לשרת את המדינה באמצעות בחירה בשרות צבאי.

בתוך השעטנז המורכב הזה, קשה במיוחד לספק לצעירים ציונים דתיים חינוך ותפיסת עולם מאוזנים ורחבים.

ישנם רבנים יוצאים מן הכלל בתוך הקהילה, אך הם מתייצבים מול התנגדות תמידית מצד הממסד החרדי.

'צהר', הארגון האורתודוקסי של רבנים דתיים ציונים מתונים, הביא לתרומות משמעותיות במתן שירותי דת לאלו שחסרים כל רקע של חינוך דתי. אך הם מסרבים להתעמת עם הרבנות הראשית מתוך חשש בלתי מוצדק לפיו הדבר יוסיף ויגרע מערכה של היהדות הדתית.

זרקור של תקווה בזירה זו נדלק עם הקמתו של בית דין עצמאי מצד רבנים ציונים דתיים, וזאת במטרה הספציפית לקרוא תיגר על המונופול בתחום הגיורים שנכפה ע"י המגבלות שמטילה הרבנות הראשית שבשליטת החרדים. מנהלה המכובד ביותר של ישיבת ההסדר מעלה אדומים, הרב נחום רבינוביץ', עומד בראש בית הדין הזה הכולל גם את הרב דוד סתיו, יושב ראש צהר, הרב שלמה ריסקין, רבה הראשי של אפרת ואחרים.

בית הדין משיג התקדמות בנושא הגיורים, אך הוא ניצב מול אתגר משמעותי עם למעלה מ-300,000 עולים מברית המועצות לשעבר, אשר אינם נחשבים ליהודים ע"פ ההלכה אך אשר יש לאפשר להם להתגייר במטרה להימנע מבעיות חברתיות טרגיות במגוון רחב של נושאים כאשר הם יינשאו. זאת ועוד, בית הדין הזה מסתייג מלעמוד ולהתעמת עם הרבנות הראשית בנושאים אחרים ורחבים יותר אשר מערערים כיום את הסטטוס קוו הדתי של המדינה.

ישנם בנוסף גם ארגונים אחרים כגון 'בית מורשה', שבראשו עומד בני איש שלום, אשר עושה עבודה נהדרת בהחדרת ערכים דתיים מתונים אל מערכת החינוך, וכן עמותת עתים של הרב שלמה פרבר, המסייעת לגיורים במאבקם לנווט בסבך הבירוקרטיה של הרשויות הדתיות.

בצד האקדמי יותר נמצא 'ארץ חמדה', מוסד שבראשו עומד הרב יוסף כרמל ומהווה מכללה תלמודית מרשימה הבוחנת באופן קונסטרוקטיבי נושאים הלכתיים שהרבנות הראשית נוטה להתעלם מהם או לדחות אותם.

מדהים לגלות שלמרות המוסד של הרבנות הראשית, המשמש על מנת להרתיע במקום לעורר השראה רוחנית, המדינה חווה אף על פי כן תחייה רוחנית גדולה, עם הכרה רחבה יותר במורשת ובמסורת היהודית בקרב ישראלים מן השורה – יותר מכל זמן בעבר.

באופן מצער, עד שנחווה רפורמה פוליטית, החרדים ימשיכו לעכב את הקדמה. וכל עוד הבית היהודי לא תדחה את הגורמים הקיצוניים שבקרבה, המפלגה לא תנחל הצלחה בקידום הציונות הדתית המתונה שאמורה לשקף את תכלית הווייתה.

בסופו של דבר, הכלכלה תוביל לתהפוכה, אך כל עוד הסטטוס קוו ממשיך למשול, האומה תהיה חייבת לשלם מחיר מר. הפתרון האפשרי היחידי הוא יוזמה משותפת מצד מפלגות הממשלה והאופוזיציה שתמנע את ניצולם ע"י החרדים.

למרבה הצער, הסיכוי לכך שהמפלגות הפוליטיות תסכמנה לכל יוזמה שכזו על חשבון האינטרסים העצמיים שלהן הוא אפסי – ועל כן הן נושאות באחריות לחטיפת מוסדות המדינה הדתיים בידי הקיצונים החרדים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann