Photo: Avi Ohayon - GPO

אסור לתת למיעוט קטן לסכן את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכינו

Print This Post

British-American Flag English

ראש הממשלה בנימין נתניהו שב זה עתה כמנצח מביקורים בארצות הברית, אוסטרליה וסינגפור. עתה הגיעה העת שיפגין אומץ ויקבל החלטות מכריעות שתקבענה את מורשתו כאחד ממנהיגיה הגדולים של מדינת ישראל או ככישלון.

אנו חיים בעולם אחוז שיגעון והלם מהיבחרו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. הנשיא החדש מנסה בקצב מסחרר להפוך את החלטותיו של קודמו, ברק אובמה, וביניהן את תמיכת אובמה בקבוצות דוגמת האחים המוסלמים.

טראמפ הוא גם הנשיא הראשון שמתעמת עם הטייתה של התקשורת הליברלית. אך המהירות שבה מנסה להוציא לפועל החלטות מסוימות, דוגמת שינוי המדיניות והגבלת ההגירה לארה"ב, הובילה לכאוס, ובסופו של דבר להתערבותם של בתי המשפט.

ובכל זאת, בחירתו של טראמפ מצטיירת בעיני ישראלים רבים כמתנה. החום והידידות שהפגין כלפי ישראל וראש ממשלתה העלו את קרנה של ישראל בעיני מדינות שממשל אובמה דרבן אותן בקריצת עין לגנות את ישראל. העובדה שישראל זוכה עתה ליחס של בעלת ברית אמריקנית אמיתית תביא עמה תמורות משמעותיות מבחינות רבות – פוליטית, כלכלית וצבאית.

באו"ם כבר ניתן להבחין בשינוי משמעותי בדמות שגרירת ארה"ב החדשה ניקי היילי. זו אמרה שארצות הברית "לא תעלים עין" ממהלכים אנטי-ישראליים באו"ם ותוכיח בהתנהגותה את "מחויבותה האיתנה כלפי ישראל ואי-סובלנות כלפי נטייתה האנטי-ישראלית של ארגון האו"ם". מעבר לכך, הממשל הזהיר כי הוא עלול להתנתק ממועצת זכויות האדם של האו"ם הידועה בנטייתה האנטי-ישראלית. צעד כזה ישלח, ללא ספק, מסר תקיף.

אך התפתחויות אלו הן רק קצה הקרחון.

התפתחות מדהימה נוספת היא הברית הכמעט גלויה בין ישראל למדינות הסוניות, התפתחות שטראמפ מעודד אף הוא. הקשרים עם נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי, הכוללת שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני, הדוק יותר מזה שהיה בימי הנשיא המנוח אנואר סאדאת. כמו כן, דוברים סעודים מפחיתים ברמת העוינות כלפי ישראל, ויחד עם מדינות המפרץ קוראות לחזית מאוחדת כנגד מאמציה של מדינת הטרור השיעית, איראן, להשליט את מרותה ולהפוך להגמון אזורי כמדינה גרעינית. טראמפ התחייב להפוך את המדיניות הפייסנית של ממשל אובמה, חזר ואמר שאינו מוכן להשלים עם מצב בו איראן תהיה מדינת גרעין, והצהיר שינקוט צעדים לנטרל את פעילויות הטרור שלה ברחבי העולם.

למרבה הפלא, ישראל פיתחה מערכת יחסים באחרונה עם רוסיה בהנהגתו של ולדימיר פוטין. הודות למחדליו של אובמה, רוסיה עכשיו ממלאת את תפקיד השחקן הדומיננטי במזרח התיכון. ויש לקוות שמדיניותו של טראמפ לא תבוא על חשבון מגעיה של ישראל עם רוסיה.

באסיה, אפריקה ומדינות אירופיות מסוימות, הקשרים עם ישראל רק מתחזקים היות ואלו הרוצים מערכת יחסים טובה עם טראמפ חשים את כנות כוונותיו ואת יחסו החיובי כלפי ישראל.

אווירה זו פותחת בפני ישראל הזדמנויות להתקדם ביחס לעניין ההתנחלויות וכן בעניין מדיניות כלפי הפלסטינים.

טראמפ אמר בגלוי כי הוא אינו מחויב לפתרון שתי המדינות וכן שאם יש בכוחם של הישראלים והפלסטינים להגיע לפתרון אחר, אזי יתמוך במהלך. אך בה בעת שהוא מצהיר על אהבתו לישראל ועל מחויבותו לנהוג כבעל ברית אמיתי. הוא אמר שהוא חפץ להגיע להסדר שלא יחתור תחת ביטחונה של ישראל, הדגיש כי ישראל תידרש להתפשר וכי הרחבתן של ההתנחלויות אינה מסייעת. בה בעת, הוא התעקש שעל הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית ולחדול מהסתה כלשהי נגדה. יש להניח כי הוא דחה את מעבר השגרירות האמריקנית לירושלים לאחר שייעצו לו שהמהלך עלול לערער את מערכת היחסים הרגישה ממילא הנרקמת בין ישראל למדינות הסוניות.

למרות הבלבול השורר בתוך ממשל שבו תפקידים מרכזיים טרם אוישו, ההיסטריה כנגד טראמפ הרווחת בקרב אמריקנים ליברליים חסרת תקדים.

הרוב הליברלי של קהילת יהודי ארצות הברית מעורבת עכשיו בקמפיין מטורף שמטרתו לעשות דמוניזציה לטראמפ ולטעון כי הוא אנטישמי. אין להתכחש לעובדה שניתן לראות בתקופה האחרונה עליה באנטישמיות בארה"ב וכי תגובתו של הנשיא לוקה בחסר. לכן, הביקורת מוצדקת ברמה מסוימת. אך התחשב במשפחתו, מעגל חבריו היהודיים, והתבטאויותיו החיוביות כלפי ישראל יהיה זה מגוחך לטעון כי הוא מעודד אנטישמיות, הכחשת שואה, תמיכה בפשיזם או מתנהג בצורה הדומה לזו של היטלר. ביקורו של סגן הנשיא פנס במחנה דכאו ומחויבותו האישית לסייע בשיקום בתי הקברות היהודיים שהושחתו אומרים הכל.

ארגוני "זרם מרכזי" דוגמת הליגה נגד השמצה והתנועה הרפורמית אימצו למעשה את הקו של ארגון ג'יי סטריט ונוקטות בפעולות בעלות אופי מפלגתי שיוצרות ללא ספק עוינות כלפי יהודים בקרב תומכי הנשיא. ובכל זאת, תחת הנשיא אובמה, הממשל כשל בתגובתו לאירועים האנטישמיים הקשים ביותר שהוגדרו כאנטי-ציוניים. הם לא הזהירו כאשר איימו על סטודנטים יהודים המזדהים עם ישראל בקמפוסים או כאשר אובמה התעלם מקריאותיה של איראן להשמיד את ישראל.

בתחילה, הליגה נגד השמצה הגנה על מועמדותו של קית' אליסון האנטישמי לראשות הוועדה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית, אך היא נאלצה לסגת מכך כתוצאה מלחץ ציבורי. הליגה סירבה אף לגנות את תנועת Black Lives Matter, תנועת מחאה אפרו-אמריקנית, חרף העובדה שגינתה את ישראל והגדירה אותה כמדינת אפרטהייד. כמו כן, היא לא התנגדה לכך שלינדה סרסור ופעילות אנטי-ישראלית קיצוניות נוספות עמדו בחזית "מצעד הנשים על וושינגטון". למרבה המזל, תמיכתה של התנועה הנוצרית האוונגליסטית מפצה על כל אלה.

אך חרף עוינותם של היהודים הליברליים האמריקניים ונטישתם את ישראל, אנו ניצבים בפני הזדמנות ייחודית לממש מטרות לאומיות חיוניות. הצלחתה של ישראל תלויה בנכונותם של מנהיגנו להניח בצד את השיקולים הפוליטיים קצרי-הטווח ולפעול לאור האינטרס הלאומי.

אם נניח בצד את השמאל והימין הקיצוניים, קיים קונצנזוס הרחב ביותר בקרב אזרחי ישראל מאז הקרע שנוצר בעקבות הסכמי אוסלו. הרוב סבור שעלינו להיפרד מן הפלסטינים ולהכיר בעובדה שסיפוח של כל יהודה ושומרון יוביל בהכרח למדינה דו-לאומית ולסוף החלום הציוני. ובכל זאת, יש קונצנזוס שהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית היום תביא לביסוס מדינת טרור על מפתן דלתנו.

ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם טרנבול סיכם את מצבה הקשה של ישראל באומרו כי "אם אהיה בוטה בעניין זה – אם אפשר לצפות ממשלה ישראלית כלשהי לשים את עצמה במצב בו היא מסכנת את ביטחון מדינתה, מצב בו אזרחיה אינם בטוחים. מחויבותה הראשונה של כל ממשלה היא לביטחונם של אזרחיה".

על נתניהו להציג את יעדינו המרכזיים, הכוללים בנייה ללא הגבלה בתוך גושי ההתנחלויות במסגרת הגבולות הקיימים, להגדיר גבולות קבועים והצהרת תמיכה והכרה אמריקנית לסיפוח רמת הגולן. בה בעת, לישראל יש אינטרס לקדם את פיתוח התשתיות והתעשייה בגדה המערבית על מנת לעודד דו-קיום. כתוצאה, האוטונומיה הפלסטינית תתרחב, וזאת בתנאי שביטחונה של ישראל יישמר.

הדבר מצריך מנתניהו להתעמת לא רק עם נפתלי בנט ומפלגת הבית היהודי אלא גם עם הקיצוניים בתוך מפלגתו שלו – בליכוד. עם לא יוכל לעמוד כנגדם, אנו עלולים לעמוד בפני אסון. טראמפ בלתי יציב, ואם נתניהו יאפשר לקיצוניים בתוך הקואליציה שלו להביא לסיפוח שטחים באופן חד צדדי, הדבר עלול להוביל לעימות. בדיוק ממצב כזה נתניהו צריך להימנע. הוא מעדיף לעבוד בשיתוף פעולה ובתיאום עם טראמפ.

נראה כי טראמפ נחוש להגיע להסכם. ובכל זאת, ובניגוד לאובמה, ניתן לומר כי יש הסבירות שהוא יתמוך ביוזמה שתערער את ביטחונה של ישראל הינה נמוכה. על נתניהו להראות רצון טוב ולשתף פעולה עם משא ומתן זה, ואם הפלסטינים לא יראו גמישות, אזי טראמפ יתמוך בנו באופן מלא.

אך לפני הכל, על נתניהו לעמוד איתן, ואם שותפיו הקיצוניים ינסו לקדם מהלכים ללא אישור, צריכה להיות לו הנכונות לפרק את הממשלה.

יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, הוא מועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה כיום ובשנה האחרונה גילה אחריות רבה בהתבטאויותיו. אם נשים בצד את הממד האישיותי, ללפיד ולנתניהו ראייה דומה של המציאות ושל הצעדים המתבקשים. אם היה תומך בפומבי בנתניהו, הוא מחזק לפיד את מעמדו הציבורי כמנהיג עתידי והיה מאפשר לנתניהו להתקדם.

כיום, אנו בעמדה יוצאת מן הכלל. נקרתה בדרכנו הזדמנות פז לעצב את עתידנו בשיתוף פעולה עם ממשל אמריקני פרו-ישראלי ממש. אך הדבר תלוי ביכולתו של נתניהו להתנגד ללחצי האלמנטים הקיצוניים במפלגתו שלו בפרט ובקואליציה שלו בכלל. אם יעלה בידו לעשות כן, אזי יזכה לתמיכת העם. הוא יוכל לנווט את ישראל דרך שדה המוקשים הדיפלומטי ולנצל את מערכת יחסיו עם טראמפ כדי להוביל את העם והמדינה לעצב עתיד יציב ובטוח.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann