אירופה מתחילה להכיר במציאות של הטרור האסלאמי

Print This Post

עד לאחרונה, מרבית ממשלות אירופה נמנעו מלהתעמת עם המציאות ועם טבעו האמתי של הטרור האסלאמי, וזאת באמצעות טמינת ראשיהן בחול. התגובה הממשלתית השגרתית לאחר כל מתקפת טרור הייתה פיוס של ציבור הבוחרים המוסלמי שלהן ע"י המעטה בערכה של העובדה שהטרור נובע מפנאטים אסלאמיים, וחזרה שוב ושוב על המנטרה לפיה "האסלאם הוא דת של שלום".

למרות שכל הדתות טומנות בחובן הן מרכיבים של שלום והן מרכיבים אגרסיביים, ניסיון לתאר את המאפיינים הדומיננטיים של האסלאם של היום בדרכי שלום מהווה הכחשה ותו לא.

בעוד שרוב המוסלמים החיים מחוץ למדינות שבשליטה אסלאמית הם אזרחים שומרי חוק, חלק משמעותי מהם תומך בתכליתו של הטרור ורק קומץ מתוכם משלם מס שפתיים בגינוי הרדיקלים ויצירת מרחק מהם. מוסלמים מתונים אמתיים מוכרחים לגלות אומץ רב, מכיוון שהם לא רק זוכים ליחס של מנודים אלא ניצבים לעיתים קרובות מול פעולות תגמול אלימות מצד בני עמם.

במשך שנים רבות, מוסלמים באירופה מתגוררים בגטאות שכפו על עצמם, שם, במקרים רבים, הם לקחו את החוק לידיים שלהם וכוחות המשטרה מפחדים להתערב. קודם לגל ההגירה ההמונית הנוכחי, כל הניסיונות לשלבם בחברה כשלו. ואכן, חלק גדול מן הטרוריסטים המוסלמים האירופאים היו צאצאים בני הדור השני שעברו רדיקליזציה מצד אימאמים מקומיים. רבים מהם, שלא סבלו מעוני, זכו לחינוך והיו בעלי משרות טובות.

הבעיה הסלימה כאשר קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, במהלך שרבים ראו בו כפרה סימבולית המפגינה את ייסורי המצפון של גרמניה על השואה, סיפקה מקלט וכניסה בלתי מוגבלת כמעט למיליוני פליטים סורים וצפון אפריקאים. תוצאות המהלך היו שליליות, משום שרוב מוחלט מבין המהגרים היה יותר רדיקלי, אנטי דמוקרטי ואנטישמי מאשר המוסלמים בקהילות הקיימות. בנוסף, ברוב הגדול של המקרים, אלו שבקשתם למקלט נדחתה לא גורשו, דבר שעודד אסלאמיסטים ומהגרים כלכליים נוספים להגיע במספרים הולכים וגדלים. רבים עם רקע טרוריסטי רשום התנהלו באופן חופשי. לדוגמה, עבד אל-באקי א-סתי, האימאם שתזמר את המתקפות בברצלונה וסביבתה, הורשע בעבר בטרור ובסחר בסמים. ואולם, צו לגירושו בוטל ע"י שופט ב-2015, והוא נותר חופשי לרדוף את מטרותיו הטרוריסטיות.

לא רק שהמוני מוסלמים זורמים אל תוך אירופה, אלא שקצב הילודה שלהם הוא גבוה באופן משמעותי מהאוכלוסייה המקומית ומאיים לשנות את הדמוגרפיה של אירופה.

כיום, כשדאעש קרוב להיות מובס בשטח, המצב צפוי להתדרדר אף יותר. ניתן לצפות שהארגון יחריף את מאמציו לשלוח רבים מחסידיו, ראשית כתאים רדומים, להמתין ליום פקודה לביצוע מעשי טרור בערים מערביות.

מלבד אירועי הטרור שהם סבלו, אזרחים מערב אירופאים רבים נדהמו לגלות את ההיקף שבו איכות חייהם עורערה ע"י הפליטים הללו. ישנה עלייה בפשעים אלימים, באונס ובגניבה, במיוחד בגרמניה, צרפת, מדינות בנלוק"ס ובבריטניה. ואולם, נעשו מאמצים רבים על מנת להשקיט את העובדה שגל הפשיעה הזה נובע באופן מכריע מן ה"פליטים", והופעל לחץ על מנת למנוע דיון ציבורי בנוגע לסוגיה.

כל מי שישמיע ביקורת על המנהגים במדינות אסלאמית, בין אם מדובר בדיכוי נשים, הוצאה להורג של הומוסקסואלים, סקילת נואפים, רצח על כבוד המשפחה, נישואי ילדים או מילת נשים, יואשם מיד באסלאמופוביה. הדברים נכונים גם לאלו המגנים את התנהגותם של המוסלמים המקומיים.

השמאל הקיצוני, המתיימר לקדם זכויות אדם אך בפועל כרת ברית פרדוקסלית עם האסלאמיסטים, מסרב להכיר במנהגים הברבריים שלהם ולגנות אותם.

המוסלמים באירופה מהווים כיום קבוצה בעלת כוח, והם הפכו למשפיעים פוליטית במספר אזורי בחירה חשובים. הם מפעילים לחץ על נציגיהם לקדם את האינטרסים שלהם ולעיתים קרובות מקדמים את חוקי השריעה.

למותר לציין שמגפת הטרור המוגברת חייבה לבסוף את האירופאים ואת המערב באופן כללי להתעמת עם העובדה שהם מצויים כיום בקו החזית מול מיליטנטיות אסלאמית ברברית. עד היום, הם ביקרו את ישראל על כך שהגנה על עצמה וכרכרו סביב מנהיגי הטרוריסטים מחמוד עבאס וחסן רוחאני, והם אף עמדו על רגליהם והריעו לעבאס באומות המאוחדות.

ייתכן שכעת מתחיל להתבהר להם שכאירופאים, גם הם חייבים להילחם על מנת לשמר את התרבות שהם טיפחו, ושההגנה העצמית של ישראל היא מוצדקת. ואכן, גל הטרור השוטף כיום את אירופה הוא שלוחה של הטרור הפלסטיני נגד ישראל, שמרבית האירופאים מזלזלים בחומרתו ומתייחסים אליו כ"התנגדות". כעת, הם מתחילים להכיר בכך שהאיום מצד הפונדמנטליזם האסלאמי המיליטנטי מהווה סכנה חמורה לאין שיעור לדרך חייהם ואפילו להישרדותם מאשר מקורות מתח אחרים כגון רוסיה, ששאיפותיה הטריטוריאליות אינן משתוות לקיצוניות האסלאמית השואפת לשליטה גלובלית ומאיימת לערער את האנושות.

אך אם בכוונתה של אירופה לשנות את פני הדברים, עליה ליישם שינויים אסטרטגיים מהותיים.

ראשית, יש להכיר באיום ולזהות את האויב. האובססיה להעדפת רב תרבותיות על ביטחון, וההלקאה העצמית של אירופאים המוטרדים ע"י העבר הקולוניאליסטי שלהם, מוכרחים להיפסק. יש להתייחס בביטול להאשמות המגוחכות על אסלאמופוביה שמקורן במוסלמים מקומיים ובשמאל ההזוי.

שנית, יש לקיים בחינה מחמירה מחדש של מדיניות ההגירה על מנת למנוע כניסה אפילו ממוסלמים שנחשדים בכך שהם מגלים אהדה לאסלאמיסטים רדיקליים. מהלך שכזה יגונה ויתואר כמפלה, אך יש להתייחס למטרות של מגוון תרבותי וליברליזם כמשניות לשיקולי ביטחון, אשר צריכים תמיד להוות את העדיפות העליונה. רציונל זה נכון גם לאפיון גזעי. אחרי הכול, אילו היו ג'ינג'ים מזוהים כמייצגי הטרור הדומיננטיים, האם היה מישהו מתנגד לאפיון שלהם? הדבר תקף בוודאי גם למוסלמים.

שלישית, יש לקיים פיקוח צמוד על מסגדים ובתי ספר אסלאמיים. יש לעצור מידית כל אימאם או מחנך אשר מטיף לקיצוניות או מוביל רדיקליזציה של מוסלמים צעירים ולגרשו מן המדינה או לאסור אותו. חשוב לציין שטרוריסטים רבים שהיו ב"רשימות מעקב" כביכול לא נתקלו בדבר שמנע מהם לבצע פעולות טרור.

על המשטרה לפרק את השליטה הרדיקלית בגטאות האסלאמיות, גם אם הדבר דורש תגבורת צבאית. יש לאסור הפגנות המקדמות קיצוניות או טרור, אפילו אם החירויות האזרחיות נפגעות. כאשר הם מכירים באיום ומבינים שהנושא הוא הגנה על חייהם של אזרחים חפים מפשע, רוב האנשים יתמכו בפעולה שכזאת.

רביעית, יש להשיק קמפיין חינוכי על מנת להכיר לכל האזרחים את האיום שמולו הם ניצבים, ולהסביר את הסיבה שבגללה ייתכן ויהיה צורך לפגוע בחירויות האזרחיות, כפי שהיה באנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה, במטרה לטפל באופן אפקטיבי בסכנה ולהציל חיים.

חמישית, יש לעשות כל מאמץ על מנת לשלב את הקהילות המוסלמיות הקיימות בתוך החברה המרכזית. יש למגר באופן חסר רחמים כל אפליה נגד מוסלמים שומרי חוק, ויש לעודד את המתונים ולספק להם תמיכה מקסימלית. מנגד, רדיקלים דוגמת אלו שתומכים באחים המוסלמים או בקבוצות אסלאמיות קיצוניות אחרות, צריכים לזכות ליחס של מנודים.

רבים יירתעו בזוועה מן ההצעות הנ"ל ויטענו שהן יסתכמו בערעור הדמוקרטיה ובקידום הפשיזם. יש להזכיר להם שאנו מצויים במלחמה גלובלית נגד פנאטים דתיים חזקים שהוזנו בתרבות של מוות. הם נחושים לכפות את רצונם, ואינם מהססים להפעיל טרור על מנת להשיג את מטרתם.

ישנן מקבילות מסוימות בין המצב הנוכחי לבין דעיכתה של רפובליקת ויימאר בגרמניה ועלייתו ההיסטורית של היטלר לשלטון. המנהיגים של ויימאר לא הבינו שכאשר דמוקרטיה נתנוה תחת מצור, היא איננה יכולה להילחם בכוחות טוטליטריים חסרי מצפון בכפפות של משי. האירופאים מוכרחים ללמוד מן ההיסטוריה ולהיות מוכנים לפעול בעוצמה במאבק החיוני הזה להגנה על התרבות היודו-נוצרית שעליה הציוויליזציה שלהם מבוססת.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann