איזי ליבלר
איזי ליבלר מירושלים

במהלך ביקור שערכתי לאחרונה בניו יורק, נפגשתי לארוחת בוקר ארוכה עם הסופר השנוי במחלוקת פיטר ביינרט, אשר זוכה בחודשים האחרונים לכיסוי תקשורתי נרחב כמבקרה הבולט ביותר של ישראל מן השמאל הקיצוני בארצות הברית. ג'פרי ויזנפלד, פעיל יהודי קונסרבטיבי נמרץ מניו יורק, השתתף גם הוא בפגישה.

עליי להודות כי מעדיף אני להתעמת עם יריבים מקסימים פחות. ביינרט, בן 41, הוא אישיות חביבה, כריזמטית ורהוטה ביותר. בשונה ממרבית מבקריה היהודיים של ישראל- אשר בדרך כלל הם אדישים ובורים בכל הקשור למורשתם היהודית- ביינרט מחשיב את עצמו ליהודי מסור, שומר על בית כשר, מבקר בבית הכנסת ושולח את ילדיו לבתי ספר יהודיים. כמו כן, הוא מתייחס לעצמו כציוני נלהב וטוען כי ההנעה המרכזית שלו היא תשוקה בוערת לתרום לעתידם ארוך- הטווח של ישראל ושל העם היהודי.

אך על אף אישיותו החביבה והתעקשותו כי "מחלוקותיו" עם מדיניות הממשלה הישראלית אינן מחסירות מאהבתו הנלהבת לישראל, אין ספק כי ביינרט לקח על עצמו תפקיד מרכזי כיהודי מוביל העוסק בדמוניזציה ודה- הומניזציה של המדינה היהודית.

תיאורו של ישראל, אותה הוא מאשים בניצול אובססיבי של "הקורבנות שלה", הוא מעוות ובלתי מאוזן באופן עקבי. ניתוחו של הקונפליקט הישראלי- ערבי הוא מוטה ללא הרף, וזאת לא רק משום שהוא מביע ביקורת שאינה הוגנת כלפי מדיניות הממשלה, אך יותר מכך משום שבאופן כללי, הוא אימץ את הנרטיב של אויבינו. הוא אינו מתייחס לעובדה שרוב רובם של הישראלים אינם מעוניינים לשלוט בפלסטינים וכי- אילו היה להם פרטנר אמתי לשלום- הם היו מקבלים בברכה מדינה פלסטינית.

בעוד שמפעם לפעם הוא משלם מס שפתיים ומגנה את התועבות הערביות, ספרו מתרכז בסבל הפלסטיני וחסר כל הבנה וחמלה כלפי הסבל והטרור שאליהם נחשפו הישראלים מאז אוסלו. תהיה זו לשון המעטה להאשימו בשקילות מוסרית. הוא אפילו מגנה את ישראל על כך שלא עשתה מספיק בכדי למצוא פתרון דיפלומטי עם חמאס להימנעות מהמלחמה בעזה. ביינרט משתמש בקלישאות כמו כיבוש אפילו בהתייחס לעזה, וזאת למרות העובדה כי מלבד ביטחון גבולות ואיסור בלתי יעיל על ייבוא כלי נשק, מדינת החמאס הינה עצמאית לחלוטין ומנהלת את ענייניה שלה.

חלק הארי של טיעוניו נשען על התיעוד המעוות והמופרך ברובו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אשר ביינרט מתעקש כי היה קרוב להשגת הסדר. על כן, הוא משבח את שיתוף הפעולה הביטחוני המוגבל שהוגש עם הרשות, וזאת כאסטרטגיה דיפלומטית להשגת תמיכה בינלאומית, אך הוא אינו מתייחס לעקשנות הבלתי מתפשרת של יושב ראש הרשות מחמוד עבאס, לסירובו לשים סוף להסתה, לחנך את בני עמו לדו- קיום בשלום או להגיע לפשרה בנושא זכות השיבה לפליטים הפלסטיניים.

ביינרט שב וחוזר על המנטרה לפיה בהיעדר ההתנחלויות, שלום ורצון טוב ישררו באזור. הוא מזהיר כי במידה ולא יפורקו ההתנחלויות, תקום מדינה יחידה אשר תשמיד דמוגרפית את החלום הציוני. ההיבט הרדיקאלי ביותר בגישתו הוא קריאתו הבזויה ל"B.D.S ציוני"- חרם גלובאלי על סחורות מתוצרת ההתנחלויות, אשר אותן הוא מגדיר כ"ישראל הבלתי- דמוקרטית".

נתניהו מתואר על ידו כזומם דו- פרצופי המשלם מס שפתיים לשלום בעודו מתנגד בפועל לכל הסדר אמתי. מאידך, הוא מחניף לנשיא אובמה ומקדיש לו פרק שלם בספרו הזוכה לכותרת הביזארית "הנשיא היהודי". בפרק מהולל הנשיא כחבר נלהב של ישראל.

אני קראתי תיגר על ביינרט כיהודי מסור וציוני כביכול החי בניו- יורק, כיצד הוא אינו חש ייסורי מצפון כאשר הוא מאמץ עמדה בנושאים של חיים ומוות המנוגדת לגישתם של מרבית הישראלים. הוא השיב כי עמדותיו זהות לאלו של ישראלים רבים, וכי כיהודי אמריקני אשר אוהב את ישראל- הוא חש מחויבות להשמיע את קולו.

כאשר נפרדו דרכינו, ביינרט הגיש לי באדיבות עותק של ספרו ובו הקדשה המתייחסת אלי כ"שותף לאהבת העם היהודי והמדינה היהודית". עם זאת, היה ברור כי דעותיו של כל אחד מאתנו נותרו כשהיו. ואולם, אף על פי שלא אמר זאת בפירוש, התחושה שקיבלתי ממנו הייתה כי אילו היה כותב את ספרו כיום, הוא לא כולל בו את קריאתו הרדיקאלית לחרם על ההתנחלויות- קריאה אשר הרחיקה אותו מארגוני השמאל אשר חולקים אם לא כן את עמדותיו.

ביינרט אינו יהודי-שונא-עצמו, אך רבים טוענים כי עמדותיו של נובעות מהחלטה מחושבת לקדם את הקריירה שלו או כי הן מונעות באופן תת- מודע על ידי רצון להפוך ליקיר הליבראליים מן השמאל הקיצוני. במידה והוא אכן שכנע את עצמו כי מניעיו הם אלטרואיסטיים באופן טהור, מפתה להציע כי הוא מפגין מאפיינים של אגומניה או נרקיסיזם.

למרות הכיסוי התקשורתי הנרחב שלה זכה, מכירות ספריו הינן נמוכות ומרבית הביקורות, כולל כאלו המגיעות מן השמאל, הן קוטלות- ובמיוחד בכל הקשור לקריאתו לחרם ציוני. אפילו ב-J Street הרחיקו עצמם מקריאה זו. האינדיקטורים הראשוניים מצביעים על כך שרוב רובם של היהודים האמריקניים מתנגדים לעמדותיו ורק קבוצה קטנה (אך רעשנית) תומכת בו.

אך אסור להפחית בערכו של הנזק שאותו יכול ביינרט להסב. צריך רק "לעשות גוגל" על שמו על מנת להעריך את החגיגה התקשורתית העצומה הסובבת אותו. הייצוג המעוות והדמוני שלו של מדיניות הממשלה הישראלית הנוכחית הינו בעל פוטנציאל להשפעה על יהודים מבולבלים בשוליים השמאליים, כמו גם סיפוק תגבורת עבור אלו המבקשים להשמיץ ולערער את הלגיטימיות של ישראל בזמן שהיא עומדת בפני איומים קיומיים קשים. על כן חיוני כי האשמות השווא והעיוותים שלו ייחשפו ויופרכו.

מדאיג ביותר כי רק בשבוע שעבר היה ביינרט חלק מקבוצה- אשר כללה מבקרים עוינים וארסיים של ישראל- אשר נפגשה והתייעצה עם הנשיא אובמה בנוגע למזרח התיכון. אין ספק כי ביינרט יעמוד בראש המקהלה אשר תפעיל לחץ על הנשיא (במידה וייבחר מחדש) לשוב ולהפעיל לחץ על המדינה היהודית. כמו כן, הוא בוודאי ידחק בו ליישם את קריאתו להחרמת מוצרים מן ההתנחלויות הישראליות.

על כן, חשוב כי נפרסם את העובדה כי דעותיו הקיצוניות של ביינרט הן מגונות ומנודות על ידי רוב רובם של הישראלים, כמו גם היהודים האמריקניים. בהקשר זה, בעוד שאני תומך בעיקרון לפיו יש לאפשר השתתפות למגוון הרחב ביותר של דעות בוועידת הנשיא פרס המתקיימת בירושלים בחודש יוני, ההחלטה המטרידה מצד המארגנים להזמין את ביינרט כנואם מרכזי הינה מוזרה ובלתי מובנת. ההחלטה מרמזת על חוסר הבנה של היקף הנזק שבמתן בימה יוקרתית ולגיטימציה למעמדו של יהודי המקדם קמפיין דוחה הקורא בבירור לחרם גלובאלי על ההתנחלויות הישראליות, נזק הנגרם הן לכבודנו העצמי והן למעמדנו הבינלאומי. מעל לכל, ההזמנה מעבירה מסר מבולבל לממשל אובמה באשר לקווים האדומים שישראל מתווה לעצמה.